חברי המועדון בראי העיתונות

[רובי]

טוב נו, רק כדי שאני אהיה ברור -מסתבר שיש מי שהבינו שהתכלית של מועדון הריצה שלנו זה כמו מועדון קשישים במתנ"ס השכונתי שהחברה נפגשים בו רק בכדי לשרוף קצת זמן ביחד, ושלפעמים גם עושים בו פעילויות מיוחדות כמו נסיעה לטיול מאורגן לחו"ל.שום דבר שיש בו איזו שהיא מחוייבות אמיתית.זו כנראה ההחמצה הגדולה של הכתבה.

[יוחאי]

רובי, בסך הכל זה לא נורא. מי שמעוניין להכיר אותנו ולדעת מי אנחנו, יכול למצוא את הדרך. ובקלות רבה יחסית.הכתבה גם בכלל לא על המועדון, והוא מוזכר בהקשר של 10 משפטים בערך. לגבי הטעויות בכתבה, יש אותן כמעט בכל כתבה שכזאת. למה ציפית ברגע שהעתון לא מפנה לנחשון לצורך הגהה?ובעיקר, חוץ מבשרשור הזה זה כבר מזמן עוטף את הדגים...

[shohat]

מה יכולה להיות התועלת בכל כתבה מהסוג הזה (מדויקת יותר או פחות) עבור מועדון כשלנו? אני טוען שהמועדון שלנו רלוונטי לחלק מסוים מתוך ציבור הרצים, המצומצם (מאד) כשלעצמו. (לא אפרט כי הדברים ברורים). לשם כך מספיקה בהחלט ה"חשיפה" במקומות "המפגש" השגרתיים של ציבור הרצים. "חשיפה" בפני הציבור הכללי לא קשורה אל מטרות המועדון, אלא לרצון שיש לרוב בני האדם למשוך תשומת לב. תשומת לב "חיובית" משמעה שאנשים יקראו את הכתבה ויגידו "וואו, כל הכבוד להם", ואז נוכל להרגיש ממש גברים (כמו התותח ההוא שרץ 100 ק"מ ביומן של ערוץ שתיים, שמאז לא מפסיקים לשאול אותי לגביו). תשומת לב "שלילית" היא התוצר של הכתבה שעליה אנחנו מדברים כאן, שבה מושא הכתבה מספק צורך בידורי רכילותי שלא משקף כמעט בשום צורה את התדמית או המסר שהוא מעוניין היה לשדר.שני סוגי תשומת הלב הללו לא קשורות למטרות ולמהות של המועדון הזה. (באותה מידה אגב).אם הייתי צריך לתמצת את הפוסט הרוטן הזה למשפט אחד, הייתי אומר ליובל עופר שהפעם הוא צריך לברך שלא כתבו על איילות. ואז הייתי מתעקש להוסיף משפט שאני מאמין בו יותר ויותר לנוכח הנסיון (בחיים הפרטיים, בחיים המקצועיים, בחיים הצבאיים, בחיי ה"תחביב") - השתדלו להתרחק מהתקשורת. Not all that glitters shines.(הבהרה: "עצה" זו מכוונת למי שחושב שנחמד להיות "אייטם" לכתבה. להיות הכותב זה דווקא אחלה).

[קוביש]

מסכים עם כל מילה מציע סיכום אלטרנטיבי ומגייס את משלי לעניין"שומר נפשו ירחק" (משלי י"ט 16)

[יוחאי]

הגזמתם לגמרי. זה רחוק מאד מאייטם ב"יומן".Lighten up אם אתם חייבים את זה באנגלית.הכתבה רחוקה מאיך שהיינו רוצים שתהיה, אבל אני לא חושב שצריך להגזים בחשיבות העצמית שלנו, ובהוד קדושתו של אזכור שם המועדון לשווא. בנוסף הבנתי שאף אחד לא זינק אלי התקשורת, אלא התקשורת זינקה עליהם (למרות שחלושעס במקרה שלך, היה באמת ראוי שישימו איזה טשטוש משובץ על הפנים או לפחות פס שחור על העיניים<img src=icon_smile_wink.gif border=0 align=middle>)

[shohat]

יוחאי, אין קשר לטענה שלי.אני אומר דבר פשוט. הצעה "להיחשף" (או "להתפרסם") בתקשורת היא בדרך כלל מפתה - אנחנו חושבים שזה יהיה נחמד ומועיל. כמעט תמיד נצטער על כך לאחר מעשה, כי נרגיש לא נוח עם התוצאה/הביטוי שהתקבל. החשיבות העצמית שלנו באה לידי ביטוי, לפחות לדעתי, דווקא בשלב שבו אנו מתפתים. שוב אני אומר - עזבו את הכתבה המטופשת הזאת (אמרת נכון, עטיפה לדגים). אני חושב על דוגמאות מתחומים אחרים לגמרי. עבור מי שאין לו את יכולת השליטה במדיום, כמעט תמיד תבוא האכזבה וההתפכחות.