זוהי הכתבה השלישית בסדרת הכתבות על ההיסטוריה של האימונים למרחקים בינוניים וארוכים
.
לקריאת הפרק הקודם: "פאבו נורמי והפינים המעופפים".
פוסט המבוא ותוכן העניניים הצפוי/מתעדכן (קישורים לכל הכתבות בסדרה)
תודתי לפרופ' אורי גולדבורט על הערות לעניין ההגייה הנכונה של השמות.
***
ביום השישה למאי 1954, שהיה יום היסטורי בדברי ימי הריצה והספורט בכלל, עצר שוטר תנועה שוודי את גונדר הייג Gunder Hagg בגין נסיעה במהירות מופרזת. השוטר ידע כמובן לזהות את אלוף הריצה המפורסם. השוטר היה הראשון לספר להייג שרוג'ר באניסטר שבר באוקספורד את שיאו העולמי והיה לאדם הראשון שרץ מייל בפחות מארבע דקות.
עשור קודם לכן, בין 1942 ל-1945, היו אלה ארנה אנדרסון וגונדר הייג – יריבים עיקשים על המסלול וחברים טובים מחוצה לו – שהורידו יחדיו ולסירוגין את השיא העולמי מ – 4:06.4 ועד ל – 4:01.4דק'. יחדיו, הם הגביהו והגביהו את הסולם, עד שהותירו לבאניסטר ולנדי לטפס שלב אחד נוסף. אולי אם לא היו צריכים להילחם מדי שנה בחורף השוודי הקשה; אולי אם לא היו מתישים את עצמם בלו"ז תחרויות עמוס מדי; אולי אם לא היו נפסלים ב-1945 מהשתתפות בתחרויות בשל "מקצוענות"; אולי אם לא היתה זו תקופה ארורה כל כך בדברי ימי העולם, באופן שהשפיע גם על הספורט; אולי עם ניהול קצב מעט חכם יותר, או עם שכלול נוסף באימונים; אולי, רק אולי, הם היו מוצאים בעצמם את השניה וחצי הנוספות.
אך אלו היו הספרות שעליהן עצר הייג את השעון, במאלמו, ביולי 1945: 4 דקות. שניה אחת. ועוד ארבע עשיריות.
רוג'ר באניסטר ייזכר תמיד כדמות מיתולוגית, כאחד מגודלי הספורטאים שראה העולם. ארנה אנדרסון וגונדר הייג, שהיו קרובים, קרובים כל כך, והראו שהנה תיכף אפשר – יוותרו מוכרים למתי מעט, לעכברי אתלטיקה בלבד.
עניין פעוט של מספרים עגולים, של כרונולוגיה והקשר. של טיפת מזל.
"סע לשלום" אדון הייג, אמר השוטר לרץ המפורסם, ביום ההיסטורי ההוא. "תהיה בריא וסע לשלום".
לא היה לו לב לרשום לו ראפורט. לא היום.
אנדרסון והייג – חברים ומתחרים, שיאנים והפכים
סיפורם של גונדר הייג וארנה אנדרסון הוא נפלא, במיוחד כשמספרים עליהם ביחד. בסופו של דבר, בריצות הגדולות ביותר, הם היו שם יחד בתמונה.
המקור של המילה להתחרות, to compete, הוא בשורשים הלטיניים cum (ביחד) ו-petere (לחתור), והנה דוגמה לשני רצים, שהיו לחברים טובים, שחתרו ביחד, גם צחקו ביחד. גם חלמו ביחד. ובעיקר: דחפו זה את זה להוציא מעצמם את המיטב.
הם היו הפכים גמורים, אנדרסון והייג. שהרי כל מי שראה את גונדר הייג רץ התפעל ותיאר סגנון ריצה יפהפה, יעיל, מלא חן, אולטימטיבי. עיתונאי של עיתון ה-Times כתב ב-1945: "the smooth beauty of his stride which was mechanical only in the sense that perfect motion is mechanical". סגנונו של אנדרסון, לעומת זאת, עורר צקצוקי לשון ותואר כלא אסתטי ובזבזני להחריד.כך כתבו, למשל, רון קלארק ונורמן האריס בספרם המצוין The Lonely Breed:
"He had so much energy, that was mainly the problem – half of it was being wasted in that huge, bounding stride and wildly flapping arms".
הצופים נהגו להתפעל מן הריכוז והנחישות של אנדרסון, כאילו הוא נלחם בחוסר האסתטיקה והסגנון.
גונדר הייג היה front runner קלאסי. הוא אהב להכתיב קצב מהיר מאד מלפנים במטרה להפגין את כושרו העדיף ולהתיש את מתחריו. אנדרסון בדיוק להיפך, היה "קיקר" ונהג "לשבת" על עקביו של חברו, לפחות עד לסיבוב האחרון. גם כאן נוצרה סינרגיה מרתקת בין שני החברים, המתחרים הקבועים. הייג משך את אנדרסון פעם אחר פעם לזמנים מהירים, ומצדו תיאר את חשיבות הנוכחות של אנדרסון, את "שמיעת הנשימות" שלו בעורפו, שהמריצה אותו לרוץ מהר יותר.
מבין השניים, הייג היה לרץ עתיר ההישגים, בפער ניכר, ואנדרסון היה רוב הזמן בצלו (למעט תקופת תהילה קצרה שבה זכה לסדרה של נצחונות רצופים). גונדר הייג קבע 15 שיאי עולם בסה"כ, למרחקים שבין 1,500מ' ל- 5,000מ' (הוא גם היה הראשון לרדת מ-14 דק' למרחק ה-5,000מ') וביניהם עשרה שיאים שנקבעו בתקופה של 81 יום ב-1942. שיאיו האולטימטיביים היו מהירים יותר, וגם הניצחון הדרמטי האחרון, שקיצר את הדרך אל גבול ה-4 דקות למייל (מאז קפא השיא בהמתנה לבאניסטר ולנדי). אנדרסון קבע בעצמו שלושה שיאי עולם למרחקים של 1,500מ' ומייל. בריצות אדירות נוספות היה שם מטרים ספורים אחרי הייג. התקופה, ללא ספק, שייכת לשניהם יחדיו. וספק אם היתה מתממשת כשהאחד ללא השני.
גונדר הייג וארנה אנדרסון גם נפסלו יחד מתחרות (בגין קבלת כספים והפרת הקוד החובבני שנהג), בהחלטה של ההתאחדות השוודית משנת 1945. שניהם לא זכו להתחרות במשחקים האולימפיים (שחודשו בלונדון 1948). הם נותרו חברים קרובים למשך כל חייהם.
הכתבה הזו, השלישית בסדרה, תתרכז ברצים השוודים המצליחים של שנות ה-40, בראשם הייג ואנדרסון. בנוסף, אציג את המאמנים המשפיעים ואת שיטות האימון שהטמיעו מן המחצית השניה של שנות ה-30, ובעיקר שיטת ה"פרטלק" מיסודו של ייסטה הולמר (Gosta Homer) – שיטה שיש לה מקום משמעותי גם היום.
ההקשר ההיסטורי:
לפני שנתחיל, נחזור אל העץ ההיסטורי שלנו, ונמקם את הפרק בפרספקטיבה הכרונולוגית. הפרק הקודם בסדרה התרכז בדומיננטיות של הרצים הפינים בראשותו של פאבו נורמי, שנמשכה בבירור עד לשנת 1936. זהו הבסיס של העץ. ומכאן מספר הערות כרונולוגיות:
(גונדר הייג מקדים את ארנה אנדרסון בריצת המייל הנפלאה במאלמו, 1945).
התחלות
גונדר הייג נולד וגדל באיזור הכפרי, ההררי והמיוער (והקפוא) של Jamtland במערב שוודיה. מגיל 6 החל לבצע סקי למרחקים (קרוס קאנטרי), גם כדי פשוט להגיע ממקום למקום. בגיל צעיר עזב את בית הספר כדי לסייע לאביו בעבודתו ככורת עצים ביערות האיזור. מגיל צעיר פיתח את כוחו וגם את הסבולת שנדרשה מימי עבודה ארוכים ומצעידות או גלישה בשלג בדרך לעבודה ובחזרה. מגיל 12 החל לבצע אימוני ריצה (אביו סימן עבורו מסלול של 750מ' כדי למדוד את ההתקדמות לריצת 1,500). הייג הראה ניצוצות של כישרון, אך בתקופה זו נהג להשתתף גם בתחרויות איזוריות במקצועות ספרינט וקפיצות, וגם בתחרויות של סקי למרחק. ההתעניינות שלו בתחום הריצה נבעה גם מהערצתו לאלוף המקומי, תושב האיזור, הנרי יונסון-שיילארנה Henry Jonsson-Kalarne – מדליסט ארד מריצת ה-5,000מ' מ-1936 שהיה גם שיאן העולם לריצת 3,000מ'. בהמשך נעוריו אימץ איכר מקומי בשם פרידולף ווסטמן את הייג, כפי שאימץ את שיילארנה לפניו. הייג עבר להתגורר באותו הצריף שבו התגורר שיילארנה לפניו ושילב בין עבודה בחווה לבין אימונים, שכללו באותה תקופה הליכות וריצות ממושכות (5 ימים בשבוע, כולל שתי ריצות רצופות של שעה, והליכה אחת למרחק של 30-50 קילומטר). בקיץ נהג לבצע גם מעט אימונים מהירים יותר. מאימוני רמת בסיס אלו המשיך להתקדם בהישגיו (4:07 דקות ל-1,500מ', 15:00 ל-5,000מ'), ולאחר גיוסו לצבא בשנת 1939 עבר לאימונים מסודרים יותר, לגביהם אפרט בהמשך. בשנת 1940 החל לצבור הישגים ראשונים בתחרויות מול האלופים של התקופה, שכללו את חברו שיילארנה, את אקה יאנסון Ake Jansson ואת ארנה אנדרסון שהחל גם את הקריירה שלו בערך באותה תקופה. לאחר כמה הפסדים מבטיחים, אותת הייג על העתיד לבוא. הוא הפסיד בעשירית שניה לריצת שיא לאומי של קלארנה ל-1,500מ' – 3:48.7 לעומת 3:48.8. שבוע לאחר מכן שניהם רצו מהר משיא העולם הקודם לריצת 3,000מ' (שוב קלארנה ניצח). לאחר סדרה של מירוצים טובים נוספים, היה הייג מוכן להעלות את הרף, את האימונים ואת הצפיות.
בשנת 1939 שמח ארנה אנדרסון בן ה-21 להתבשר על כך שנבחר להיות הרץ השני במירוץ ה"2 על 2" המסורתי מול הפינים. התפקיד שהוטל עליו היה להוביל את הרץ השוודי הבכיר יאנסן כדי לאפשר לו לנצח את הרצים הפיניים. אנדרסון נחשב לרץ נחות ביחס לשלושת יריביו בעלי שיאים של 3:52דק'. היו אלה דווקא הפינים שהובילו קצב מאוד מהיר בשני הסיבובים הראשונים (2:00.9 ל-800מ'). אנדרסון עבר להוביל 300 מטר לסוף אך הבחין שיאנסן מתקשה לעמוד בקצב. אז הוא המשיך עד לניצחון בזמן המהיר בעולם לאותה שנה – 3:48.8, איטי בשניה אחת בלבד משיא העולם דאז של לאבלוק (יאנסן התאושש וסיים 4 עשיריות אחריו). כוכב נולד.
קודם לכן, ילדותו של אנדרסון כללה עיסוק אינטנסיבי בספורט לסוגיו, כולל שחייה וחתירה ב-canoe. הוא קבע את הזמנים הטובים ביותר לנוער בשחייה, אך מגיל 16 החליט להתמקד בריצה, התאמן בקביעות מדי יום מגיל צעיר.
לאחר פריצת הדרך של 1939, שנת 1940 של אנדרסון היתה פושרת, כללה הפסדים בכל המירוצים המשמעותיים מול שלושת מתחריו החשובים – שיילארנה, יאנסון והייג – ותוצאה של 3:51.0 בלבד.
בשנת 1941 התחרות בין אנדרסון להייג תעבור לדרגה הגבוהה יותר, ויחד הם יהפכו ל-world beaters.
ציוני דרך ביריבות
בין 1941 ל-1945 שלטו הייג ואנדרסון בריצות ה-1,500, המייל ועד ל-5,000מ' (הייג) וכתבו מחדש את שיאי העולם, כשהאחד מדרבן את השני לשוב לתקופת אימונים כדי להשתפר בעונה הבאה.
1941 היה השנה של הייג, ללא עוררין. הייג היה בלתי-מנוצח ב-17 מירוצים וקבע את שיאו העולמי הראשון – 3:47.8דק' ל-1,500מ' במאלמו. באליפות שוודיה שלושה שבועות לאחר מכן הוביל הייג מן הזינוק ועד לסיום ושיפר את השיא בשתי עשיריות שניה נוספות, כשאנדרסון מטרים ספורים אחריו (3:48.6). וכך הסתמן הדפוס הכמעט קבוע – שני הרצים המהירים בעולם, הייג מוביל, ולרוב מצליח לסיים מעט לפני אנדרסון.
1942: אנדרסון שעבד כמורה המשיך באימוניו הקבועים. גונדר הייג עבד ככבאי, ופיתח שגרת אימונים משלו. שניהם התאמנו לאורך כל החורף ואל תוך האביב, עד שהגיע הזמן להתחרות. ככל שאנדרסון השתפר, הייג נותר חזק מעט יותר, ושנת 1942 היה השנה הגדולה שלו. ב-1942 חזר הייג מהשעיה למשך 9 חודשים (בגין מקצוענות). המירוץ הראשון לאחר חזרתו סומן כמטרה להחזיר את השיא העולמי של וודרסון הבריטי (4:06.4). בסיומת מרתקת הצליח הייג להישאר צעד לפני אנדרסון וקבע שיא עולם של 4:06.2, כשאנדרסון אחריו ב-4:06.4. הייג המשיך למפגן דומיננטיות שכלל 10 שיאי עולם למרחקים של 1,500, מייל, 2,000, 3,000 ו-5,000מ'. בין לבין הצליח אנדרסון להשוות את שיאו העולמי של הייג לריצת המייל (שיא עולמי ראשון עבורו), והשנה הסתיימה כשהייג קבע שיא של 4:04.6 דק'. המשך יבוא…
לקראת שנת 1943, אנדרסון, למוד לקחים מהפסדיו להייג, נועץ במאמן בשם פקה אדפלט (שבעצמו היה מתחרה בקרב-10). אנדרסון קיצר את אימוניו תוך שימת דגש על איכות, בשילוב ריצות פרטלק ובניסיון לשפר את כלכליות הריצה שלו.
באותו זמן, הייג בילה חלק גדול משנת 1943 בסבב מירוצים בארה"ב. הוא הפגין כושר בהחלט טוב (4:05.3 למייל), הוא משך דור של רצים אמריקאיים לזמנים מאוד מהירים, הוא ניצח ברוב המוחלט של המירוצים, הוא נהנה מהחוויה האמריקאית.
אך בינתיים, ארנה אנדרסון ניצל את היעדרו, ועם סיבוב אחרון מדהים של 59.1 שניות, באליפות שוודיה בגוטנברג, שבר בשתי שניות שלמות את שיאו העולמי של הייג: 4:02.6דק'. שבועות לאחר מכן לקח לעצמו גם את שיא העולם ל-1,500מ': 3:45.0דק'. אנדרסון ניצב, סוף סוף, ראשון. אך נותרה הכוכבית, לנוכח היעדרו של המתחרה הנצחי.
ב-1944, לאחר שתי שנות הפוגה, התחדשה התחרות הישירה בן השניים, ועוררה עניין עצום. בריצת ה-1,500 הראשונה בשטוקהולם ניצח אנדרסון את הייג (הפסד ראשון להייג לאחר 52 נצחונות רצופים). אך בתחרות הבאה ביניהם האג לחץ עד לניצחון, ושוב התוצאה על השעון: 3:43.0 להייג (שיפור של שתי שניות לשיא העולם), 3:44.0 לאנדרסון (גם הוא מתחת לשיא הקודם). ההמשך של 1944 היה שייך כולו לאנדרסון. הוא ניצח בכל חמשת המפגשים הבאים מול הייג, וגולת הכותרת היתה בתחרות המייל במאלמו, בפני קהל של 14,000 צופים: שיא עולם פנטסטי של 4:01.6 דקות למייל, לאנדרסון, כשהייג סיים ב- 4:02.0. שני הזמנים המהירים בהיסטוריה.
כשגם היריבות וגם ההישגים הגיעו לשיאם, 1945 היתה ברובה מאכזבת. פתאום החלו הייג ואנדרסון, אולי בשל אובדן ביטחון, להימנע מלהתחרות אחד נגד השני. אדרסון התחרה יותר מדי (הרבה יותר מדי) והתקשה לשחזר את שיאיו. הייג לעומת זאת, פשוט הפגין כושר נמוך, הזמן המהיר ביותר שלו היה 3:51.4 בלבד, ברוב התחרויות היה איטי הרבה יותר.
ואז, או אז, הגיעה הפינאלה הגדולה.
שוב מאלמו ביולי. שוב יציעים מלאים. שוב אנדרסון נגד הייג. שוב ריצת המייל, היוקרתית מכל. ושוב ההיסטוריה.
הקצב היה מטורף: 56.2 ל-400 הראשונים, 1:58.5 ל-800. מכאן הוביל הייג ונכנס אל ההקפה האחרונה ב – 2:59.7. אנדרסון רץ בביטחון, מוכן לתקוף, נראה שוב בדרך לניצחון, אך בישורת האחרונה הייג הצליח למצוא את הכוח הנוסף. השעון הראה: 4:01.4 להייג – שיא עולם וסיומה של תקופה. 4:02.2 לאנדרסון.
תם הפרק הנפלא. חותם הוטבע.
(מימין לשמאל: הנרי שיילארנה, ייסטה הולמר, גונדר הייג, וייקו טומינן)
כיצד התאמנו הרצים השוודים
כעת נוכל לפנות לניתוח התרומה של הרצים השוודים של התקופה להתפתחות תורת האימון.
ברוב המקורות אליהם תגיעו תמצאו הצגה פשטנית ולא לגמרי מדויקת: Gosta Holmer היה אבי שיטת הפרטלק. הייג ואנדסון מוזכרים כרציו המצטיינים וכהוכחה להצלחת השיטה. נקודה.
אלא שהולמר לא היה מאמנם הקבוע של הייג ושל אנדרסון. הייג ראה עצמו כרץ "ללא מאמן" וההשפעה העיקרית עליו היתה של Gosta Olander, שאותו הגדיר פעם כ"אב השני" שלו. האג היה אמנם בקשר עם הולמר ונדרש לעצתו. הייג גם בהחלט שילב ריצות פרטלק בין אימוניו, אך לא יהיה מדויק לומר שהפרטלק היה רכיב בלעדי, או אפילו עיקרי, באימוניו.
אז אתייחס בקצרה ולפי הסדר: מהי שיטת הפרטלק שפיתח הולמר ומה הרציונאל שעמד מאחוריה, מה היו עיקרי שיטת האימון של גונדר הייג, ולבסוף, ניתוח השפעות ולקחים בפרספקטיבה היסטורית.
ייסטה הולמר – ממציא הפרטלק:
שיטת "הפרטלק" "הומצאה" על-ידי ייסטה הולמר בסביבות שנת 1937, במסגרת האימונים של רצי מירוצי השדה השוודים. השיטה מכונה גם Swedish Natural Method – "השיטה הטבעית השוודית", או פשוט "השיטה השוודית". הולמר היה בעל מדליית ארד מתחרות הקרב-10 מהמשחקים האולימפיים של 1912. כמאמן, הוא ניסה לפצח את הגורמים לניצחונות העקביים של הרצים הפיניים של התקופה על הרצים השוודים.
נתחיל מהרציונאל: באימוני הרצים הפיניים ראינו שילוב בין אימוני סבולת לאימוני קצב/מהירות. מכאן הובן הצורך לעבוד על שני הרכיבים האלו. הרעיונות והגורמים המרכזיים שהובילו לפיתוח הפרטלק היו אלה:
1. הרעיון לשלב בין סבולת לקצבים באותה מסגרת אימון (גם מתוך מחשבה על השילוב, וגם כדי לנצל מסגרות זמן קצרות יחסית לאימון, להפקת תועלת מירבית).
2. פרטלק הוא "משחק מהירות" – החלפה לסירוגין בין קצב איטי/שוטף לקצב מהיר. בכך מתאפשר לבצע ריצה אירובית ממושכת, אך בתוכה לשלב קטעי ריצה בקצב מירוץ וגם מהר מקצב המירוץ. מצויה כאן הבנה בשתי רמות: ראשית, שאין להסתמך על ריצות מהירות רציפות בלבד (כמו הריצות שנהג לבצע נורמי למרחקים קרובים למרחק התחרות), אלא שהחלפת קצבי הריצה לסירוגין תאפשר לבצע ריצות מהירות מקצב המירוץ באופן שממריץ שיפור. שנית, שבגלל שהאימון הוא לקראת תחרות ממושכת, אירובית, אז יש תועלת לתרגל את הגברות הקצב בתוך ריצה אירובית.
3. הפרטלק היא שיטה שפותחה מטעמי נגישות: מחסור במתקני אימון מסודרים (מסלולי ריצה). זו שיטה שיתרונה בפשטותה. היא יכולה להתבצע בכל זמן ובכל מקום. היא מנצלת את תנאי השטח (עליות, ירידות, תוואי שטח משתנה וכו'). היא לא מחייבת מסלול וגם לא שעון. היא יכולה להתבצע באופן חופשי. (לא מפתיע ללמוד שבפיתוח השיטה הושפע הולמר משיטות אימון צבאיות).
4. ריצת פרטלק יכולה להתבצע בתדירות גבוהה יחסית. (לרוב היא פחות אינטנסיבית משיטת האינטרוולים שבה יעסוק הפרק הבא).
5. זו ריצה שיתרונה גם בגמישותה. היא יכולה להתבצע באופן מגוון ובהתאמה לצרכים שהרץ/המאמן מגדיר. היא יכולה גם להתעצב תוך כדי ביצועה, בהתאם להרגשה של הרץ.
אימון הפרטלק הקלאסי של הרצים השוודים בוצע חמש פעמים בשבוע, בדרך כלל. הוא בוצע כריצה של 12 ק"מ, בתוכם שולבו 5 ק"מ מצטברים של קצבים מוגברים. בדרך כלל קטעי הריצה המהירים נמשכו 2 עד 6 דקות. ריצות הפרטלק בוצעו בשטח ועל טופוגרפיה משתנה.
(ייסטה הולמר, 1912)
האימונים של גונדר הייג
אז כמו שכתבתי: גונדר הייג הושפע בין השאר מייסטה הולמר, וגונדר הייג שילב ריצות פרטלק באימוניו. אך הוא הושפע גם מאנשים נוספים: הרץ הנרי שיילארנה, המאמן פרידולף ווסטמן שהוזכר כבר, ובעיקר ייסטה אולנדר. הוא גם הוסיף אילתורים משלו. שיטת האימון שלו התפתחה והשתנתה, ואסקור כאן כמה נקודות עיקריות:
(אימונים בשלג העמוק, חורף ב-Valadalen)
ניתוח השפעות עיקריות בפרספקטיבה היסטורית
אילו לקחים רלוונטיים אנחנו יכולים להפיק מהאימונים המוצלחים של גונדר הייג והרצים השוודים היום?
ובכך נסיים,
ונזכור את שני הרצים השוודים המעולים הללו, את הדרך שסללו, את הגישה, את ההשראה.
מקורות:
Gunder Hagg Profile @ Racing Past.com
Arne Andersson Profile @ Racing Past.com
Gunder Hagg's Training @ Racing Past.com
A Tribute To the Career of Gunder Hagg @ Iaaf.org
Fartlek Training @ New Interval Training
Owen Anderson, Swedish Vs.Kenyan Fartlek@ oolrun.com
