bc-running.com (דף הבית)

אתמול. יום שישי. בוקר ירושלמי קריר של סוף תמוז. לילה לפני כן חזרתי הביתה בשתיים בלילה אחרי שלושה חצאי בירה, וכמה צ'ייסרים, שאת מספרם המדויק כבר לא אדע כנראה לעולם. אופטימיות תמימה, וסמס מאיים מחלושעס גרמו לי בכל זאת לשים שעון מעורר לחמש וחצי. בעשר וחצי, עדיין מנומנם, התחילה לחלחל מבעד לענני החמרמורת (שזה בעברית הנגאובר) ההכרה - בפעם הראשונה מאז שהחלטתי לעשות מרתון, פיספסתי ריצה. טוב נו, אחת בחודש וחצי זה לא כזה נורא, נכון? בקצב הזה אני אפספס בערך 4.6 ריצות עד המרתון - לא אמור להיות אסון. ובכלל, צריך לשמור על פרופורציות. ההתמכרות הזאת, האובססיביות של ספירת הקילומטרים, וזה עוד בתקופה שלפני תחילת תכנית האימונים, היא בטח לא בריאה. לפספס ריצות זה חלק אינטגרלי (לבג או רימן?) מלהיות רץ חובב. הלו! באנו להנות, לא? נזכרתי בחברה יקרה (וכלכלנית מבריקה, אגב) ששאלה אותי פעם - "תגיד, אם ריצה הייתה משמינה, עדיין היית רץ?"שבת בבוקר. לא תכננתי לרוץ היום. בשש קמתי בלי שעון מעורר. בשמונה וחצי כבר הייתי אחרי 12 סיבובים בגן סאקר + ההלוך חזור מהבית= בערך 22 ק"מ. אפשר לחזור לישון בשקט...

הכל מתמוטט פה.קובי חוזר הביתהאסף ישןותמר נוסעת לקנדה. מילא 3 ילדות על הראש אבל הארוכה....

דרך אגב אמיתי,סחתיין על האירגון אתמול.וגם עשית לי "כיפה אדומה",תשלם בהמשך.

לא יודע מה זה כיפה אדומה אבל לשלם אני לא אשלם.העברת את החולצה לדוב?

קמתי ב 9:30 היום אחחחח כייףיוצא לרכב עם שתחיה ב.... דיווח בהמשך

אמיתי,כמי שנמצא כרגע בעיצומם של שבועיים שבהם זוגתי שתחיה נמצאת בחו"ל, ואני מטופל בשלושה ילדים, הריני להודיעך שאין שום מניעה לרוץ כאוות נפשך, כל אימת שהילדים מתודרכים כראוי.בד"כ, אני חזרה בבית עד 7 לכל המאוחר, וממילא אף אחד לא מתעורר עד אז (הקטנה בת 3.5), אבל היום היתה ריצה קצת יותר ארוכה, וחזרתי הביתה כמעט ב8.הסיפור הוא קצת יותר מורכב כי יצאנו בבוקר משמשית לכפר החורש, שם נערך מחנה קיץ של חלק ממיטב בנינו (כולל בני בכורי), אז הרווחנו גם ביקור על הדרך. ב07:15 ביציאה מהמחנה, התקשרתי הביתה, וכשראיתי שאין תשובה, משהו לא הרגיש לי טוב. אמרתי לחבר'ה שאני פותח מבערים בדרך חזרה ונוטש אותם להמשיך בקצב רגיל, ואמנם הפכתי את הריצה חזרה לאימון טמפו+ והגעתי הביתה מיוזע בשארית כוחותי.ולמה זה בכלל רלבנטי? כי ב ד י ו ק כשהגעתי הביתה, האמצעית עדיין ישנה, אבל הקטנה כבר ישבה בשירותים, בדיוק סיימה מספר 1 + מספר 2, וקראה לי שאבוא לסייע בניקוי. בכלל לא עלה בדעתה שבדיוק באותה שניה נכנסתי בדלת... אחחח, אלוהי הטיימינג...

הבעיה היחידה דורון היא שהקטנה שלי היא בת שנה וחצי והיא מתעוררת 4 אלפיות השניה אחרי שאני יוצא מהבית לריצת הבוקר. האמת אני סתם מתבכיין קילומטרז לא חסר לי ולא יקרה כלום אם שבוע לא ארוץ (או כמאמר "ידידי הטובים" לא תרוץ השבוע 100 קמ? או לא תרוץ 90?)שאלו יהיו הצרות שלנו בחיים

אמיתי "כיפה אדומה"בסלנג השכונה,זה להזמין מישהו לפגישה ואז שם מחכה לו צוות החיסול.הוזמנתי לריצה קלה של 25 ק"מ,וכשהגעתי חיכה לי צוות חיסול,15 קמ בקצב "מטורף "לעת הזו של העונה,אבל לא מתלונן,העיקר שיצאתי בריא ושלם

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>אופטימיות תמימה, וסמס מאיים מחלושעס <hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>"מחר בשש, ודירבאלאק להבריז" לצורך הדיוק <img src=icon_smile.gif border=0 align=middle>

דורון, אולי תפתח שירשור (לגברים בלבד) - באיזה גיל אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית? אני לא מצליח לדמיין את עצמי עושה זאת לפני שהקטנה תהיה בת שש. אתמול נשארתי לבד עם ארבע ילדים (הקטנה בת 1. ולא רק שהעברתי את הארוכה לשבת, אלא גם רצתי אותה בבית - 35 מעלות בסוף הריצה והתמוטטות כללית בק"מ האחרונים.

סוף סוף שירשור שאני מבינה את מה שכולם אומרים! אסף, העלית צחוק על פניי<img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle> באמתחתי בקרים רבים שהתעוררתי אפופת ענני בירה מהלילה לפני, הבגדים, עדיין עם ריח עשן, זרוקים ליד המיטה ובזכרון המעומעם סמס שקיבלתי כשהייתי עוד בפאב על ריצה שתהיה בבוקר, הרבה לפני שבאמת קמתי. מלאת רגשות אשם אני מסמסת לשותף/ה לריצה ש"מצטערת. הלכתי לישון מאוחר...." עדיין זכורה לי איזו ריצה שלדעתי הייתי עדיין שיכורה קלות כשהגעתי להר איתן לסיבוב הזוי שנס שלא נפלתי מהרגליים. literally. קטעים.... עדיין הצלחתי לרוץ כמה מרתונים מסכנים....גברים יקרים - אפשר לגדל ילדים ולרוץ. תפסיקו להתלונן! יש לכם מזל גדול שאתם הגברים ובדרך כלל "זוגתכם שתחיה" היא האחראית. לדעתי זה עניין של חינוך. הילדים צריכים להבין כבר עכשיו שהחיים לצד הורה רץ זה לא פיקניק. יש לתזמן, לעמוד בזמנים, לתקתק את היציאה לשטח וחדל פטפטת. שיבינו מעכשיו מה זה צבא. מזל שבמקרה שלי כולם בנים<img src=icon_smile_big.gif border=0 align=middle>

יפה.צפירת הרגעה.היום היה יום ההולדת של הגדולה.אמא שלי תפסה אותי בצד וסגרה איתי את כל הפינות לגבי הבנות.... חלושי תרשום אותי לרכבת של יום שלישי על המסלול בגבעת רם.בני "כיפה אדומה" זר... רשום אותי לריצת משעולים אצל רפי בשבת.להמשיך או שהעסק ברור?

רפי,קטונתי מלייעץ, וממילא לכל ילד/הורה יש את ה"חבילה" שלו.אני יכול לספר רק שאצלנו במועדון יש זוג שרצים, ובסופי שבוע הם מגיעים ביחד. יש להם בנות 10.5, 7 ו-4, והקטנה מתעוררת יחד איתם, מתחברת לטלויזיה, ובמקרה הצורך מעירה את הבכורה שמעדכנת בסלולרי. לא נראה לי שאף אחת מהבנות סובלת יותר מידי, וההורים מבסוטים. אני מניח שגם ליורם ואתי יש איזו תובנה או שתיים בענין.הנתון הרלבנטי הוא לא בהכרח גילה של הצעירה ביותר, אלא דווקא הגיל (והאחריות, כמובן) של הבוגרים יותר, ועד כמה ניתן לסמוך עליהם שידעו לפתור נקודתית (צרכים בסיסיים) בעיות שעלולות להיווצר. נדמה לי שהבוקר הגעתי הכי קרוב ל"נקודת משבר", וגם היא לא היתה מגיעה לכדי טראומה מן הסתם.ומצד שני, אין ספק שבגילאים הצעירים יותר, זה ממש לא אפשרי להשאיר אותם לבד, אבל את זה מן הסתם אתה יודע טוב כמוני.

אמיתי, איך חגגתם היום? יומהולדת מחר. כשאמרתי ליובל "אולי תרים טלפון להגיד מזל-טוב ליעל", אז הח.. הקטן אומר לי:"שהיא תתקשר". נראה לי שיש לו עוד הרבה מה ללמוד....דורון, הגדולים שלי הם בנים. "בנים אחראים"? מה אנחנו בשירשור של המתמטיקאים?

תגיד לפיראט שלך שאכן היום הולדת היום והוא עוד יכול להתקשר....חבל דווקא היה לו סיכוי.ולגבי הריצות חום שלך... תתכונן אני מגיע אליך בעוד שבועים לכמה ימים כדי להנות מעודף החמצן והקרירות הנפלא באזורך