bc-running.com (דף הבית)

פשוט כיף להיות חלק מהמועדון הזה.לפני הריצה, מדובר באנשים שפשוט כיף להיות איתם.לחיי המועדון הזה!(ועמיחי, אפרופו שרשור המברוקים - המתחיל במצווה...)

למרות שהייתי שקוע בשבועות האחרונים בחישובים והתלבטויות לגבי זמני המרתון, ברגע שראיתי את דבוקות המועדון שבות מולי בחזור ואחרי שהחלקתי כיפים עם הבנים שלי בק"מ ה-31, כבר לא היתה חשובה לי התוצאה, הרגשתי שאת שלי עשיתי בשנה זו.פשוט כיף להיות חלק מהמועדון. תודות ליורם, יוסי, אמיתי וקוביש על הליווי וההדרכה במשך השנה. מקווה שתהיה לי הזדמנות לגמול לכם בעתיד.תודה כמובן גם למשפחה שלי שתמיד תומכת, מתעניינת, עוזרת ומעריכה.

3:08. חצי ראשון בדיוק לפי התכנון על 4:19 תחושה תקינה ומזג אויר בלתי נתפס. מה 25 איבוד ריכוז ושיוט בלי קשר לשעון. היו מחשבות היו שביזויות ב 34 נחשון הגיע ב 36 ירד המסך שכיסה לי את הפנים ומקמ 36 זה הפך להיות עוד 6 לסיום וזה הבדל ענקי. משם הכל זרם כולל המבט לשעון והחישוב "כמה צריך לרוץ כדי..." רק עקפתי אנשים קיבלתי מחמאות מרוכבי אופנים בקמ ה38 וחייכתי ופעם ראשונה העונה יצאתי מהמשבר לפני קו הסיום ולא אחריו. 6 האחרונים היו פשוט כיף אחד גדול. שנה הבאה ננסה שוב להוריד את הקוף של ה 3 מהכתף.מועדון? הרבה מענטש יש במועדון הזה וזה חשוב מאוד

תודה רבה למועדון ארוחת הבוקר. היה לי כיף גדול להיות איתכם בחלק מהאימונים למרתון ובמיוחד ביומיים האחרונים.

מוזר לקרוא ולא להיות חלק, אני שמח שיש שוב רכבת של מאותגרי שלוש לשנה הבאה. נוחו היטב - ניפגש בשבילים.

מזל"ט לכוחותינו על ההישגים היפים.לאביחי שהולך ומשתפר עם 31:43 ומקום שלישי מאוד יפה ב-10 ק"מ. אני מצפה לראות ממך עונת מסלול משובחת לפחות כקודמותיה.לניר שעשה שיא אישי מצויין ב-10. יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות לנפץ את מחסום ה-33.לגולן שמחמם מנועים, תוצאה יפה של 34:34, בדרך לשיא מועדון בפריז.אברמסון אמר לי שהוא לא כ"כ התאמן בתקופה האחרונה ובכל זאת עשה 39 נמוך, הישג נאה.למרתוניסטים - שיחקתם אותה, ביחוד מיימון <img src=icon_smile.gif border=0 align=middle> שעדיין בתחילת קריירת המרתון שלו ומתחיל להראות מה הוא שווה. מקום שלישי במועדון ובקטגוריה. חיים כמובן אין מלים, יציבות מופלאה. ברוך שהצליח להראות מה כושרו האמיתי, ורץ פחות מ-4:00 לק"מ למרות הסמיכות למרתון אמסטרדם.יוסי עם שיא אישי חדש, אולי לא בדיוק מה שרצית אבל בכל זאת פחות מ-2:50 לא הולך ברגל.רועי השיג הישג יפה עם 2:51 ויש לו עוד המון להתקדם.אלדר, ארז ועמיחי עם שיאים אישיים. אלדר שקול בקצב והצמד רץ ביחד קצת מהר מדי בדיעבד בפתיחה אבל החזיקו יפה בסיום.צ'רניאק - כל הכבוד, אני רואה שרצת מירוץ שקול וחכם.ורד - איזה כיף לראות רצה שלנו מגיעה מקום שלישי כללי. ורד נראית לי בכיוון ל-2:59.גיסר, אנחנו מחכים.רפי המקורי קרוב מאוד לשיאו האישי.נחשון בא לג'וגג - כיף גדול שבאת ללוות אותנו.רפי איילון רץ קצת מתחת ליכולתו, אבל פעם הבאה נרצה לראות פחות מ-3:10. אתה אפילו לא צריך להתאמן יותר ממה שעשית העונה בשביל זה.עמית, אני רואה לפי הזמנים שנוצר לך משבר ככל שהמרתון התקדם, מקווה שבפעם הבאה העסק יסתדר טוב יותר ונראה את ה-3:14:59 שכיוונת אליו שנה שעברה.אלחנן גם כן בא לג'וגג. נקווה לראות אותך בעונה הבאה חוזר לכבישים.קוביש עקשן כפרד - גיסר אמר שגם אם תיאלץ ללכת אתה תגמור את המרתון. לדבריך אכלת הרבה קש כבר משלב מוקדם יחסית, אז סחטיין על הנחישות. אולי תספר לנו מה לדעתך השתבש.

<u>מרתון טבריה 2009</u>מה הופך את מרתון טבריה למיוחד ? למה בעצם אנחנו ממשיכים לבוא אליו למרות הבדידות בריצה והקטנות של המרוץ הזה בהשוואה למגה-מירוצים אחרים בעולם ?בשבילי התשובה היא הביתיות. להתפנק במיטה עד שמונה לפני שמתגלגלים החוצה לכיוון הלובי.לישון טוב בלילה לשם שינוי, במקום מוכר. ללכת בדיוק חמש דקות לקו הזינוק. לשבת 25 חבר'ה ביחד בבית קפה בערב לפני ולהרגיש פשוט בבית.בוקר המרוץ נפתח בקימה מוקדמת לצורך שתיית משקה איזוטוני ב-6:30 בבוקר. הורדתי יותר מליטר בלי למצמץ, והשלמתי את העמסת הפחמימות האינטנסיבית של הימים האחרונים. לקח אחד מההעמסה – לא לאכול קילו סושי ביתי תוך פחות מיממה, מסתבר ש-150 מ"ל של חומץ שיש בכמות כזו זו לא שמחה גדולה בבטן.3 ג'לים בכיס, מפגש עם ההורים בלובי וחימום משותף בדרך לקו הזינוק. קטעתי את החימום בשביל לפטפט קצת עם לירן פז שיצא לי להכיר אותו ואת יכולותיו לראשונה העונה. קו הזינוק צפוף-צפוף, מיימון מעביר אותי 'בכבוד' מקום אחד לפניו ואני צמוד לקנייתים. ציון נגר לפני כל רצי העלית..צפירת הזינוק נשמעת ומתחילים. התכנון הוא לרוץ 3:45 ולנסות, אם יהיה כוח, להגביר מעט בחצי השני ולרדת מ- 2:38. ק"מ ראשון בירידה על 3:32, קצת מהיר. לפני נוצרת קבוצה שמובלת ע"י רסקאי עם רצות העלית ואיציק לוי במאסף. ציון נגר יחד איתם. תוך מספר ק"מ החבורה לפניי הולכת ומתרחקת ואני תופס את ציון. הקצב יציב, הכל מרגיש בסדר ואני סוגר לאיטי על איציק שהחליט להיפרד מחבורת הרצות. בק"מ ה-9 אני תופס אותו. יום לא טוב שלו ,הוא לא סיים את המירוץ, ותוך ק"מ אני חולף על פניו וממשיך הלאה. החבורה מקדימה ממשיכה להתרחק. ק"מ 10 מגיע ב-37:39. זה אומר שהאטתי ל-3:50 למשך 4 ק"מ ביחס לקצב המתוכנן. לא טוב, צריך לשמור על הקצב. זה לא ממש עובד ואני מאבד עוד 25 שניות תוך 4 ק"מ. עכשיו מתחילים השדים להתרוצץ. אם אני ממשיך ככה אני לא יורד מ-2:40 ומאכזב את עצמי קשות. רבאק, לא קרעתי את התחת בשביל לתת לקיר האימתני להפחיד אותי. למרות ש-3:50 מרגיש מהיר (אין מה לעשות, זה מהיר עבורי), אני מגביר וחוזר לקצב של 3:45. יופי. אני סוגר לאט-לאט על הרצות מקדימה ועל רסקאי. חצי המרתון מגיע ב-1:19:26. זה אומר ששמרתי על הקצב מרגע שתפסתי את עצמי. כמעט מיד אני מגיע לחבורת הרצות ולדוד שלווה ע"י פאלורו באופניים. שלושה מסוקי קרב חולפים ממעל ואני מפטיר לפאלורו שזה לא סימן טוב ומגביר בכיוון דרום. איכשהו, ממש לא ברור איך, אני מוצא את עצמי סוגר את הפער של 20 שניות מהקצב המתוכנן תוך 3 ק"מ. השעון לא מסתדר עם התחושה ואני נזכר במרתון ההוא לפני 3 שנים שבו בנקודת החצי העברתי שני הילוכים. גם הפעם זה עובד. הקצב חזק מאוד, ואני נהנה לראות סופסוף רצים לפניי, קצת להפיג את הבדידות. רק חבל לי שתוך כמה זמן שוב אישאר לבד בלי נפש חיה בסביבה והמון לרוץ. מפתיע אותי איך אני רץ במאמץ גבוה מאוד ובכל זאת אין סימנים של חולשה עדיין. מי אמר שמרתון זה מירוץ איטי ?ק"מ 30 מגיע ב-1:52:29. בול בזמן. בנקודה הזו הגוף מבין את מה שהראש מסרב להאמין לו, ואני מגביר ל-3:40 לק"מ. אני מאוד קשוב לגוף והוא משדר לי שדרים מנוגדים. מצד אחד הרגליים כואבות, תחושה שהמאמץ חזק מאוד, מתנשם ומתנשף, אבל בכל זאת אותו הגוף שכ"כ מתאמץ לא מראה סימני שבירה. הראש אומר להאט אבל המציאות שלמדתי בברלין היא שגם במאמץ כזה אני מסוגל לעמוד. אז אני ממשיך. הק"מ ארוכים, עוד אחד ועוד אחד. חולף על פני רץ זר כלשהו בשלב מסויים. איך לעזאזל אני רץ פחות מ-3:40 עכשיו ? איפה כל מנגנוני העייפות האלה – מיקרו-נזק בשרירים, מחסור בגליקוגן, המסטרינג תפוס, למה הם לא מתחילים לשבור אותי ?ק"מ 40 מגיע שם סבטה, יוחאי, ניר ואברמסון. אני חולף על פניהם במהירות שנושקת ל-3:30. עוד מקננת בי תקווה קטנה לתפוס את ניר כהן, אבל הוא, מסתבר, הצליח לעשות מירוץ יפה וסיים יותר מ-2 דקות לפניי. עולה את עליית הסיום ורואה את אבי שקורא "אני לא מאמין". גם אני לא. מאמץ קטן והצלחתי לעבור את הציפיות האופטימיות שלי. 2:36:55 בסיום עם ידיים מונפות אל-על. לקח קטן מה-2:47:56 של לפני 3 שנים אז התרכזתי בספרינט הסיום.תודה לכל חברי המועדון שעודדו, תמכו והתלהבו. כבוד להיות במועדון שלנו.

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>מוזר לקרוא ולא להיות חלק...<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>You can say that again.

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote><u>מרתון טבריה 2009</u>מה הופך את מרתון טבריה למיוחד ? למה בעצם אנחנו ממשיכים לבוא אליו למרות הבדידות בריצה והקטנות של המרוץ הזה בהשוואה למגה-מירוצים אחרים בעולם ?בשבילי התשובה היא הביתיות. להתפנק במיטה עד שמונה לפני שמתגלגלים החוצה לכיוון הלובי.לישון טוב בלילה לשם שינוי, במקום מוכר. ללכת בדיוק חמש דקות לקו הזינוק. לשבת 25 חבר'ה ביחד בבית קפה בערב לפני ולהרגיש פשוט בבית.בוקר המרוץ נפתח בקימה מוקדמת לצורך שתיית משקה איזוטוני ב-6:30 בבוקר. הורדתי יותר מליטר בלי למצמץ, והשלמתי את העמסת הפחמימות האינטנסיבית של הימים האחרונים. לקח אחד מההעמסה – לא לאכול קילו סושי ביתי תוך פחות מיממה, מסתבר ש-150 מ"ל של חומץ שיש בכמות כזו זו לא שמחה גדולה בבטן.3 ג'לים בכיס, מפגש עם ההורים בלובי וחימום משותף בדרך לקו הזינוק. קטעתי את החימום בשביל לפטפט קצת עם לירן פז שיצא לי להכיר אותו ואת יכולותיו לראשונה העונה. קו הזינוק צפוף-צפוף, מיימון מעביר אותי 'בכבוד' מקום אחד לפניו ואני צמוד לקנייתים. ציון נגר לפני כל רצי העלית..צפירת הזינוק נשמעת ומתחילים. התכנון הוא לרוץ 3:45 ולנסות, אם יהיה כוח, להגביר מעט בחצי השני ולרדת מ- 2:38. ק"מ ראשון בירידה על 3:32, קצת מהיר. לפני נוצרת קבוצה שמובלת ע"י רסקאי עם רצות העלית ואיציק לוי במאסף. ציון נגר יחד איתם. תוך מספר ק"מ החבורה לפניי הולכת ומתרחקת ואני תופס את ציון. הקצב יציב, הכל מרגיש בסדר ואני סוגר לאיטי על איציק שהחליט להיפרד מחבורת הרצות. בק"מ ה-9 אני תופס אותו. יום לא טוב שלו ,הוא לא סיים את המירוץ, ותוך ק"מ אני חולף על פניו וממשיך הלאה. החבורה מקדימה ממשיכה להתרחק. ק"מ 10 מגיע ב-37:39. זה אומר שהאטתי ל-3:50 למשך 4 ק"מ ביחס לקצב המתוכנן. לא טוב, צריך לשמור על הקצב. זה לא ממש עובד ואני מאבד עוד 25 שניות תוך 4 ק"מ. עכשיו מתחילים השדים להתרוצץ. אם אני ממשיך ככה אני לא יורד מ-2:40 ומאכזב את עצמי קשות. רבאק, לא קרעתי את התחת בשביל לתת לקיר האימתני להפחיד אותי. למרות ש-3:50 מרגיש מהיר (אין מה לעשות, זה מהיר עבורי), אני מגביר וחוזר לקצב של 3:45. יופי. אני סוגר לאט-לאט על הרצות מקדימה ועל רסקאי. חצי המרתון מגיע ב-1:19:26. זה אומר ששמרתי על הקצב מרגע שתפסתי את עצמי. כמעט מיד אני מגיע לחבורת הרצות ולדוד שלווה ע"י פאלורו באופניים. שלושה מסוקי קרב חולפים ממעל ואני מפטיר לפאלורו שזה לא סימן טוב ומגביר בכיוון דרום. איכשהו, ממש לא ברור איך, אני מוצא את עצמי סוגר את הפער של 20 שניות מהקצב המתוכנן תוך 3 ק"מ. השעון לא מסתדר עם התחושה ואני נזכר במרתון ההוא לפני 3 שנים שבו בנקודת החצי העברתי שני הילוכים. גם הפעם זה עובד. הקצב חזק מאוד, ואני נהנה לראות סופסוף רצים לפניי, קצת להפיג את הבדידות. רק חבל לי שתוך כמה זמן שוב אישאר לבד בלי נפש חיה בסביבה והמון לרוץ. מפתיע אותי איך אני רץ במאמץ גבוה מאוד ובכל זאת אין סימנים של חולשה עדיין. מי אמר שמרתון זה מירוץ איטי ?ק"מ 30 מגיע ב-1:52:29. בול בזמן. בנקודה הזו הגוף מבין את מה שהראש מסרב להאמין לו, ואני מגביר ל-3:40 לק"מ. אני מאוד קשוב לגוף והוא משדר לי שדרים מנוגדים. מצד אחד הרגליים כואבות, תחושה שהמאמץ חזק מאוד, מתנשם ומתנשף, אבל בכל זאת אותו הגוף שכ"כ מתאמץ לא מראה סימני שבירה. הראש אומר להאט אבל המציאות שלמדתי בברלין היא שגם במאמץ כזה אני מסוגל לעמוד. אז אני ממשיך. הק"מ ארוכים, עוד אחד ועוד אחד. חולף על פני רץ זר כלשהו בשלב מסויים. איך לעזאזל אני רץ פחות מ-3:40 עכשיו ? איפה כל מנגנוני העייפות האלה – מיקרו-נזק בשרירים, מחסור בגליקוגן, המסטרינג תפוס, למה הם לא מתחילים לשבור אותי ?ק"מ 40 מגיע שם סבטה, יוחאי, ניר ואברמסון. אני חולף על פניהם במהירות שנושקת ל-3:30. עוד מקננת בי תקווה קטנה לתפוס את ניר כהן, אבל הוא, מסתבר, הצליח לעשות מירוץ יפה וסיים יותר מ-2 דקות לפניי. עולה את עליית הסיום ורואה את אבי שקורא "אני לא מאמין". גם אני לא. מאמץ קטן והצלחתי לעבור את הציפיות האופטימיות שלי. 2:36:55 בסיום עם ידיים מונפות אל-על. לקח קטן מה-2:47:56 של לפני 3 שנים אז התרכזתי בספרינט הסיום.תודה לכל חברי המועדון שעודדו, תמכו והתלהבו. כבוד להיות במועדון שלנו.<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>אכן כבוד, באמת- המועדון מייצר תחושת שייכות בלתי נתפסת.לא ממש מצליח לישון, המחסור באימונים לגמרי דפק לי את סדר היום.מסתכל על כל התמונות, בולע כל מילה שכתבתם ומתרגש- בחיי שמתרגש, כמו ילדה-עם-קוקיות-לפני-היום-הראשון-של-כיתה-א' (כן-כן, זו האנלוגיה שיצאה לי).באופן מפתיע, נראה לי שגם לי יש סיכום מרתון לכתוב, אבל מאוחר, אז נכתוב בקרוב (אני מקווה). בינתיים- מוקיר\מעריך\מעריץ את כולכם <img src=icon_smile.gif border=0 align=middle>-ערן-

אמיר, נהנתי מאוד לקרוא את הסיכום שלך.התוצאה שלך מדהימה וכשקוראים את התאורשל הריצה שלך זה עוד יותר מדהים!עושה לי חשק גם לעשות את מרתון טבריה...פשוט כל הכבוד. דרך אגב, נראה לי שהתכוונת שראית אותי ולא את יוחאיעם ניר, סבטה ואברמסון בק"מ ה-40. למרות שיוחאי וודאי היה שם איתך בלב ...

אמיר סיכום סיכוםריצה מדהימה שלךלגבי הלמה שלי... די פשוט אני חושב אין לי שום הסבר הגיוני יותר מהעובדה שבשישי שעבר תקף אותי וירוס (מעיים ובכלל) שהפך את הריצה לעינוי, מאז הרגשתי טוב יותר אבל לא היית לי ממש דרך לודא כמה אני מאושש, לקחתי הימור שאני מאושש לגמרי.... טעיתיאבל בסיכום כמו שכתבתי אפילו מהנצחון הקטן הזה על חוסר הרצון של הגוף אני יכול לקחת משהו חיובי מהריצה הזאתעוד מברוק אחד לרצי החטיבה (גולני) הבכירים מיימון וחייםאחחחחחחחחח תענוג

אמיר - איזה תיאור יפה. ממש שיחקת אותה.יש לך כנראה קשר מיוחד עםכביש טבריה - עין גב...(וסוף סוף תפסת את רסקאי העונה...)

כל הכבוד לכולם על התוצאות. היה כיף לראות את כולם, נותנים עבודה.כל הכבוד.

אמיר כל הכבוד!איזה יופי של ריצה , דדי

אביחי אתה צודק כמובן, מעניין איך חיברתי בינך לבין יוחאי..