שולחן עגול - קאנובה מול לידיארד

[shohat]

נו, כבר הרבה מאד זמן לא זכינו לחומר קריאה ראוי לקריאה, ממש על ריצה.אבל מדי פעם מגיעה פנינה.“It is the principles of training and conditioning that are important. The detailed schedules are of interest only and never can be considered dogmatic, even generally applicable to others.” – Percy Cerutty, Athletics – how to become a championהלינק הוא ל"שולחן עגול" - דיון שבא לתת פרספקטיבה על הקשר וההבדלים בין גישת האימון המסורתית של לידיארד לבין הגישה של המאמן האיטלקי רנאטו קאנובה, מהקולות הדומיננטיים בשנים האחרונות.http://dl.dropbox.com/u/33299050/Lydiar ... Canova.pdfקאנובה הוא מאמן איטלקי שמאמן כמה מהרצים הקנייתים (בעיקר) והאתיופים הבולטים היום. הוא נוהג להציג את עצמו כמתסייג מגישת לידיארד (בפרט מגישת המחזוריות). הפאנל כאן הוא של "נאמני לידיארד" (רובם היו חניכים שלו, כולל בארי מאגי והמאמן היפני השיזומה).הם מסבירים מדוע הגישה של לידיארד רלוונטית, במובן של עקרונות יסוד, ביחס לשיטות של היום, כולל זו של קאנובה.מן הסתם גלוי בדברים שלהם ה - bias, אבל יש כאן לא מעט דברים מעניינים.המשך הדיון בלטסראן - http://www.letsrun.com/forum/flat_read. ... ad=4460812 מאד מומלץ לקריאה.

[shohat]

למי שאינו מכיר את הגישה של לידיארד מומלץ לקרוא כמבוא את הרשימה התמציתית שלי - http://www.bc-running.com/wp/?p=271

[shohat]

הזכות היא ללמוד ממאמנים פורצי דרך, משפיעים, מצליחים. הם שלמדו, שניסו ויישמו בשטח, שהתאימו ותיבלו. הם שרקחו מתכונים שהלכו ונשתבחו.קריאת ה"שולחן העגול" נתמשכה אל תכתובת מרתקת עם איליה בר זאב, מאמנם של שיאנים ואלופים בישראל. איליה - כתמיד בהיר ויצירתי בחשיבה, מדויק ומושחז בניסוח - הסכים לבקשתי לשתף גם אתכם בהירהוריו.<b>על ההשוואה בין תורות/שיטות אימון מתקופות שונות – "רק בלטה לא סופגת נוזלים":</b>נחשון היקר והבלתי נלאהקראתי את הכתבה שלך על עקרונותיו של לידיארד. אמנם אתה מאיר ומביא את עיקרי הדברים בצורה יפה ומסודרת. המשכתי ונכנסתי לדיון, שולחן עגול כביכול, מודה שלא הצלחתי לסיים את 17 העמודים הצפופים... מרוח הדברים ניתן להסיק מסקנות רבות:א. רק בלטה לא סופגת נוזלים ודעות של אחרים (אם כי גם זה בספק אם יש חריצים ).ב. זה יהיה מגוחך לבנות תיאוריות בתקופתנו שיעסקו כביכול עם דעותיו של לידיארד.ג. תקופות חדשות מבורכות במחקרים מדעיים, בתורות ועקרונות אימון, שחשוב לדעת ו<b>להבין</b> אותן.ד. כל שיטות האימון של שנות ה-50-60-70 טובות ונקבעות על פי נסיון ותהייה או חיקוי ותהייה או וגם על פי חוש שלפעמים הוא חש נכון ולפעמים לא.ה. בתורתו של לידיארד נאמרים או נרמזים צורות אימון שכיום ניתן להגדירם במושגים של תורת אימון מבוססת, כגון- עליות = אימון לפיתוח סבולת כוח שזה מרכיב חשוב בכושר גופני לרצים ובכלל. אין זה מונע או סותר פיתוח צורות תרגול אחרות באימוני עליות. אפשר לגוון אימון זה ובלבד שהתמורה תהיה חיובית לאותו דור של רצים ותגרום לשיפור או ליעילות התחומים האחרים במרכיבי הכושר. לידיארד דגל בניתורי רחיפה למרחק של 800 מטר מעבר קל וריצה במורד המשופע בשיפוע שאינו מזיק למפרקי השלד ובשילוב מרכיבים שהופיעו כבר לפני דורו כגון אצל פאבו נורמי: 50/50 לאורך 400 מטר. תאמין לי עשיתי זאת=סבולת כוח, סבולת שינויי קצב ועוד. השאלה למה לי לנתר אם אני מקבל רצים כה מוכשרים(וחזקים טבעית) שאני יכול לתרגל אותם בצורות אחרות(גיוון ומחשבה) ולהשיג יכולות טובות יותר על בסיס פיתוח סבולת כוח מבלי להפצע, וכן הלאה כיד הדמיון של המאמן על בסיס הבנה מקצועית מדעית והתאמה אישית לסוגי רצים-אחד לאחדו. כך ניתן לעבור על כל צורות האימון האחרות ולהבין כי ניתן להגיע למה שכולם רצו להגיע אז והיום: לסבולת קצב למרחק ספציפי, למהירות משופרת, לטכניקה יעילה ומשוחררת, ליכולת אירובית בסיסית באחוזים מס.ח.ח אישי, ליכולת אנארובית בהתאם לחשיבותה לרץ המתחרה במרחקים שונים, ליכולת אירובית-אנארובית מעורבת ובו זמנית, ליכולת טקטית באירועי אליפות, מוקדמות חצאי גמר וגמר, ליכולת תיפקוד בדרישות ובצורך להתחרות בצפיפות יחסית(כסף זה שם המשחק ולכל הצדדים, מאמן,סוכן ,רץ) ואולי אבסולוטית ולמרות זאת בזמן מקוצר לא לאבד את הבסיס או לחזור אליו בזמן סביר.אפשר להמשיך עד סוף עמודי המחשב...<b>לשאלתי לדעתו (בהתייחס לגישת קאנובה) בנושא ביצוע ריצות ארוכות מאוד בקצב המרתון, במהלך תקופת החידוד, ובהמשך לכך – שאלת היישום לגבי רץ חובבן:</b>הרבה סוגיות מתאימות לדיון ולניתוח מעמיק, ושוב אני מדגיש את השוני העצום בכמות הרצים המעולים, באיכותם המלחיצה את המתחרים, את הכסף הגדול לטובת כל מי שסובב את העולם החדש לגמרי. קנייתים לבדם יכולים לשתף כ-60 רצי איכות ביום אחד נתון במספר תחרויות מרתון או חצי המתרחשות באותו תאריך במקומות שונים.בתורת האימון ישנו סעיף ברור שכבר העליתי במאמרים בשנות ה-80, שמקדיש תשומת לב מיוחדת למה שצריך לבצע בתקופת ה"חידוד" כלומר, הכנה ובדיקת היכולות האמיתיות לתחרות החשובה. כיוון שרצי צמרת מתחרים בתקופות משתנות , הרי הגיוני שזמן ההכנה הלא ארוך ילווה בריצות בקרה לחלקי מרחק נתון. הקצב המיועד הוא רצוי וכפשרה בגלל עומס מסויים גם קצב הקרוב לקצב הריצה העתידית יהיה סביר. אפילו בדוגמא שציינת על ריצת 30 מייל בקצב של 5.30 למייל לרץ של 2.11 במרתון הרי הנה דוגמא מודרנית שגם מצאתי לפני שנים רבות אצל מאמנים יפנים: 48-50 ק"מ ברצף אחד ובו עוברים מרתון מלא בקצה די מהיר אך איטי במעט מ-ס.ח.ח. הנה מצב שלידיארד לא היה יכול לדעת. נתון פיזיולוגי אישי הניתן למעקב במעבדה מאפשר למאמן לתכנן קצב אימון ואף לא לחשוש מקצב מטרה לחלקי מרחק. אסור להשוות רצים כמוך או טובים ממך לרמת אימון זו. מעבר לכשרון הטבעי, לסמים המסתתרים פה ושם, ליכולת ההתאוששות האקטיבית באמצעים שונים,בזמן הפנוי למנוחה,במחנות אימונים וכ"ומה שמותר להם לא ניתן ליישום אפילו לטובי רצי המרתון בארץ שהם גם כן חובבים למעשה אפילו אם הם יעלבו מכך.<b>ולבסוף... הפרספקטיבה ההיסטורית הנכונה:</b>אני מסתייג מהגישות בהן מעמידים את הטובים בכל תחום בשורה ערפית, זה לפני ההוא ומייחדיםלכל אחד הערכה מי טוב מהאחר ומי עולה למקום הראשון. לדעתי, הטובים לאורך השנים צריכים להערך בשורה חזיתית זה ליד זה. כל אחד בדורו התעלה וייצר משהו יוצא דופן בהתאם למצב באותן שנים ורק המשיך את שייצרו קודמיו.כך גם עם לידיארד- גדול לזמנו ומיוחד אך אני בטוח שלו היה חי ופועל כיום היה מוצא פתרונות חדשים רק כדי להתמודד עם הטובים של האחרים.לפעמים מסוכן להערך בשורה חזיתית ואם קיר אטום מאחוריך חייל אחד או משוגע תורן מסוגל לקצור באש חייה את כולם. ראה תמונות מתקופת מלחמת האזרחים בספרד ולא רק שם.

[shohat]

תודה מקרב לב לאיליה, ובצפייה לצאתו לאור במהרה של ספר שיריו השני.

[shai75]

המשך הדיון בלטסראן - http://www.letsrun.com/forum/flat_read. ... ad=4460812 מאד מומלץ לקריאה.[/quote]אחלה פוסט, אהבתי את אחת ההתייחסויות הראשונות:"Just because Canova might have taken the cake recipe and added some vanilla and maybe tweaked how the icing is made doesn't mean he's claiming to have invented cake."אבל אז התחלתי לחשוב על עוגות במקום על ריצה <img src=icon_smile_tongue.gif border=0 align=middle>

[shohat]

רנאטו קאנובה לא רק המציא את הוניל, אלא גם אימן את רוג'ר באניסטר, פבאבו נורמי ופידיפידס. ואני בכלל מסופק אם יש בן אדם כזה. זה פשוט איך שצ'אק נוריס קורא לעצמו כשהוא מאמן ריצה.

[אתי]

איליה, דברי טעם כרגיל. טוב לשמוע ממך.אני יודעת שהתעייפת מכל מה שקורה מסביב ובכל זאת אני מקווה, שאנחנו עדיין ראויים, שתכתוב מידי פעם את דעותיך אצלנו.