פציעות ולקחים

אתם מוזמנים להעלות כל נושא שעולה על דעתכם וקשור למרוץ המטרה של רוב חברי המועדון.
אתם מוזמנים להתאמן ביחד איתנו ולהצטרף לחוויה של אימונים קבוצתיים עם רוח, הנאה והשגיות.
assafzim
הודעות: 501
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי assafzim » 08 דצמבר 2008 03:21

אני ממש מקווה שהשרשור הזה לא יזרה לאף אחד מלח על הפצעים, אבל... קראתי בשרשור של ה"לתת בראש" על הפציעות של כמה מחברי המועדון שהתאמנו לטבריה. קודם כל - הלב איתכם. אני מאחל לכם, ובטוח, שזו ירידה לצורך עלייה. האם יש לכם לקחים שאתם יכולים לחלוק בקשר למה לדעתכם הוביל לפציעה? אני משער שלא תמיד אפשר לשים את האצבע על מה ולמה, אבל אם יש לכם בכל זאת איזשהם לקחים לחלוק - מאוד יעניין אותי לקרוא.

shohat
הודעות: 5010
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי shohat » 08 דצמבר 2008 10:05

צימרינג תגיד,נניח שלאדם יש תחביב להיאבק בידיו החשופות עם תנינים. הוא חוזר מהביצה בלי יד. אתה באמת שואל אותו מהם הלקחים? יש כאלה שאומרים "כשחוטבים עצים, עפים שבבים", ואני אומר שאם כל כך חשובה לך היד שלך, אז פאקינג אל תיאבק עם תנינים.

Rafi
הודעות: 2122
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי Rafi » 08 דצמבר 2008 10:46

במיוחד אם לתנין קוראים דב קרמר.

doron2008
הודעות: 612
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי doron2008 » 08 דצמבר 2008 11:11

אסף שלום,אני חולק על נחשון.ריצה למרחקים ארוכים לא חייבת להיות משולה להיאבקות עם תנינים או לחטיבת עצים. עבורי, היא קודם כל תחביב מהנה, וגם אם אני מציב לעצמי יעדים יותר ויותר מאתגרים, ומוכן להקריב בעבורם הרבה ולעבוד קשה, עדיין, ביום שבו אפסיק להינות מהריצה עצמה (ולא רק משבירת שיא כזה או אחר), באותו יום כנראה שאפסיק לרוץ.כל פציעות העבר שלי נבעו מעליה בלתי הדרגתית בסולם המאמצים, ומאי הקשבה לסימנים המוקדמים שהגוף שידר.אז נכון שאולי בהשוואה ל"אריות" שיורדים מ2:45 במרתון בכל יום נתון אני בסך הכל שועל חובב, אבל עדיין, גם כאן, הכל בנוי על איזונים, על הקשבה לגוף, וכמו בחתימה של רפי - על איזון בין קוצר הרוח לקוצר הנשימה.עד לפני 8 ימים הייתי בשיא כושרי, התקדמתי הרבה יותר מתכנית האימונים או ממה שאי פעם חשבתי שארוץ. בשבוע האחרון הייתי בנסיעת עבודה (וגם קצת הנאה) באירופה, ובקושי רצתי. מצד אחד צובט בלב לדעת שזה בהכרח יגרום לכך שלא אהיה בכושרי האופטימלי בטבריה (או בבית שאן). מצד שני, ירידה משמעותית בקילומטראז', מנוחה נכונה, וזמן איכות עם אשתי, יכולים גם להועיל, ובוודאי ימנעו פציעה :-)

shohat
הודעות: 5010
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי shohat » 08 דצמבר 2008 11:50

היי דורון,העלית נושא מעניין.אז קודם כל טוב שיש מחלוקות.דבר שני, אין קשר ליורדים או לא יורדים מ - 2:45. יכול להיות רץ של 2:18 שהוא זהיר מופלג, קשוב לגוף וכמעט מדעי בעניינים הללו. יכול להיות רץ ללא קשר לתוצאותיו מן הזן המיוחד של ה"אלדריוס כרמליוס" שבוחן את גבולות המעטפה בפרינציפ (ועושה את הבלתי ייאמן).עניינית אתייחס בשני היבטים.הראשון הוא שלא בהכרח יש סתירה בין הדברים שכתבנו. דימוי התנינים הוא אמנם מוקצן, אבל יש בו גרעין של אמת שלא תוכל להתחמק ממנה גם מתוך הפנמת מיטב הפנינים של Runner's World (איזון, עליה הדרגתית, הקשבה לגוף וכד' - עקרונות נכונים שבאף אחד מהם אין לזלזל, וניתן על פיהם גם להפיק לקחים). עדיין אנחנו עוסקים בספורט שהדרישות והמעמסים בו קיצוניים, ושבו הגבול הדק שבין שיא הכושר לבין השבתה מוחלטת הוא פעמים רבות לא מזוהה. מרתוניסט תחרותי זהיר הוא במובן הזה (קצת) כמו "מתאבק תנינים זהיר". [רבאק, לפחות תנו קרדיט על הנסיון להיות מעניין].החלק השני לתשובה הוא שיש מקום להבדלי גישה. יש רצים שמחפשים, נהנים ומאמינים בהתקדמות מחושבת ובתהליך אימוני מאוד מבוקר, ובוחנים פרמטרים של יציבות והדרגתיות. ויש זן אחר של אלה שחווים התרגשות רק כשהם שמים את היד בתוך האש, שהתכלית היא עבורם לשחק מחבואים עם קצה הגבול. איך כתב פארקר? מי שמקדישים לפחות זמן מסוים על קצה המצוק, היכן שניתן לראות "בדיוק כלום" (זוכרים את "הקיץ"?)למה רצים כמו אורי דרש נפצעים בעיתוי הכי מרגיז שאפשר? כי הם נוסקים וטסים ומתמכרים לתחושה, עד שהם לא מרגישים שהם קצת קרובים מדי לשמש. אבל גם מזה הם יתחזקו, ועוד יעופו לשם בחזרה.***הציטוט המלא של פארקרSuch rites demand, if they are to be meaningful at all, a certain amount of time spent precisely at the Red Line, where you can lean over the manicured putting green at the edge of the precipice and see exactly nothing".

שחר
הודעות: 127
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי שחר » 08 דצמבר 2008 14:59

אסף, מכיוון שאת המלח כבר זרית תרשה לי להתייחס בצורה מעט רחבה לנושא.נקודה ראשונה - שמתי לב שתחרות היא ארוע שמאוד מעמיס על הגוף שלי. לא במובן שגורמת לעייפות או הרגשת כבדות כללית אלא יוצרת עומס במקומות המועדים לפציעה. המקומות שיש בהם מיחוש שלוחש "הי - שים לב לאזור הזה". זה דורש ששבוע תחרות יהיה שבוע קל יחסית ומצד שני גם השבוע שאחריו לא יהיה עמוס. לדעתי זה שבצעתי שבוע אינטנסיבי אחרי מרוץ אייל גרם לפציעה להרים ראש. השבוע שהסתיים במרוץ אייל היה שבוע קל כך שאני לא ממש יכול לדבר על עומס מצטבר. אני עוד לא יודע איך לאכול את זה אבל זו עובדה.נקודה שניה היא שכשמשחקים באש נכווים. אין לי ספק ששלושה ימי מנוחה בשבוע שעבר, בפרט וויתור על ריצת קצב במהלך אותו שבוע היו הופכים שבוע מאומץ לשבוע קל מאוד והיו פותרים את הבעיה. לפחות עוזרים לי לסחוב עד המרתון (ואחריו המבול...). אבל החלטתי שהשנה אני משחק באש. הפעם רציתי שכשאבוא להאד עם התוצאות הוא לא יסתכל עליהן ויספר את הסיפור הרגיל על אלו שהיכולת האירובית שלהם מביכה. שהתוצאות שלי יהיו דומות יותר לניבוי של מחשבון מקמילן מאשר למקדם foggy1 לרצי המרתון האיטיים. ואני לא מדבר על איכות התוצאות. התוצאה שכיוונתי אליה השנה היא 3:30 ואת המרתון הקודם (והראשון שלי) סיימתי קצת מתחת לארבע שעות כך שאי אפשר לחשוד בי כרץ של מתחת ל 2:45. המוטו לאימונים למרתון הקודם היו "אם כואב נחים". הפעם ניסיתי לעשות זאת בצורה קצת יותר מרגשת.נקודה שלישית המטרה. אני חושב שגם אם לא ארוץ את המרתון השנה תקופת האימונים הזו תרמה לי את מה שהייתי צריך להפיק ממנה. הגוף למד לא להיכנס לטראומה מריצות של יותר מ30 ק"מ והראש הפסיק לפחד מריצות ארוכות משלוש שעות. נכון שבלי המרתון בינואר זה קצת כמו לאכול ארוחה בלי הקינוח, אבל לטווח הארוך זה לא הקינוח שמזין את הגוף. כמו כן את הכשר האירובי הזה אני מאמין שאוכל לנצל היטב במרוצי האביב (אם הפציעה לא חמורה ממה שאני חושב שהיא).

eldarc
הודעות: 323
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי eldarc » 08 דצמבר 2008 15:16

חלאס, כל מי שפצוע, שיותר על בית שאן , לנוח 4 ימים לגמרי , לא לרוץ מטר. ביום שישי 8 ק"מ קל , שבת 18-22 קל, אחרי זה לעשות הערכת מצב. אם הכל בסדר, והכל יהיה בסדר, יום ראשון חוזרים לתכנית אימונים הרגילה. לא קרה כלום, ה 4 ימים האלה לא חיסלו לכם את המרתון.

agroner
הודעות: 1013
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי agroner » 08 דצמבר 2008 16:22

נחשון, נראה אותך מצטט את פארקר לאותו אחד שהגיע לנקודה שממנה רואים בדיוק כלום, רק שזה בגלל שהוא נפל משם על הראש :-)))אני תופס את נושא הפציעה כפחות רומנטי (מצוקים, תנינים, אש...), ויותר מתסכל, אך יחד עם זאת, מכיר בעובדה, שלפחות עבורי, היא חלק לא מבוטל מהמשחק ומהאתגר. לכן, שוב, זה כנראה עניין מאד אישי, העניין מבחינתי הוא למצא את הדרך להגיע לתוצאה מיטבית, תוך מזעור הסיכונים והפציעות שבדרך.הריצה עבורי, כמו שאני מאמין שכך הוא עבור כולנו, הנאה גדולה, והעיסוק בה מטרתו לספק את כל אותן חוויות, תחושות, אתגרים ועוצמות שאנחנו מוצאים בה. אז נכון שאפשר לצבוע את הפציעות והמאבק בהן, ועוד יותר מכך את החזרה מהן, בצבעים רומנטיים של סרטים הוליוודיים, אבל תכלס, זה חרא של דבר :-)כמו כל דבר אחר, זה עניין של איזונים ומינון. נכון, ריצת המרתון גובה מס, וכאזרח שומר חוק, אני מוכן לשלם אותו (לדעתי יש לי זיכוי מס לשנים קדימה), אך המטרה היא להביא אותו למינימום ההכרחי.

רונה
הודעות: 298
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי רונה » 08 דצמבר 2008 16:31

אמנם לא נפצעתי באימונים למרתון אבל אם בפציעות ולקחים עסקינן....אני חייבת לספר שאת הפציעה בת 3.5 החודשים שלי שממנה עוד לא החלמתי ושגרמה לכך שכל ריצה שהיא יותר מקלילה ואורכת יותר מ-45 דקות עדיין גורמת לי להצטער שיצאתי מהמיטה בכלל, חטפתי ללא רקע מקדים בכלל. לא היו סימני אזהרה (שבת רצתי 15 ק"מ היה סבבה. שני רצתי שעה קל, חזרתי הביתה על הברכיים ולא יכולתי ללכת יומיים), לא היה עומס מצטבר, לא הייתי באימונים מאסיביים למשהו. כלום. נאדה. יום אחד הייתי בסדר וביום שלמחרת כבר לא.לקחים אימוניים אני לא יכולה להפיק כי אין לי שום דבר ממשי לשים עליו אצבע שאני יכולה לומר שהנה, זה, בדיוק זה, גרם לי להיפצע. המסקנה האחת שלי היא שיש תקופות בחיים (וזה לא חייב להיות קשור לריצה דווקא. למעשה נראה לי שלעיתים קרובות זה דברים אחרים בכלל) שצריך פשוט לוותר לעצמך. לשים בצד את הריצה, להפסיק להתעקש שאני יכול/ה ולהגיד לעצמך "לא היום, לא השבוע, לא החודש. לא מתאים. לא עכשיו". לפעמים זה אומר לוותר על מירוץ גם אם נדמה לך שהוא נורא נורא חשוב (המרתון היחיד בשנה שאתה יכול להשתתף בו). או לוותר על אימונים או על תוצאה. פשוט לדעת גם לוותר.זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע כי דווקא זה לא באופי שלנו, כרצים (וזה באמת לא קשור לתוצאה). אנחנו עם של מתעקשים (להבדיל מעקשנים...). אנחנו מתעקשים לעשות דברים שאם היינו מסתכלים עליהם בעין הגיונית אז לא היינו עושים את זה. כמו פשוט לרוץ למרחקים ארוכים, לדוגמא.... זה מה שמביא לנו כיף וזה מה שמביא לנו תוצאות וזה גם נותן לנו בטחון ועוד הרבה דברים אחרים. אבל אני למדתי בדרך הקשה ובמקום לתת זה לקח ממני המון וחבל. הכי קשה לדעת שאין לי את מי להאשים אלא את עצמי....

shohat
הודעות: 5010
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי shohat » 08 דצמבר 2008 16:41

גרונר, אף אחד לא אומר שפציעה היא דבר רומנטי. פציעה חמישה שבועות לפני המרתון היא דבר שהרץ הממוצע מצפה לו קצת פחות מאשר להרפס או לטחורים. (זהו, הייתי מפורש מספיק?)מה שפארקר אומר זה שיש פרק זמן מסוים שבו הניסיון להגשים את החלום מביא אותך להתהלך קרוב קרוב למצוק. ומה לעשות שלפעמים קרוב הופך לקרוב מדי, ואז צריך לטפס את כל העליה מחדש. כשאתה שרוע לך שם על קרקעית המכתש (בדמות Wile e. Coyote מעוך אבל נחוש), אף אחד לא מצפה ממך לגלות אופוריה רפלקטיבית, אלא להעשיר את אוצר הקללות שלך ולחפש את הגיסר הקרוב ביותר כדי לקטר.חוץ מזה שאני קצת במצב רוח מטאפורי (נדוש או לא נדוש) אתם לוקחים אותי כאן הרבה הרבה יותר מדי ברצינות...

agroner
הודעות: 1013
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי agroner » 08 דצמבר 2008 16:51

נחשון, אנחנו לא מקטרים (זה עושים צנפים), ואפילו, הפעם, לא לוקחים אותך לגמרי ברצינות...ראית פעם גולנצ'יק באופוריה רפלקטיבית? (איזו פציעה זו בדיוק, כזו עוד לא היתה לי ולא מצאתי בגוגל)Wile E. Coyote: Allow me to introduce myself. My name is Wile E. Coyote, genius. I am not selling anything nor am I working my way through college, so let's get down to basics: you are a rabbit and I am going to eat you for supper. Now don't try to get away, I am more muscular, more cunning, faster and larger than you are, and I am a genius, while you could hardly pass the entrance examinations to kindergarten, so I'll give you the customary two minutes to say your prayers. Bugs Bunny: I'm sorry, Mac, the lady of the house ain't home. And besides, we mailed you people a check last week. Wile E. Coyote: Why do they always want to do it the hard way?

foggy1
הודעות: 402
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי foggy1 » 08 דצמבר 2008 17:01

כל מה שהיה לי להגיד על פציעות כתבתי כאן:http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file=article&sid=544ברור לחלוטין שיש לרצים סיכון מוגבר לפציעות. אבל לדעתי אפשר לצמצם את הסבירות לפציעות מסוג שחיקה (כגון שין ספליט) ע"י הקפדה על כללי זהירות שהם די ברורים אך יש לנו נטייה להתעלם מהם.כתבתי לחבר לפני שבועיים שעדיף לקחת יום מנוחה בנובמבר מאשר בינואר.שחר, אהבתי את "מקדם Foggy"

שחר
הודעות: 127
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי שחר » 08 דצמבר 2008 17:36

גרונר - שאלה אישית.במירוץ אייל, בקילומטרים האחרונים כשהיינו כבר שפוכים מהעלייה בתוך העיר פתאום התחלת לשעוט לעבר עובדים זרים שעמדו על המדרכה ולצעוק להם "מיאו" סנטימטר מהפנים. בפעם הראשונה חשבתי שאני הוזה, אבל היו שנייה ושלישית בשביל לוודא.סיימתי מאית אחריך כך שאפשר לומר שהייתי קרוב מספיק בשביל לשמוע.מה? למה?

קוביש
הודעות: 2946
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי קוביש » 08 דצמבר 2008 17:38

שחר אין מצב חלמתהזמנים הם נטו כך שלא ממש חובה שמי שסיימת לידו הוא גרונר

שחר
הודעות: 127
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

פציעות ולקחים

הודעהעל ידי שחר » 08 דצמבר 2008 17:51

או קיי. מקבל את זה שחלמתי.


[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/vendor/twig/twig/lib/Twig/Extension/Core.php on line 1107: count(): Parameter must be an array or an object that implements Countable

חזור אל “מרתון טבריה”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים