געגועי איתן
(נכתב בפברואר 2009 ביום השנה העשירי לנפילתו של חברי הנערץ רס"ן איתן בלחסן ז"ל)
עשר שנים חלפו מאז אותו הלילה הארור
שבו קנית מנוחת עולמים, וגבורת עולמים
בין הסבך והבולדרים של קלעת ג’אבור.
היה זה לילה שסימל את דרכך, ושבטא את מנהיגותך
ושהותיר אותנו חייליך-אוהביך
המומים, הלומים, חסרים.
חלפו להן עשר שנים והגעגועים החזקים נוכחים.
געגועי איתן
נפלת עטור הילה ותהילה, כמפקד סיירת הצנחנים.
ואילו אני הכרתיך בתפקידך הקודם, סגן מפקד גדוד
צעיר, בטוח, מקצועי ונועז.
הפיכתך לסמל לא תוכל להשכיח את העיקר: את האדם שהיית,
את הערכים שבטאת בהתנהלות ובבחירה, בדוגמא האישית המופתית שסיפקת.
מאז הכרותינו, אני מוצא עצמי משתדל, משתדל ומקווה
לעמוד בסטנדרטים שלך, בדגם שהצבת.
מה איתן היה אומר? מה איתן היה עושה?
מה איתן
אני זוכר אותך כמפקד שלא נדרש להצגות
שלא נדרש לעטות או לסגנן דמות אחרת, מיוחדת, לצורך ביצוע התפקיד.
אני זוכר את ההתאמה הטבעית כל כך, נעדרת היומרנות,
בין הערכים והאמונות שלך לבין ההתנהגות והדרישות, מעצמך ומפקודיך.
היו בך החוכמה וגם העז לסמוך על ערכיך, לבטוח בתכונות הבסיסיות והשורשיות
שבלטו כל כך אצלך ושאותן הנחלת וטיפחת אצלנו. הכל מתוקף הטוהר של הכוונות:
אהבת הארץ, אהבת האדם, הרעות והערבות ההדדית
תכלית אנושית צלולה ועילאית.
תכלית שבמעשה, שלא דרשה הסבר או הנמקה.
היית ישיר, היית שקוף, היית קשוב ודואג, היית חבר.
בזכות כל אלה היית איתן.
בשנת 1995, עם סיום תרגיל מייגע נוסף ברמת הגולן, לקחת אותנו לבית הוריך במושב.
לא אשכח לעולם כיצד התעטפנו בחמימות הנעימה.
את האירוח הנפלא, את נוף העמק הנשקף מרכס נפתלי
(המקום המיוחד שאליו אני שב וחוזר, בוכה מפאת היופי המשכר, ומפאת הגעגוע הדוקר)
אני זוכר את החיבוק והחיזוק שקיבלה שם קבוצת החיילים שנחה לשעה קלה.
זכינו להביט ולהכיר את החומרים שמהם קורצת:
ציונה וקלוד הוריך – שאני ממשיך להעריץ בעקבותיך,
חבל הארץ שבו גדלת, שאי אפשר שלא להתפעם ממנו ולהתאהב בו,
המטעים, והריחות, הפריחה המשגעת, והעמק מלמטה.
גם בזכות אלה היית איתן.
לא שיתפנו אותך בהרהורים שהיו לנו בינינו (הקצינים הזוטרים יותר בגדוד).
כל פעם תהינו כיצד אתה מעביר את רגעי השלווה המעטים
לפני שאתה עובר בש.ג. הגדוד וחוזר אל הלשכה.
באוטו שמעת בוודאי, כרגיל, את הקסטה של שמוליק קראוס, ו”הו ארץ אהבתי”
צלילי התום שעד היום אני חוזר ומקשיב להם בערגה, בזכותך.
עוד רגע אתה בגדוד, בתוך ההמולה שחיכתה רק לשובך, והכל מיד על כתפיך.
לכל שאלה תשובה. לכל בעיה התייחסות. לכל פניה לסיוע תמיכה והקשבה.
לא ידעת לחפף, לתמרן, להשאיר קצוות פתוחים, או מפקדי משנה תועים מבולבלים.
תמיד אחריות, תמיד כנות בלתי מתפשרת, תמיד שותפות ורעות וערבות
בלי קיצורי דרך ובלי הנחות לעצמך.
כזה היית- סמך ומשען.
תמיד איתן.
כמה יפה היית, וכמה יפה נשארת.
יפה בחזותך, יפה עוד יותר בנפשך.
היית מאותם אנשים יחידי סגולה, שכל מי שפוגש בהם, כל מי שנקרה על דרכם
וזוכה לחסד היקר של הזכות ללמוד מהם, לקחת מהם, ולו טיפה
נותר אסיר תודה לעולמים.
תועה בדרכים ומחפש להשיב, להכיר תודה
להמשיך את הדרך, לשמר את הערכים, ואת האהבה
להיות ראוי לך
לקיים את מורשתך.
תמיד איתן
