הספסל ליד בית מספר 7 (ריצה של קיץ) (2008)
אני רץ.
חולף במסלול הרגיל המוכר, מביט
לצדדים וגם פנימה,
אל סמטאות זיכרון חמקמק.
האוויר של סוף קיץ – כבד ולח
גם אז היה כך.
הרגליים נושאות אותי, מנווטות בעצמן
אל הפניה שמאלה, אל הרחוב הקטן.
כמה פעמים חלפתי כאן,
בצעדים ארוכים בטוחים. ולא פניתי
בית מספר 7, ספסל.
לילה חשוך ונוצץ
אז. שם.
מה היינו? בסך הכל ילדים.
חזרה למסלול הרגיל, המוכר.
רציתי רק לוודא עניין קטן –
שהספסל ההוא עוד שם.
(נכתב ע"י נחשון)
