bc-running.com (דף הבית)

חבל שלאורך כל היום אני באונ' - זו אכן זריקת מרץ נדירה

"מי שישן טוב לילה לפני 6*2000, עדיף שלא יבוא בכלל" א.הייזנברג.

שיהיה שבוע טוב לכולנו.

את עסוקה בהפחדה, כמו התקשורת הסמולנית.

הגישה הנכונה והמסורתית היא לבוא עם ציפיות מונמכות ומוחלשות. הגישה הווינרית במועדון החלה רק בשנים האחרונות. את התוצאות שלנו עשינו תוכ"ד תהיות קיומיות (ע"ע נחשון).

מצד שני הגישה הווינרית הלא רופסת ולא מתנצלת (ע"ע כוחי ועוצם ידי) הומצאה ע"י המחנה הלאומי. קשיא

ומצד שלישי הגישה הצבינרית הגורסת כי לא משנה מה ואיך תמיד מטר לפניך

פעם חשבנו שנסגור את המועדון כשגיסר ירד את השלוש. מסתבר שטעינו

חכה...
לא רצתי סתם כל הבוקר כמו כלב

לקראת בית שאן הוספתי למאגר העצות של האתר את

ההגדרה החמקמקה של "גודל מנה לחצי מרתון בית שאן" – פרק ז':

עכשיו אנחנו מוכנים לגזור את גודל המנה. את זה נעשה על-ידי כך שנבחין בין שלוש "מנות" שונות.
"המנה האופטימית" תמצא בקצה המהיר של הטווח. מנה זו נגשים במידה והכל יתחבר בבית שאן, נחווה חוויה מיוחדת שבה נוציא מעצמנו את המיטב. זו לא המנה שממנה נגזור את גודל המנה הראשוני.
"המנה הריאלית" תהיה קטנה יותר, בקצה המתון יותר של משקל המנה (100 עד 200 גרם פחות מן המנה האופטימית). זו מנה שמרנית יותר, שדווקא ממנה נגזור את גודל המנה.
אל המנה השלישית אתייחס בהמשך.

ניקח לדוגמא רץ שמעריך את הכושר שלו בין 440 ל – 500 גרם. אם יפתח מלכתחילה על 500, הוא מסתכן ולא מותיר שולי בטחון. אם ההערכה היתה יומרנית מדי, אם לעס קצת מהר מדי, אם משהו השתבש, אם זה סתם לא היה היום הטוב ביותר שלו – הוא עלול לשלם לקראת סוף הארוחה מחיר כבד, ולמצוא עצמו מסיים מנה קטנה באופן משמעותי ממה שקיווה. לכן, ההמלצה שלי אליו תהיה לקחת צעד קטן לאחור, ולתכנן גודל מנה שיביא אותו לחצי הדרך במשקל של 200 עד 220 גרם
כלומר, "המנה הריאלית" תהיה בין 350 ל – 400:, וממנה ייגזר גודל המנה. בראשו ישמור הרץ את "המנה האופטימית" עליה הוא לא מוותר.
כאן מגיעה ההבהרה החשובה: משמעת, משמעת ומשמעת. מרגע שנבחרה גודל המנה, בתהליך שהוא שמרני בהגדרתו, גודל המנה הזה מחייב למשך רובה של הארוחה (מיד נסביר עד מתי). ההרגשה האופורית הקלילה בביסים הראשונים, ואפילו אחרי נקודת החצי, לא פעם מרמה. בארוחה גדולה, אחרי טייפר טוב, עם התלהבות ואדרנלין, החצי הראשון מרגיש כמו טיול בפארק. חשוב מאוד לזכור ולהפנים שזה לא השלב לבצע שינוי תכנית ולסטות מגודל המנה. מי שאמר שהמנה מתחילה ב 300 גרם – צדק!
כל תהליך בחירת גודל המנה שהסברנו לא שווה כלום אם שוכחים אותו בהזדמנות הראשונה.

הגדרת "מנה אופטימית" ו"נקודת החלטה":
את "המנה האופטימית" לא שכחנו ובשום אופן לא וויתרנו עליה. מנה זו מחייבת תכנון נוסף – קביעת "נקודת החלטה" במהלך הארוחה. נקודה זו היא נקודת הזמן בארוחה שבה יוכל הרץ לבצע הערכה לגבי הרגשתו. האם הוא מתקשה גם כך, ולכן ינסה להתמיד עד הסוף ב"מנה הריאלית", או שהוא מרגיש טוב, נותר לו כוח, והוא מוכן לנסות לרדוף אחרי "המנה האופטימית".
נקודה זו לא תהיה בחצי הראשון בארוחה, אם בנקודה הזו אתם מרגישים טוב, אתם עשויים לחוות התגשמות של התסריט האופטימלי, ולהוסיף את ה 100-150 גרם הנוספים. האמינו לי שאין דרך מהנה יותר לחוות ארוחה אחרי בית שאן.
שיטה זו ממזערת את הסיכון, אבל לא על חשבון הסיכוי. אם זה היום שלכם – תגשימו את התחזית האופטימית עם הרגשה נפלאה. אם לא הייתם במיטבכם, או שההערכה היתה קצת אופטימית מדי, אז מזל שלא פתחתם מהר יותר, ועדיין תוכלו לשאוף למנה הריאלית או לקרובה אליה.

ובקצרה...
אחרי בית שאן נוסעים ליומנגס


מתחת לתכנון ==> 220 גרם
לפי התכנון ==> 440
יום נדיר ==> 660

נתראה

פארודיה משובחת גיסר.

הפוסט הכי טוב שהיה כאן כבר הרבה זמן.

הייתי אף מרחיק לכת ואומר שמדובר בציון דרך, אם לא אבן דגל.

אתה ממהר. קודם נראה כמה גרם ייצא.