(ירושלים, מרץ 2007)
"מועדון ארוחת הבוקר" נולד כאילו מתוך עצמו, כביטוי להתרגשות אותנטית של קבוצת רצים שהתאחדה והתגבשה באוויר הבוקר הירושלמי. הוא נולד כרעיון, כאידיאל, כתזכורת למהות שאחריה אנו רודפים, שאינה מצויה אך ורק במספרים. הוא לא נזקק להנמקה. הוא לא נזקק למסגרת ארגונית. הוא לא נזקק לדפי אינטרנט או לטפסי הרשמה. מועדון ארוחת הבוקר סימל עבורנו מציאות חיים יפה יותר, השתקפות של חלום. הוא היה מפגש חברים בואדי, בעיצומו של תהליך התקדמות, הסתגלות ולמידה. הוא נבע מתוכנו והוא היה שלנו. "מועדון ארוחת הבוקר" ביטא תחושה של ייחוד ושל גיבוש, של מטרה משותפת ושל רוח קבוצתית, בדרך אל השיאים ואל ההישגים. הוא נבע מהכרה שזו הדרך היחידה עבורנו, הדרך הטבעית, הארוכה, הנכונה.
"מועדון ארוחת הבוקר" נולד כאילו מתוך עצמו, אך לא שמרנו אותו לעצמנו. הוצאנו קול קורא מציון, אל הרצים באשר הם שם. חלקנו את ההתלהבות, את התשוקה ואת החלום. הזמנו גם אתכם להיות שותפים לרעיון.
הדברים הבאים נכתבו בחודש יוני 2004 בפורום "ריצה וטריאתלון" של תפוז (אז פורום "שוונג") כפרסום פומבי ראשון לשיגעון:
"עונת המירוצים בארצנו החמה תמה, הקיץ הלוהט בפתח. תחרויות הכביש והמרתונים הבאים באופק הרחוק. פסגות חדשות ממתינות מעבר לפינה, בעונה הבאה.
כן, זו שוב אותה התקופה. חוזרים לבסיס. יוצאים אל השדות ואל השבילים כדי להכין את הגוף לקראת האימונים המתחילים בספטמבר. קילומטרים ועוד קילומטרים שבהם ועליהם גאוותנו:
במילותיו של ג’ון פארקר:
“…a pride that can only come from relentless kneading of unwilling flesh, painful ages of grinding and burning away all that is heavy, all that is strength-sapping and useless to the body as a projectile”.
מועדון ארוחת הבוקר הירושלמי מונה כיום חמישה חברים קבועים: יורם ואודי (בעלי זכות היוצרים), יוחאי, ניר ואנוכי. כמה חודשים ארוכים של בקרים ירושלמים צוננים (יותר או פחות) כבר מאחורינו. כל בוקר אנו נפגשים בשעה 7:05 בפתח השביל שמול הבסיס הצבאי הישן מתחת לכיכר עין-כרם. מי שרוצה להוסיף קילומטרז’ מגיע לפני כן. מאוד פשוט, מאוד נוח, והדרך המובטחת להקשיב לשעון המעורר, לעשות את הצעד ולצאת מהמיטה.
מה נספר לכם? האיזור מרהיב – ואדי ירוק, עטור צמחיה ושוקק חיים – מפגשים עם תנים, עם צבאים, עם שועלים ועם שפנים הם דבר שבשגרה. אוויר של בוקר שמעיר את הנשמה.
וכך, כל בוקר עובר לו בשיחות ערות, בחיזוק המטרה המשותפת, ברקימת החלומות – להיות חזקים יותר, מהירים יותר, גם חכמים יותר, לגעת בקצה גבול היכולת. ובינתיים, יחד, אנחנו שוחקים את גומי הסוליות של עוד זוג נעליים, צעד אחר צעד, מולקולה אחר מולקולה. סיפרו לכם כבר שזהו מסלול ההצלחה היחידי בספורט הזה?
הקיץ בפתח, קילומטרים ארוכים לפנינו.
למה, תשאלו? למה להעביר כך את שעות הבוקר? למה לוותר על עוד שעת שינה? כי אנחנו רצים. כי זו האמת שלנו. כי גילינו משהו שרוב האנשים אף פעם לא יידעו. כל בוקר מחדש אנחנו חוזרים אל החיים ואל הטבע, אל הילדות ואל החופש, אל התשוקה לגמוע עוד ועוד בחיים הקצרים האלו; לא רק בין קירות משרד מנותק ותלוש, אלא על שבילי הכורכר, נוגעים באדמה, טובעים בירוק – כשהעולם ומלוא תפארתו מסביבנו.
שם, בבוקר הירושלמי, באוויר ההרים הצלול, אנחנו עם עצמנו. רצים ביחד, אבל גם כל אחד לחוד. אין התערבות חיצונית. אין חדשות, אין פוליטיקה, אין דאגות טריוויאליות. גם אין שיגרה. כל בוקר, על אותו המסלול, אנחנו חווים חוויות חדשות ומגלים על עצמנו דברים שלא ידענו. כן, אנחנו מועדון ארוחת הבוקר.
מועדון ארוחת הבוקר מזמין את כל המעוניין להצטרף לריצות הללו. אפשר אבל לא חובה להודיע, מספיק גם פשוט להגיע. התנאים היחידים הם חיוך והרבה מוטיבציה.
מדי פעם, אם תהיה היענות, נזמין את כל המעונינים לתחרות לא רשמית, מחוץ לעונה, על המסלול הביתי שלנו בגבעת רם או בהר איתן. לא כדי לשבור שיאים, אלא כדי להזיע קצת זיעה תחרותית, שכולנו יודעים שהיא זיעה מסוג אחר.
במועדון ארוחת הבוקר עצמו – לא מתחרים. מתכוננים ולומדים. נותנים לעוצמה להיבנות, לאט לאט, מבפנים. מאפשרים לגוף להכין את עצמו לקראת עוד עונה תובענית. מפנימים שכדי להגיע רחוק צריך להיות סבלניים. לומדים שמבחנים ארוכים של קילומטרים לפנינו – וקילומטרים ארוכים של מבחנים.
היתה זו קריאה תמימה, סוג של שיתוף בחוויה. והרי לא שיערנו אז היכן נעמוד היום.
ציוני דרך:
מועדון ארוחת הבוקר נולד כאילו מתוך עצמו, אך עד מהרה התפשט וצמח. עד מהרה הפך אבן שואבת לרצים שהזדהו עם הרעיונות שבבסיסו. חלקם חברו אלינו פיסית, חלקם הזדהו והתחברו מרחוק. מבלי שתכננו זאת, מצאנו כי “מועדון ארוחת הבוקר” מהווה עבורנו יסוד מגדיר, אולי גם קצת מבדיל, יסוד של גאווה אישית וקבוצתית, יסוד מאחד ומייחד. ראינו כיצד הרעיון מתממש, כיצד החוויה המשותפת על השבילים מוליכה לציוני דרך ולהישגים בלתי-צפויים (גם אם נדדנו לריצות בגן סאקר, בגבעת רם, במרכז העיר ובואדי “היחמורים”). מצאנו את עצמנו הולכים ומתחזקים. והיינו שם יחד, דוחפים וממריצים זה את זה, שואבים כוחות וחיוכים, מעזים לחלום, מדי פעם נוסקים.
החבורה שהיא מועדון ארוחת הבוקר הלכה והתרחבה. כפרטים, הצבנו לעצמנו מדי תקופה מטרות וסימנו יעדים. זה התחיל ממרתון ברלין (2005). הסתכלנו ימינה ושמאלה ומצאנו שותפים נאמנים למסע הקסום. חווינו תופעה נפלאה ולא פשוטה להסבר. נוכחנו כיצד רוח הקבוצה חולשת על הספורט האינדיבידואלי ביותר. ראינו כיצד קבוצה של רצים המתאמנים יחד עוברים, יחד ולחוד, תהליך מטמורפוזה ונכנסים לכושר שיא. כשעמדנו שם, על קו הזינוק בברלין, בין 35,000 רצים – יוחאי, אביחי, חיים, יורם וגם אני – עמדנו שם יחד, יחד ולחוד (עם רוח גבית מהחברים שתמכו מרחוק).
זו היתה נקודת זמן משמעותית שממנה נולדו מטרות חדשות. ואל המטרות החדשות נוספו גם חברים חדשים, שלכל אחד תרומתו המיוחדת ולכל אחד שדים משלו לאלף. אם באימונים לקראת המרתונים הבאים, אם באימונים לקראת המסלול (וההשראה המופלאה שקיבלנו מאביחי) ואם בריצות הבוקר חסרות התהילה – נאחזנו בשותפות הדרך, בעזרה ההדדית, ב”אני מאמין” הפנימי שמאחד אותנו – ולכל אלה קראנו בפשטות “מועדון ארוחת הבוקר”.
מועדון ארוחת הבוקר נולד כאילו מתוך עצמו, אבל כעבור חודשים ושנים, הגיע הזמן לעשות מעשה.
חזון:
מועדון ארוחת הבוקר הוא חזון. הוא חזון שמשלב בין ערכים חבריים, לא תחרותיים, לבין המהות המרכזית של העיסוק בספורט תחרותי – זו חברות שאינה מתפשרת על המצוינות, אלא תומכת בה ומזינה אותה. מועדון ארוחת הבוקר הוא ההכרה בכך שלכל אחד מאיתנו, ברמתו היחסית, יש את אותו החלום לחדש את עצמו, למצות את עצמו, לרדוף אחר השלמות. מועדון ארוחת הבוקר הוא חזון למצוינות, לרוח ספורט שאינה מחפשת קיצורי דרך ושמבוססת על כנות. הוא קורא ללימוד סבלני שמוביל לתוצאות. הוא מקדש ערכים של גילוי עצמי שאינם חלק מתרבות הפוליטקלי קורקט. מועדון ארוחת הבוקר הוא שילוב בין הרצינות לבין הקלילות, בין הפשטות לבין הקפדנות, בין חוסר הנכונות לוותר ולהתפשר, לבין ההומור העצמי, הכיף והפרגון (ולא, זה ממש לא סותר). מועדון ארוחת הבוקר הוא חזון של אמת פנימית ושל מסע נפלא בדרך להגשמתה. מועדון ארוחת הבוקר הוא הסיבות שבגללן אנו רצים. מועדון ארוחת הבוקר הוא, בעיקרו של דבר, חלום.
נולדנו והתגבשנו כקבוצה קטנה, אבל החזון שלנו רחב הרבה יותר. במציאות חיים פוסט-מודרנית, שבה כולם רוצים הכל עכשיו ומהר, סיפוק מיידי עם הגדלה בשקל תשעים; על מסלול החיים המהיר שבו טפל הופך לעיקר – אנו מציעים גישה אחרת, בסיסית ואמיתית.
מועדון ארוחת הבוקר נולד כאילו מתוך עצמו, אבל הגיעה שעתו להתפתח. הגיעה העת לשתף בו את הקבוצה הייחודית של האנשים הרצים, החולמים, המאמינים, שוברי המוסכמות והגבולות, בעלי התשוקה והדמיון. כל אלה שלא מוכנים לקבל תכתיבי שיגרה ו”מציאות”. כל אלה שלא מפחדים לנסות וגם להיכשל. אלה שלא מהססים לחתור למצוינות. אלה שרוצים לנצח כאינדיבידואלים, ובכל זאת כמהים ללכידות. אלה שרוצים לצחוק, והרבה. מי שמבקשים לנסוק.
מועדון ארוחת הבוקר קורא לכם .
