אתמול ראיתי את הסרט הכי טוב (לטעמי) שיצא לי לראות בשנים האחרונות. שם הסרט הוא "פרידה" (או באנגלית – "הפרידה של נאדר מסימין"). מדובר בסרט איראני, של במאי איראני שפועל באיראן. הפקת הסרט לא מומנה על-ידי הממסד האיראני אך הסרט נבחר לייצג את איראן בתחרות האוסקר, ואף זכה במספר פרסים מקומיים. ההקדמה הזו שמכילה הרבה פעמים את המילה איראן – דווקא חוטאת לסרט, כיוון שהנושאים שבהם הוא עוסק הם אוניברסליים בעיקרם. אבל במדינתנו שבה לשם איראן יש צליל וקונוטציה מאוד מסוימת – העובדה שמדובר בסרט איראני רשמי גרמה לי לחשוב על מחול השדים שמתפתח סביבנו ועתיד להגיע לשיאו בקיץ הקרוב.
אני לא מתכוון לספר את סיפור הסרט – על-מנת לא לקלקל את הנאת הצופים. אציין רק שהסרט נפתח בסצנה של זוג שמגיע לבית-דין לענייני משפחה ע"מ להתגרש (הסצנה מצולמת מנקודת מושבו של השופט מבלי להציג אותו) ומשם מתגלגלת העלילה. המבנה של הסרט הוא מאוד קלאסי – ללא קפיצות בזמן, ללא התחכמויות תסריטיות, כשבדומה לטרגדיות היווניות – האקראיות/הגורל הוא בעל תפקיד חשוב שמסוגל לתעתע בדמויות באופן אכזרי. במלאכת מחשבת של עדינות ואכזריות מוביל הבמאי את הצופה למצב של הזדהות אפשרית עם כל אחת מהדמויות, שכולן נמצאות בקונפליקטים עם הדמויות שמולן ושעימן. דבר נוסף שבולט בסרט הוא האיפוק והשליטה העצמית של הדמויות למרות המצבים הבלתי אפשריים אליהם הן נקלעות. הסיום המעגלי של הסרט הוא בנקודה הנכונה (התפללתי שהבמאי יסיים את הסרט באותה נקודה) והשאיר אותי עם מילה אחת: "וואו". יש משהו מאוד אירופי בסרט ובקצב שלו, אך מדובר בסרט שלא משעמם אפילו לרגע אחד, ובהצגה בה יצא לנו לצפות שהיתה רצופה (שעתיים) לא הצצתי בשעון אפילו פעם אחת. המשחק של כל השחקנים הוא לא פחות ממושלם, ולא לחינם זכה צוות השחקנים בסרט בפרס המשחק הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. ובחזרה לאירן - בהנחה שהסרט מתאר בצורה אמינה את החיים כיום באירן – מצטיירת תמונה של מעמד ביניים משכיל ושוחר דעת, כשהמילה שעוברת לי בראש היא בעיקר "קלאסי". גם הדת מצטיירת באופן פחות קיצוני ממה שאנחנו רגילים לשמוע, ובאחד המקרים כאשר אחת הדמויות מתקשרת לאיש הדת על-מנת לקבל הכרעה הלכתית לבעיה אנושית – ההכרעה של איש הדת היא בכיוון ההגיוני והלא-פנאטי (ובייחוד כשאני משווה להכרעה ההלכתית המקבילה שהיתה מתקבלת אצלנו). בכלל, מתקבל רושם של עם שההנהגה שלו עושה עוול גדול לתדמיתו, ושימיו הגדולים לא חלפו מן העולם.
ולסיום, לאחר הצפיה בסרט מהדהדים באוזני שני משפטים – האחד לקוח מסרט ישראלי, "בלוז לחופש הגדול" – שבו אהרל'ה הפציפסט אומר "...אין גבול שמאחוריו יש אויב, מאחורי מה שמכונה גבול יש אנשים כמוני וכמוך" והשני – מילותיו של במאי הסרט אסגאר פרהאדי בטקס קבלת פרס "גלובוס הזהב": "כשעשיתי את דרכי לבמה, שאלתי את עצמי מה אני צריך לומר. האם עליי לדבר על אמי, אבי, אשתי הנפלאה, בנותיי. אבל כעת אני מעדיף לומר משהו על בני עמי. הם עם של אנשים רודפי שלום."
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
- חלושעס
- הודעות: 6517
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
נערך לאחרונה על ידי חלושעס ב 18 יוני 2012 10:06, נערך פעם 1 בסך הכל.
-
- הודעות: 662
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
יפה כתבת, תודה
-
- הודעות: 5010
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
טוב, סקרנת אותי.
- balderman
- הודעות: 357
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
אתמול סיימתי לקרוא את "סטונר" - http://www.text.org.il/index.php?book=11020816אני מתקשה למצוא מילים שיתארו את תחושותי בעקבות הקריאה ומסתפק בהמלצה חמה ביותר.
-
- הודעות: 618
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
ודווקא קראתי לא מזמן וחייב להודות שפני השטח מישוריים למדי, ומתחתיהם לא מצאתי הרבה. אולי בכל זאת כמה מילים?
- balderman
- הודעות: 357
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
מנסה..אולי מה שקסם לי זה השילוב בין העלילה הלינארית והלא מפותלת (נולד, למד, לימד חלה ומת) ואופן ההתנהלות הלא מבריק של סטונר לבין איזו דבקות לא מוסברת בעבודתו האקדמית (כמעט ולא מוסבר בספר מה קסם לו בספרות האנגלית). יש באיש משהו מאד אנושי - נשוי לאישה חצי מטורפת ( אבל גם עליה אי אפשר לכעוס - איזו מין ילדות היתה לה..) מאבד את הקשר עם בתו היחידה ולא עושה דבר בנדון. מוותר בהרכנת ראש על אהובתו. משהו מאד מאד אנושי ומכמיר לב.לא בטוח שהצלחתי.. (אבל כמו סטונר - אני מנסה..)
- חלושעס
- הודעות: 6517
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
לא זוכר אם המלצתי בעבר - אז ממליץ שוב פעם היום - "לימסול" של ישי שריד. כן. הבן של.
ספר מותח שנקרא בנשימה עצורה, למרות שלא הייתי משייך אותו לז'אנר ספרי מהמתח.
סיפור המסגרת הוא על חוקר שב"כ שמתחרפן. כמובן שגם המציאות הבטחונית נוכחת, ויש הבעת עמדה סמויה של המחבר (בעיקר בעיצוב הדמות של הבוס) - אבל זה בהחלט ספר לא-פוליטי שמנסר את שלוות הנפש, ששייך למי שחי כאן ולדעתי יכול לעורר הזדהות גם אצל מי שלא. היקף של נובלה, מעט המחזיק את המרובה.
http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1685737
ספר מותח שנקרא בנשימה עצורה, למרות שלא הייתי משייך אותו לז'אנר ספרי מהמתח.
סיפור המסגרת הוא על חוקר שב"כ שמתחרפן. כמובן שגם המציאות הבטחונית נוכחת, ויש הבעת עמדה סמויה של המחבר (בעיקר בעיצוב הדמות של הבוס) - אבל זה בהחלט ספר לא-פוליטי שמנסר את שלוות הנפש, ששייך למי שחי כאן ולדעתי יכול לעורר הזדהות גם אצל מי שלא. היקף של נובלה, מעט המחזיק את המרובה.
http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1685737
God and Man no confessions
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
-
- הודעות: 29
- הצטרף: 04 אפריל 2012 08:27
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
ספר מעניין מאוד שסיימתי אתמול- "איינשטיין" ביוגרפיה של אלברט איינשטיין מאת וולטר אייזקסון
בתור חובב ביוגרפיות קניתי את הספר ברגע הראשון שראיתי אותו,
הספר נותן סקירה מקיפה מאוד (לטעמי לעיתים מקיפה מדי...) על חייו של איינשטיין, מה שמעניין יותר מבחינתי זה שהספר מנסה לתת תמונה די טובה של התאוריות הפיזיקליות של איינשטיין
בצורה שתהייה מובנת גם למי שחסר לו הרקע הנדרש, הספר עושה את זה בעיקר על ידי שימוש בניסויים מחשבתיים שהם אלה שהובילו גם את איינשטיין עצמו לפתח את התאוריות שלו,
לצד סקירת ההתפתחות המדעית שלו מוצגת בצורה די רחבה גם תפיסת העולם הפוליטית שלו (בעיקרה פצפיסטית סוציאליסטית ועל לאומית) על רקע שתי מלחמות העולם
לסיכום- ספר מעניין מאוד לחובבי פיזיקה ומדע ובהחלט גם לכל השאר, מבט מקיף מאוד על חייו של אחד מענקי המדע בתולדות האנושות.
בתור חובב ביוגרפיות קניתי את הספר ברגע הראשון שראיתי אותו,
הספר נותן סקירה מקיפה מאוד (לטעמי לעיתים מקיפה מדי...) על חייו של איינשטיין, מה שמעניין יותר מבחינתי זה שהספר מנסה לתת תמונה די טובה של התאוריות הפיזיקליות של איינשטיין
בצורה שתהייה מובנת גם למי שחסר לו הרקע הנדרש, הספר עושה את זה בעיקר על ידי שימוש בניסויים מחשבתיים שהם אלה שהובילו גם את איינשטיין עצמו לפתח את התאוריות שלו,
לצד סקירת ההתפתחות המדעית שלו מוצגת בצורה די רחבה גם תפיסת העולם הפוליטית שלו (בעיקרה פצפיסטית סוציאליסטית ועל לאומית) על רקע שתי מלחמות העולם
לסיכום- ספר מעניין מאוד לחובבי פיזיקה ומדע ובהחלט גם לכל השאר, מבט מקיף מאוד על חייו של אחד מענקי המדע בתולדות האנושות.
- חלושעס
- הודעות: 6517
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
תודה ציון - וברוך הבא לפורום!
God and Man no confessions
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
-
- הודעות: 12
- הצטרף: 29 מרץ 2012 20:53
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
שבוע הספר חלף ללא התייחסות והפורום מלא בשרשורים מייגעים על משחקי כדור למיניהם?!
ניכר שאחראי התוכן במילואים..
ספר ריצה (רומן, לא מקצועי) שיצא לי לקרוא בשבוע האחרון - "המירוץ של פלאנגן" - הספר מתאר אירוע אמיתי, שהתרחש בתקופה של סוף שנות ה-20 בארה"ב - תקופת היובש והשפל הכלכלי הגדול, של מירוץ מלוס -אנג'לס לניו-יורק ,3000 מייל, ממוצע של כ 50 מייל ליום. אמנם המועדון לא דוגל רשמית באולטרה חס ושלום, אבל הספר מתאר היטב מהעולם הפנימי של רצים למרחקים ארוכים. הספר מתאר מספר רצים מרקעים שונים שהתקבצו והפכו לחבורה במהלך המירוץ, על הקשיים בהם נתקלו ועל החברויות שנוצרו כתוצר לוואי של מאמץ משמעותי לאורך זמן. הספר אינו חף מקלישאות וקיטש אך בכ"ז היה נעים וזורם לקרוא אותו.
מה שכן בולט בספר הוא המוטיב של צוארון כחול - במלוא המובן. - 'BLUE COLLAR BABY'
מספר פנינים שדליתי:
"האקדח היה בשבילו שחרור. הוא פרץ קדימה כמו מים הפורצים מחור בסכר, הוא ניקב את החלל, ורגליו גמאו את הקרקע תחתיו. ולפתע זה נעשה איטי, אבל לא עצלני, כי זו הייתה אטיות של קלות, אטיות שנבעה מן התחושה שיש לו שפע של זמן לכל תנועה, לכל הרמה לגובה של הירך, לכל משיכה של המרפק לאחור. יו ידע שהריצה זורמת ממנו, שהיא קולחת במרחב הצר של ארבע רגל שנוצר למען התנועות שלו, ושלו בלבד. הוא רץ בתוך חלום מתוק והיה מודע רק במעומעם לשאון שגעש משני עברי הנתיב שלו. הוא רצה שזה יימשך לנצח. ופתאום זה נגמר"
" אבא שלי, כשהוא סיפר לי על הרצים הכי גדולים, קרא לזה "תחת". להרבה מנצחים יש. אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה - אומץ, כושר עמידה, סבולת. הוא קרא לזה "תחת". יש לך את זה, בחור."
" דוק ירד לעמידה על הרצפה ונקש על מצחו. "כאן בעצם מוכרעים הקרבות האמיתיים לניצחון או להפסד,"אמר. "המנצח ייאלץ להמשיך הלאה גם כשהגוף שלו יתחנן להפסיק, וזה יקרה אלף פעמים מכאן ועד ניו יורק. למנצח אסור לחשוב על שלושת אלפים מייל, אלא רק על המייל הבא. הוא צריך לחיות בתוך הראש שלו, להביס רק אדם אחד כל יום. תמיד. ותמיד את אותו אדם - הוא עצמו""
בשולי שבוע הספר - מצטרף לביקורות החמות על "לרוץ" של ז'אן אשנוז
וקצת מצטער על הזמן בו ביליתי בקריאת הספר של יוסי מלמן{סיימתי את הספר רק בכדי שאוכל לכתוב ביקורת }(יסלחו לי אברום, יוסי ושאר הממליצים) - ברור לי שמלמן תרם תרומה גדולה לתרבות הריצה העממית שהתפשטה בישראל בשנים האחרונות ואין בביקורת זו להמעיט בכך, אך הספר מייגע ברובו ובעיקר מתמקד בתובנה הפשוטה - "כמה טוב שהתחשלתי בצעירותי - ובזכות זה אני רץ ומצליח".
ניכר שאחראי התוכן במילואים..
ספר ריצה (רומן, לא מקצועי) שיצא לי לקרוא בשבוע האחרון - "המירוץ של פלאנגן" - הספר מתאר אירוע אמיתי, שהתרחש בתקופה של סוף שנות ה-20 בארה"ב - תקופת היובש והשפל הכלכלי הגדול, של מירוץ מלוס -אנג'לס לניו-יורק ,3000 מייל, ממוצע של כ 50 מייל ליום. אמנם המועדון לא דוגל רשמית באולטרה חס ושלום, אבל הספר מתאר היטב מהעולם הפנימי של רצים למרחקים ארוכים. הספר מתאר מספר רצים מרקעים שונים שהתקבצו והפכו לחבורה במהלך המירוץ, על הקשיים בהם נתקלו ועל החברויות שנוצרו כתוצר לוואי של מאמץ משמעותי לאורך זמן. הספר אינו חף מקלישאות וקיטש אך בכ"ז היה נעים וזורם לקרוא אותו.
מה שכן בולט בספר הוא המוטיב של צוארון כחול - במלוא המובן. - 'BLUE COLLAR BABY'
מספר פנינים שדליתי:
"האקדח היה בשבילו שחרור. הוא פרץ קדימה כמו מים הפורצים מחור בסכר, הוא ניקב את החלל, ורגליו גמאו את הקרקע תחתיו. ולפתע זה נעשה איטי, אבל לא עצלני, כי זו הייתה אטיות של קלות, אטיות שנבעה מן התחושה שיש לו שפע של זמן לכל תנועה, לכל הרמה לגובה של הירך, לכל משיכה של המרפק לאחור. יו ידע שהריצה זורמת ממנו, שהיא קולחת במרחב הצר של ארבע רגל שנוצר למען התנועות שלו, ושלו בלבד. הוא רץ בתוך חלום מתוק והיה מודע רק במעומעם לשאון שגעש משני עברי הנתיב שלו. הוא רצה שזה יימשך לנצח. ופתאום זה נגמר"
" אבא שלי, כשהוא סיפר לי על הרצים הכי גדולים, קרא לזה "תחת". להרבה מנצחים יש. אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה - אומץ, כושר עמידה, סבולת. הוא קרא לזה "תחת". יש לך את זה, בחור."
" דוק ירד לעמידה על הרצפה ונקש על מצחו. "כאן בעצם מוכרעים הקרבות האמיתיים לניצחון או להפסד,"אמר. "המנצח ייאלץ להמשיך הלאה גם כשהגוף שלו יתחנן להפסיק, וזה יקרה אלף פעמים מכאן ועד ניו יורק. למנצח אסור לחשוב על שלושת אלפים מייל, אלא רק על המייל הבא. הוא צריך לחיות בתוך הראש שלו, להביס רק אדם אחד כל יום. תמיד. ותמיד את אותו אדם - הוא עצמו""
בשולי שבוע הספר - מצטרף לביקורות החמות על "לרוץ" של ז'אן אשנוז
וקצת מצטער על הזמן בו ביליתי בקריאת הספר של יוסי מלמן{סיימתי את הספר רק בכדי שאוכל לכתוב ביקורת }(יסלחו לי אברום, יוסי ושאר הממליצים) - ברור לי שמלמן תרם תרומה גדולה לתרבות הריצה העממית שהתפשטה בישראל בשנים האחרונות ואין בביקורת זו להמעיט בכך, אך הספר מייגע ברובו ובעיקר מתמקד בתובנה הפשוטה - "כמה טוב שהתחשלתי בצעירותי - ובזכות זה אני רץ ומצליח".
- חלושעס
- הודעות: 6517
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
איזה קטע - גיל כהן נתן לי את הספר לפני כשבועיים בתוספת המלצה חמה. מאז זה ממתין על המדף עד שאגמור את הספר הנוכחי...
לגבי יוסי מלמן - ההמלצה שלי היתה לפני שהשלמתי לקרוא את הספר - מתוך ריפרוף בו. ההתחלה שלו היתה בעיני מאוד מעניינת - ילד פולני שמגיע לכור ההיתוך והנסיונות שלו להפוך לישראלי (כולל ברית המילה בגיל הצבא). גם תיאור סצינת הריצה בארץ בתחילת דרכה עניינה אותי. משם אני מסכים איתך שהספר מידרדר, וגם לי מאוד הפריעה ההתייחסות לריצה כאל עוד תכונה שמצביעה על מצליחנות והצטיינוות. אני רואה בזה הפיכה של הריצה לעוד ערך קפיטליסטי, שורה בקורות החיים. הזכיר לי את הקמפיין שהיה בזמנו לעידוד הקריאה - "תקרא - תצליח".
אגב, באופן כללי יש לי הסתייגות מספרים על ריצה, גם מכיוון שבד"כ הם ברמה ספרותית נמוכה (הדוגמא הכי קיצונית היא הספר של מורקאמי שהספיק לי פרק אחד ממנו ע"מ שלא אוכל להמשיך את הקריאה בו, ואפילו תמריץ כמו כתיבת ביקורת בפורום לא היה בו כדי לשכנע אותי להשלים את הקריאה בו...) וגם מפני שאני לא אוהב לשעבד את התחביבים הנוספים שלי לריצה.
ואם כבר מדברים על שבוע הספר ועל עירוב בין קריאה לתחביב אחר - אז הנה המלצת קריאה שנזכרתי בה השבוע - והפעם - איך לא - בתחום האוכל.
הספר הוא "שנה בפרובאנס" וכתב אותו עיתונאי בריטי בשם פיטר מייל.
הספר שמחולק לשנים עשר פרקים - פרק עבור כל חודש - מתאר את סיפורם של זוג בריטים שהחליטו לחצות את התעלה ולרכוש בית בפרובאנס.
משם מתוארות עלילותיהם, יחסיהם עם השכנים, הבירוקרטיה הצרפתית, אנשי המקצוע, המיסטראל, ומעל הכל - האוכל, ועם הרבה הומור ואהבה.
מומלץ במיוחד לאוהבי אוכל וצרפת, מאוד לא מומלץ לפולנים
לגבי יוסי מלמן - ההמלצה שלי היתה לפני שהשלמתי לקרוא את הספר - מתוך ריפרוף בו. ההתחלה שלו היתה בעיני מאוד מעניינת - ילד פולני שמגיע לכור ההיתוך והנסיונות שלו להפוך לישראלי (כולל ברית המילה בגיל הצבא). גם תיאור סצינת הריצה בארץ בתחילת דרכה עניינה אותי. משם אני מסכים איתך שהספר מידרדר, וגם לי מאוד הפריעה ההתייחסות לריצה כאל עוד תכונה שמצביעה על מצליחנות והצטיינוות. אני רואה בזה הפיכה של הריצה לעוד ערך קפיטליסטי, שורה בקורות החיים. הזכיר לי את הקמפיין שהיה בזמנו לעידוד הקריאה - "תקרא - תצליח".
אגב, באופן כללי יש לי הסתייגות מספרים על ריצה, גם מכיוון שבד"כ הם ברמה ספרותית נמוכה (הדוגמא הכי קיצונית היא הספר של מורקאמי שהספיק לי פרק אחד ממנו ע"מ שלא אוכל להמשיך את הקריאה בו, ואפילו תמריץ כמו כתיבת ביקורת בפורום לא היה בו כדי לשכנע אותי להשלים את הקריאה בו...) וגם מפני שאני לא אוהב לשעבד את התחביבים הנוספים שלי לריצה.
ואם כבר מדברים על שבוע הספר ועל עירוב בין קריאה לתחביב אחר - אז הנה המלצת קריאה שנזכרתי בה השבוע - והפעם - איך לא - בתחום האוכל.
הספר הוא "שנה בפרובאנס" וכתב אותו עיתונאי בריטי בשם פיטר מייל.
הספר שמחולק לשנים עשר פרקים - פרק עבור כל חודש - מתאר את סיפורם של זוג בריטים שהחליטו לחצות את התעלה ולרכוש בית בפרובאנס.
משם מתוארות עלילותיהם, יחסיהם עם השכנים, הבירוקרטיה הצרפתית, אנשי המקצוע, המיסטראל, ומעל הכל - האוכל, ועם הרבה הומור ואהבה.
מומלץ במיוחד לאוהבי אוכל וצרפת, מאוד לא מומלץ לפולנים
God and Man no confessions
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
-
- הודעות: 175
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
שלושה ספרים שקניתי בשבוע הספר ומונחים אצלי כרגע :
1. לבד בברלין שכבר הוזכר בשרשור (לטעמי שווה עוד אזכור למי שפספס) - קראתי אותו כמעט ברצף בסופ"ש האחרון, יותר מהעלילה ריתקו אותי 2 דברים בספר : הראשון נקודת מבט פחות מוכרת ואותנטית שנתנה לי תחושה כמעט פיזית ובטח של הלך הרוח בברלין באותה תקופה.
הדבר השני הוא הפרקים האחרונים של הספר בהם דווקא העלילה מצטמצמת ויש התמקדות מאד מעניינת במצב הנפשי והתודעתי של הדמויות המרכזיות.
2. האיש במצודה הרמה (מה שאני קורא כעת) - היסטוריה אלטרנטיבית / מד"ב על עולם בו גרמניה ויפן ניצחו במלחמה וחולקות בניהן את ארה"ב (בינתיים עושה רושם טוב - אכתוב יותר כשאסיים)
3. ו... נראה לי שהמועדון אחראי ל 95% מרכישות "המרוץ של פלאניגן"... כן אז גם לי יש אחד על המדף והוא מחכה לתורו
1. לבד בברלין שכבר הוזכר בשרשור (לטעמי שווה עוד אזכור למי שפספס) - קראתי אותו כמעט ברצף בסופ"ש האחרון, יותר מהעלילה ריתקו אותי 2 דברים בספר : הראשון נקודת מבט פחות מוכרת ואותנטית שנתנה לי תחושה כמעט פיזית ובטח של הלך הרוח בברלין באותה תקופה.
הדבר השני הוא הפרקים האחרונים של הספר בהם דווקא העלילה מצטמצמת ויש התמקדות מאד מעניינת במצב הנפשי והתודעתי של הדמויות המרכזיות.
2. האיש במצודה הרמה (מה שאני קורא כעת) - היסטוריה אלטרנטיבית / מד"ב על עולם בו גרמניה ויפן ניצחו במלחמה וחולקות בניהן את ארה"ב (בינתיים עושה רושם טוב - אכתוב יותר כשאסיים)
3. ו... נראה לי שהמועדון אחראי ל 95% מרכישות "המרוץ של פלאניגן"... כן אז גם לי יש אחד על המדף והוא מחכה לתורו
==================================================
- sivanw
- הודעות: 167
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
Mama says they was magic shoes. They could take me anywhere
- חלושעס
- הודעות: 6517
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- מיקום: Israel
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
SivanILoveU!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
God and Man no confessions
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
God and Man no religion
God and Man don't believe in Modern Love
- sivanw
- הודעות: 167
- הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
- יצירת קשר:
Re: שבוע הספר - המלצות כנות בלבד
יוסי תעשה לי גלידה!
Mama says they was magic shoes. They could take me anywhere
חזור אל “"עוף טופיק" - עוף ואל תחזור”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים