bc-running.com (דף הבית)

איזה יופי, אפשר גם את הארוך יותר?
(עכשיו אני מצטער על ההערה הקודמת שלי...)

אביעד, התברכנו בך.

כתבתם מקסים חברים.

החוויה של המרתון זכורה לי כהבזקים המתחברים לזיכרון אחד עצמתי. קו הזינוק, גיסר כנחשול ענק דוחף אותי הישר לשורה הראשונה כשיורדים המחסומים. ברוך דניאלי שואל אותי כבדרך אגב מה אני מתכננת ומחליט בנון שאלאנס להצטרף. חיים, אני וברוך רצים יחד. קילומטר 12 אני בטוחה שנכנסה לי אבן לנעל. קילומטר 17 חולצת את הנעל, מאבדת שלושים שניות ומגלה שלפוחית דם ענקית בתחתית כף הרגל. ממשיכה. ממלמלת לעצמי את השיר והמשפט שלקחתי איתי לדרך מהכתבה של נחשון. הכאבים מתגברים ומתחזקים. המשפט החדש שנוצר הוא שאני מרגישה מצוין. גיסר מופיע משום מקום ומעודד באנרגיות מטורפות. ברוך כל הדרך קשוב ומבלי שיודע כלום (כי לא אמרתי) קורא אותי נכון. ג'נטלמן אמיתי. פנייה ימינה, ק"מ 32, הכאב והעייפות מתגברים ומתחברים אחד לשני. "לא משנה מה יקרה גם עם הרגליים שלך מדממות את ממשיכה לדחוף" אני אומרת לעצמי. חיים, ברוך ויוסי בסביבה ואני מרגישה שהסבל הפרטי שלי מתפזר קצת בין כולם. נחשון מופיע בקילומטר הארבעים (או ה-39.. לא זוכרת כי ההכרה שלי הייתה חלקית ומעורפלת) וצועק "רק עוד שני קילומטרים של תהילה". אני לא מרגישה תהילה. אפילו לא קצת. אני רק מתאמצת להגיע כבר לקו הסיום שלא מרגיש לי כמו עוד חמישה סיבובים באיצטדיון. קו הסיום, שחרור, כאב, שמחה, אכזבה ואושר עוטפים אותי. חיבוק גדול לברוך היקר ומקבלת סיוע מאביעד וגולדשמיט להגיע לישיבה. חולצת את הנעליים ומגלה את הזוועה. אבנר לוקח לי את הצ'יפ. מזל שהוא עשה את זה כי אם הייתי צריכה לעשות את זה לבד כנראה זה לא היה קורה באותו היום.

אמרו לי שאני צריכה לסיים מרתון ראשון בהרגשה טובה ועם חיוך על הפנים. אני לא מתחברת לזה. כמה שהיה מאתגר ומעט מאכזב יש לי עוד הרבה טעם של עוד ואני מרגישה שאפשר ללמוד עוד כל כך הרבה. החוויה הזאת של הכאב והניסיון להתנתק ממנו היא בגדר רוחנית. בנסיבות הקיימות והכואבות אני בהחלט מרגישה שנתתי את כל מה שיכולתי וזאת תחושה טובה.

לכל מי שאי פעם שאל או תהה- לידה כואבת יותר ממרתון!

תודות:
ברוך דניאלי- איך פתאום הופעת לי ככה? היית המלאך השומר שלי. אחרי שרצים מרתון שלם יחד זה קעקוע לכל החיים. מפגש גורלי. זכיתי להכיר אישיות גדולה.
חיים זרגרי- האיש והאגדה. אסכם בכמה מילים: הלב הפועם של המועדון.
נחשון- בכל כך הרבה צניעות וענווה עזרת לי ולכל החברים. אתה אחד מעמודי התווך של המועדון. בלעדיך זה לא אותו דבר.
גיסר- בנקודה מאוד קריטית בתכנית האימונים ידעת לומר את המשפט שהשאיר את חותמו לשבועות ארוכים.

יש עוד הרבה אנשים (ונשים) ענקיים להודות להם על מי שהם ושבזכותם כל כך כיף לבוא לאימונים מפרכים אחרי יום עמוס או לקום לריצה ארוכה אחרי שבוע מטורף. ההשראה שאתם מעניקים ומפיצים סביבכם היא מארג הכוחות המחבר את המועדון הזה כל פעם מחדש.

איזה יופי רותי.


ובהמשך לסיכומים.. .

רותי - נתת הופעה יוצאת דופן, שמתחברת לדומיננטיות שהפגנת העונה גם על המסלול וגם חברתית.
מצורף צ'ופר נוסף - מקום 31 בין הישראליות בכל הזמנים (שני מקומות מעל המיקום שלך ב-10000).

http://www.iaa.co.il/index.php?uri=/top ... display/88

שוב אני נשען על נחשון ויוסי - כל מילה בסלע. איך לב כ"כ ענק בגוף כ"כ קטן...
לא חידשת לי כלום ביום ששי. נאדה. רק תזכורת.

איזה כיף לקרוא את הסיכומים. מרגש.

רותי יקרה, כתבת מקסים.
המרתון הזה, המרשים, הראשון שלך. כל הדרך אליו. כל השנה האחרונה.
היית בלתי-מתפשרת, מצטיינת ומובילה.
מהריצות בואדי ובעמק הארזים ועד לאימונים באיצטדיון- והחבורה הנהדרת שהתגבשה סביבך.
השיאים הבאים עוד לפנייך!

אביעד - המון שמחה, המון הזדהות, הרבה קווים מקבילים (אבל איך לך זה הצליח ברבע מילים???)

רותי - הדרך שלך לכל אורכה מרשימה, הרבה שנים אחורה, והיפה הוא - זו עדיין רק ההתחלה...

ולא האמנתי שאני אגיד את זה בחיים: אבל עכשיו אפשר כבר לחזור להר???

רותי ה-אלופה !
עם מופעים של מצויינות , אכפתיות ודאגה תמידית לסובבים אותך .
לחייך ולחיי השיאים שעוד מחכים לך.

רותי, מתחבר מאוד. הסבל של המרתון הוא משהו מיוחד ורוחני.
אחלה סיכום לאחלה ריצה!

רותי,

אין הרבה להוסיף את מה שכתבו לפני. המרתון הזה היה את לגמרי - טוטאלית, פייטרית, בלתי מתפשרת וסוחפת. כולנו יודעים, שהסיוע והעזרה שקיבלת מהאנשים לאורך המרתון, זה רק קצה המזלג למה שנתת לאנשים רבים סביבך.

עתידך, המרגש, עוד לפניך.

באיחור מה, מצטרף למברוקים. ומאחר שאני מאחר, על כל מי שרץ ורצה כבר אמרו את מה שהיה להגיד כנראה, ובירכו את המצליחים, ועודדו את המאוכזבים, אבל אני הייתי רוצה לתת מברוק ענק דווקא לאנשים היקרים שלא הגיעו לטבריה כדי לרוץ מרתון (רובם), שלא עשו שיא אישי (חלקם אף הפוך מכך - מה המונח המקצועי לשיא אישי שלילי?), אלא פשוט באו בשביל להיות, בשביל ללוות, לתמוך ולעזור (אני מפרט לפי סדר הא-ב, כי לכל אחד ברשימה הזו מגיע להיות ראשון): איתי, ברוך, גיסר, חיים, יוסי, נחשון, עמית, ערן, פייביש, רפול, שי, שלומי ותני. התחלתי לכתוב משהו על כל אחד, אבל פשוט הרגשתי שאני מפספס. היו לדעתי 18 רצים מהמועדון שעשו את המרתון, ועוד 13 ב'צוות קרקע'. כמעט מלווה לכל רץ (זה בלי לספור את אסיף שלדעתי במבחן ביום שישי הגיש טופס ובו הסיפור דרך של מרתון טבריה). יש שיאמרו שזה סימן למועדון מזדקן, אני דווקא חושב שזה להיפך. תודה לכולכם.