Re: בין ירושלים לפירנצה - ריצה, תקוה והתרגשות
פורסם: 24 נובמבר 2012 01:41
כמה מילים על היום.
פתחנו את היום בריצה חורפית בפארק ולאחר מכן בילינו כמה שעות בטקסים בין בית-הכנסת, המסגד ובית העירייה. בית הכנסת היהודי, שנבנה בסוף המאה ה-19, בכספי העירייה, מרשים בגודלו וביופיו כאשר הארכיטקטורה מהווה שילוב בין בית-כנסת, מסגד וכנסייה. בית הכנסת משרת קהילה קטנה למדי. המסגד, הנמצא מרחק הליכה הוא למעשה חדר תפילה לא גדול המכיל בימי שישי כ-1,000 מתפללים, שמפאת גודלו של המקום מקיימים את אמונתם בשתי משמרות. אין דרך סימבולית יותר לתאר את העבר מול העתיד ולהבין את המשימה הכמעט בלתי אפשרית של הקהילות והדוברים היהודים להסביר בנכר את הסכסוך. רב הקהילה והאימם עושים מאמצים כבירים לייצר דיאלוג של שותפות, אולם עדיין גם לאחר שני מפגשים התרשמנו שלאימם המוסלמי, איש בעל הופעה, חזות ודיבור מודרניים, למרות רגשותיו החמים כלפי רב הקהילה, יש קושי לא קטן עם האורחים היהודים מארץ הקודש, עד כדי הכחשת שליטתו בשפה העברית. מערכת היחסים החמה ביננו לבין בדיע, מוהנד, לינה ויסמין ריככה אותו מעט, אולם הקושי ניכר בכל מילה ותנועה מתנועותיו. נראה שהם הצליחו לארגן אירוע מכובד שזכה גם לחשיפה בעיתונות הארצית. מאוד מקווים שתרמנו את חלקנו הצנוע.
http://firenze.repubblica.it/cronaca/20 ... 7248993/1/
http://www.lastampa.it/2012/11/23/multi ... agina.html
מסיבת העיתונאים שסיכמה את האירוע נערכה בבית העירייה. אם לגלרייה אופיצ'י עוד היינו מוכנים, לסיור בתום מסיבת העיתונאים במבנה, פשוט אין דרך בעולם להתכונן למה שנגלה בפניך. מספר אולמות הענקיים המכוסים בציורי קרבות, התחושה היא שנקלעת לזירת הקרב ושהסוסים עומדים לזנק עליך מהקירות. חדר שלם של מפות העולם העתיק ששורטטו על-ידי ידע שנצבר דרך הרגליים (אולטה כבר אמרנו?). המושג "נעתקה נשמתנו" בהחלט מקבלת מימד חדש. כדי לסיים את תחושת הילידים שבאו ממחשכי הבערות לערש הצליביזציה והתרבות, נערכה בערב קבלת פנים של מארגני המרתון במתחם עיצוב גדול ומרשים המלשב עיצוב קלאסי עם תוכן מודרני כשהמזון (המעולה) מוגש בחוץ ובחדרי התצוגה השונים. מבחינתנו הם יכולים גם לארגן מרתון של קורקינט ביום ראשון.
מחר קצת אקספו וביום ראשון המרתון, כאשר את המרחק המלא ירוצו בדיע וחיים ואנחנו נשלים 21 או 30 ק"מ.
מאיתנו הסובלים בשקט.
פתחנו את היום בריצה חורפית בפארק ולאחר מכן בילינו כמה שעות בטקסים בין בית-הכנסת, המסגד ובית העירייה. בית הכנסת היהודי, שנבנה בסוף המאה ה-19, בכספי העירייה, מרשים בגודלו וביופיו כאשר הארכיטקטורה מהווה שילוב בין בית-כנסת, מסגד וכנסייה. בית הכנסת משרת קהילה קטנה למדי. המסגד, הנמצא מרחק הליכה הוא למעשה חדר תפילה לא גדול המכיל בימי שישי כ-1,000 מתפללים, שמפאת גודלו של המקום מקיימים את אמונתם בשתי משמרות. אין דרך סימבולית יותר לתאר את העבר מול העתיד ולהבין את המשימה הכמעט בלתי אפשרית של הקהילות והדוברים היהודים להסביר בנכר את הסכסוך. רב הקהילה והאימם עושים מאמצים כבירים לייצר דיאלוג של שותפות, אולם עדיין גם לאחר שני מפגשים התרשמנו שלאימם המוסלמי, איש בעל הופעה, חזות ודיבור מודרניים, למרות רגשותיו החמים כלפי רב הקהילה, יש קושי לא קטן עם האורחים היהודים מארץ הקודש, עד כדי הכחשת שליטתו בשפה העברית. מערכת היחסים החמה ביננו לבין בדיע, מוהנד, לינה ויסמין ריככה אותו מעט, אולם הקושי ניכר בכל מילה ותנועה מתנועותיו. נראה שהם הצליחו לארגן אירוע מכובד שזכה גם לחשיפה בעיתונות הארצית. מאוד מקווים שתרמנו את חלקנו הצנוע.
http://firenze.repubblica.it/cronaca/20 ... 7248993/1/
http://www.lastampa.it/2012/11/23/multi ... agina.html
מסיבת העיתונאים שסיכמה את האירוע נערכה בבית העירייה. אם לגלרייה אופיצ'י עוד היינו מוכנים, לסיור בתום מסיבת העיתונאים במבנה, פשוט אין דרך בעולם להתכונן למה שנגלה בפניך. מספר אולמות הענקיים המכוסים בציורי קרבות, התחושה היא שנקלעת לזירת הקרב ושהסוסים עומדים לזנק עליך מהקירות. חדר שלם של מפות העולם העתיק ששורטטו על-ידי ידע שנצבר דרך הרגליים (אולטה כבר אמרנו?). המושג "נעתקה נשמתנו" בהחלט מקבלת מימד חדש. כדי לסיים את תחושת הילידים שבאו ממחשכי הבערות לערש הצליביזציה והתרבות, נערכה בערב קבלת פנים של מארגני המרתון במתחם עיצוב גדול ומרשים המלשב עיצוב קלאסי עם תוכן מודרני כשהמזון (המעולה) מוגש בחוץ ובחדרי התצוגה השונים. מבחינתנו הם יכולים גם לארגן מרתון של קורקינט ביום ראשון.
מחר קצת אקספו וביום ראשון המרתון, כאשר את המרחק המלא ירוצו בדיע וחיים ואנחנו נשלים 21 או 30 ק"מ.
מאיתנו הסובלים בשקט.