bc-running.com (דף הבית)

ועל הבחור שמשך אותך בריצות קצב בשפירים אף מילה?

#מניאק

התכוונת לבחור שמשך אותי להתברבר בשדה ולרוץ קילומטר אחרון ב-16 טמפו בשדה חרוש? אז כן, תודה גם לעמיחי.

חוץ מזה, פעם הבאה תבוא לטבריה, תקבל מילה...

אבנר, the king's never late
נתת עונה של מלך. מגיע לך שהתמונה הכי מגניבה מהמרתון תהיה שלך - מחלק כיפים בכניסה לטבריה. נונ-שאלאנט, כאילו קברת עוד שלשה בגארדן.
עוד אחד מהחבר'ה בלי החולצות שחיכו לו בהר עוד לפני שידעו איך קוראים לי. ומאז ממשיך לתת לי בראש בכל מקום - סטאד, הר, וואדי, ו...טבריה.

וכמה אתה צודק לגבי "צוות הקרקע" - הרגשתי כאילו אני מינימום רוכב בטור-דה-פראנס. תודה רבה לכולם - רק עירוי דם היה חסר (-:

קודם כל חברים...

תמונה גדולה!

אז כמו שכולכם בטח כבר יודעים, שיא אישי לא היה. רחוק מכך. במחשבות הכי פרועות שלי לא חשבתי שבדיוק שנה לאחר המרתון הראשון, באותו מקום, על אותו מסלול, יכולה להיות חוויית ריצה כל כך שונה..
אני יכולה לשתף בסבל שחוויתי לאורך הריצה שנדמה שהייתה אינסופית, אבל זה נשמע לי כמו תירוצים..לריצה מיום שישי יש גם צד החיובי מבחינתי. לא מיציתי. עוד תוך כדי הריצה, למרות ההתבכיינות והקיטורים, הגעתי למסקנה שהולך להיות מרתון נוסף, פיצוי.

במחשבה שנייה, על מה אני בוכה?? רצתי מרתון שלם כתף לכתף עם דורון פייביש! חלקים אחרים מהריצה בליווים של נחשון, חיים ויוסי! וכשסיימתי, זכיתי לחיבוקים ופרגון משאר חברי המועדון.
אז נכון שאני מאוכזבת, מרגישה שכל העבודה בחודשים הקשים והמתישים האלה לא הובילה לתוצאה לה ייחלתי. אך עדיין הצלחתי לסיים את הריצה ביום שישי עם חיוך גדול. תחושת סיפוק מסוג אחר.
רוצה להודות שוב לכל החברים – אלו שליוו אותי בריצה ביום שישי, אלה שעודדו בקו הסיום ואלה שחלקו איתי את תקופת האימונים. יום שישי היה כיף!

היי סיון,
כך זה במרתון: יום עסאל יום באסאל. לפחות את לוקחת הבאסה בסבבה. יחסית.
בכל שנה יש את אלו שהתאמנו כמו שצריך ולמרות זאת לא הגיעו לתוצאה הרצויה. זה מובנה במרתון.

אני בטוח שתמצאי איזה סלוט לברלין בסופו של דבר ותרוצי שם עם חבורת השבת.

מצטרף לזרם המברוקים הבלתי פוסק !
כל כך כיף לראות בטבלת הזמנים כל כך הרבה שיאים אישיים, כל כך הרבה סיפורים של השגת מטרות.
וגם בלי השיאים האישיים - עדיין כיף לראות את כל מי שיצא לו לרוץ.

הפעם נאלצתי לעמוד על הקווים, ואני מוכרח להודות שיש בכך הרבה יותר הנאה ממה ששיערתי.
לעודד את מי שהצלחתי (חלקכם פשוט טסתם את ה-200 מטר האחרונים שלאחר מלון רימונים...) ולראות את החיוכים ומבטי האמוק המרוכזים בהשגת המטרה.

בגלל הבעיות בברך, האימונים שלי עם הקבוצה נקטעו ולא זכיתי לראות את כולם נותנים בראש בואדי ובאינטרוולים האחרונים בגבעת רם.
אבל לראות אותכם לקראת הסיום היה בהחלט שווה את ההמתנה.

לא תכננתי לעלות שוב על השרשור הזה אבל אני חייב.

סיון - ההערכה שלי אלייך היא משהו אחר. כבר סיכמנו שהרבה פחות מענין מה היה ביום ששי, ואת קנית אותי מזמן. אם אני צריך להצביע על נקודה מסוימת וממחישה, זה היה בסטאד דה חיים לפני איזה חודש. הגעתי בסוף האימון של כולם - חן והרוטור, רותי, האופנובנק והלולב כבר לגמו מהתה של חיים נקוב הריאה - אחרי הרונדלים על הדשא. ואת בדיוק סיימת טמפו 16. לבד, 3 מעלות ורוחות. ומאד התלהבת. דעי לך שכל מחשבה שהיתה לי לחתוך את הטמפו שלי מוקדם (קוף שישב לי חזק על הגב עד אז) נגנזה, ולא חזרה עד יום ששי האחרון. באמ'שלי.
אני מניח שבילית על הרגליים יותר זמן בתקופת האימונים הזו מכל אחד אחר שהיה שם באותו הערב - אבל את אף פעם לא מפסיקה. שהתה של חיים יחכה.

אולי אני טועה, ומה אני מבין - בכ"ז צעיר. איך שאני רואה את זה - לפני שנה סיימת מרתון, עכשיו את רצה למרחקים.

מברוק לכל הטבריינים.
היתה חוויה מיוחדת במינה להשתתף מהצד המלווה, לראות מהצד פעם אחת איך נראים המשתתפים ערב לפני, בבוקר המירוץ...
כל הכבוד לכל שוברי השיאים ולכל מי שרץ.

טבריה סגר יופי של עונת מרתונים במועדון, הופעות מרשימות בסתיו והשיא בטבריה.