הקדמה (נחשון):
"כל בני האדם חולמים, אך לא באופן שוויוני. החולמים בלילה במהלך ההפסקות המאובקות של מחשבותיהם, מתעוררים בבוקר כדי לגלות שהיתה זו אך יהרה; אך החולמים בשעות היום הם אלו שאליהם יש לשים לב, כי הם עשויים לפעול בעיניים פקוחות, על-פי חלומותיהם, ולהפוך אותם אפשריים" (מתוך לורנס איש ערב, בתרגום חופשי והתאמה מסוימת).
מרתון ירושלים, הנפלא, המרגש, המאורגן להפליא, הביתי – לא בא אל העולם מעצמו. זה החל מחלום של ראש העיר ניר ברקת, והמשיך כחלומם של רבים נוספים, ובין המובילים שבהם יוסי היימן שהיה מנכ"ל העירייה ואורי מנחם שהיה ראש אגף הספורט. את יוסי פגשתי במהלך ההכנות לקראת המרתון בשנותיו הראשונות, ומדובר באדם המותיר רושם מיוחד במינו. איש ברוך כישרונות והישגים אך תמיד עניו, צנוע, קשוב ונכון ללמוד; מנהיג, שמנהיגותו שקטה; אדם המוביל תהליכים אך אינו זוקף לעצמו את הקרדיט; אדם בעל מודעות חברתית עמוקה, דאגה לאחרים סביבו ובעיקר לאלו שקולם לא נשמע; איש ערכים ממדרגה ראשונה; ומעבר לכל אלו – רץ למרחקים ארוכים. ולימים – חבר טוב.
יוסי פרש מצה"ל בדרגת תא"ל לאחר שמלא תפקידים משמעותיים כגון מג"ד גדוד 13 בגולני, מפקד בית הספר לקצינים בה"ד 1, מפקד אוגדה וקצין חי"ר וצנחנים ראשי. הוא היה מנכ"ל עיריית ירושלים בהצלחה רבה וכיום משמש כמנכ"ל ג'וינט ישראל – אשל. בכל תפקידיו פעל לקידום פעילות התנדבותית ותרומה לקהילה.
יוסי הצטרף לקבוצה בשנת 2013, התאים באופן הטבעי ביותר ומשם חלומותיו כרץ הם כשל כל רץ אחר. רק שיוסי תמיד יהיה עם הלל (שטיינברגר). בקשתי מיוסי לכתוב מעט על מרתון ירושלים מזווית הראייה שלו.
מרתון ירושלים – ממנכ"ל הערייה לרץ מרתון מן המניין/ יוסי היימן
בירושלים התקיימו שנים רבות ריצות חצי מרתון שהשתתפו בהן כשלושת אלפי רצים ישראלים. זכיתי להשתתף בריצות אלו פעמים רבות כקצין בצה"ל.
כשנכנסתי לתפקיד מנכ"ל עיריית ירושלים לאחר שחרורי מצה"ל בסוף שנת 2010, למדתי שניר ברקת ראש העיר, שהביא אותי לתפקיד, החליט לקיים מרוץ מרתון בינלאומי, הכולל כמובן גם ריצת מרתון מלאה. זאת, כחלק מתפיסת עולמו להפוך את ירושלים לעיר אטרקטיבית ושפויה, הממצה את יתרונותיה היחסיים. החלטה זו סללה את הדרך לקיומו בישראל של מרתון שהתפתח לאחד המרתונים המאתגרים, היפים והמאורגנים בעולם.
מייד עם כניסתי לתפקיד הבנתי שסוד ההצלחה של המרוץ מעבר לקביעת המסלול שכבר נקבע קודם לכך (בכישרון רב), יהיה ביכולת לרתום לארגון המרוץ ולאירועים סביבו את כלל אגפי ועובדי העירייה, משטרת המחוז וארגוני ההצלה הנוספים. זה לא מובן מאליו שעובדים רבים מהעירייה משקיעים מזמנם וממרצם הנוסף בלילות ובבקרים, חלקם הגדול בהתנדבות. הצלחנו לרתום אותם לאירוע ולהדגיש את חשיבותו לעיר ירושלים.
הכנות וארגון המרתון כוללות בראש וראשונה את כל נושא הריצות עצמם – תכנון זמנים, מקצים, שיפוט, סימון המסלול, מדידת זמנים, ארגון השתייה והחטיפים לאורכו ועוד. מעבר לכך – פירסום המרתון ושיווקו בארץ ובחו"ל, רישום המשתתפים וארגון האתר, תיקון הכבישים לאורך המסלול, ארגון האבטחה המורכב מול המשטרה, הכבאות וההצלה, מד"א ועבודת המתנדבים, ניהול התנועה, סגירת הצירים, החניות וההסעות, הניקיון לפני ואחרי, ארגון גן סאקר – שערי הסיום, מדידת הזמנים, ארגון הטקס והענקת הפרסים, חלוקת מדליות אישיות, ארגון מופעים והפעלות לציבור הרחב, הפקדת ציוד, הפעלת דוכנים, אספקת שתייה וכיבוד, מניעת רוכלות, תיאום בעלי העסקים, המלונות והציבור הרחב לגבי סגירת צירים, ארגון ותיאום התחבורה ציבורית והסטתה, הפעלת מוקד 106 מוגבר להכוונה ומענה לפניות הציבור, הארגון הכספי וגיוס החסויות, תיאום מערכת החינוך בירושלים ביום האירוע ועוד ועוד.
לכל אלו יש להוסיף את האירועים הנלווים שגם הם מחייבים התארגנות מאסיבית והם כללו את האקספו במשך שלושה ימים בבנייני האומה, אירוע הגאלה שהשתתפו בו נבחרי ציבור, גורמים מקצועיים וספורטאי מופת מהעבר, ערב הפסטה וארגון האירועים לאורך המסלול – להקות קצב, די ג'ייאים ופעילות המינהלים הקהילתיים לאורך המסלול.
מרכיב נוסף שהיה חשוב לי במיוחד הוא להפוך את המרתון למרתון חברתי, המשתף את הציבור באמצעות המינהלים הקהילתיים לאורך המסלול במימון העירייה, ואת שילובם של בעלי הצרכים המיוחדים באירועים השונים. הוספנו מקצה ריצה של כשמונה מאות מטרים שבו השתתפו בעלי צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם, מלווים במתנדבים ובהם שחקני קבוצות הכדורגל והכדורסל מבית"ר ומהפועל ירושלים, קבעתי שכוחות הביטחון וכל קבוצות בעלי הצרכים המיוחדים כגון אתגרים, ישתתפו במרתון בחינם, איפשרנו לעמותות של בעלי צרכים מיוחדים למקם דוכנים בחינם באקספו ולגייס כספים באמצעות המרתון (בעניין זה הפליאו לעשות עמותת שלווה לילדים בעלי תסמונת דאון ולקויות נוספות, שהצליחו לגייס בשנה האחרונה קרוב למיליון דולר על בסיס המרתון וההשתתפות בו ובאמצעות כשלוש מאות איש שגייסו עבורם כספים בארץ ובחו"ל).
בהקשר זה, אני רוצה לצטט מתוך התגובות שהתפרסמו בכתבה על המרתון באתר YNET בשנת 2012: "זו השנה השנייה שעיריית ירושלים מזמינה לאירוע המרתון עשרות מחברי עמותת 'אתגרים' הסובלים ממוגבלויות שונות. אנו גאים להיות חלק מאירוע מדהים ומרגש. השתתפתי במרתונים רבים בעולם ודעו לכם שמרתון ירושלים הוא אחד מהמובחרים ביותר!! אירוע מתוקתק עם ארגון מעולה והמון אהבה. זו השנה השנייה בה אני מזנק למקצה חצי המרתון לצידו של ניר ברקת. בשנה שעברה זה היה עם בזה נבבה, רץ המרתון העיוור. הבוקר זינקתי עם אייל בן צבי, פצוע צה"ל קשה מלבנון, הסובל מאחוזי נכות גבוהים. ניר ברקת הוא רץ מרתון בעצמו וזה מורגש מאד באנרגיה המופלאה של האירוע. חברי עמותת אתגרים מוקירים, מעריכים וגאים בכם .נתראה על קו הזינוק בשנה הבאה' (עופר בן דור- היזם ומייסד קבוצת הריצה של עמותת 'אתגרים' ואביו של גיא מאמן הקבוצה).
אבל הייתה עוד סיבה לכך שהאירוע מבחינתי היה מיוחד. כי רגע לפני הזינוק, הפכתי ממנהל האחראי על כל האירוע, לרץ מרתון. השתתפתי בשנת 2011, 2013, ו-2014 בריצת חצי מרתון, וב-2012 במירוץ המלא. מייד עם סיום הריצה האישית, חזרתי לתפקידי כמנכ"ל, והמשכתי את כל העשייה לצד אורי מנחם מנהל אגף הספורט, שהוביל באופן מעורר הערכה את כל הארגון הספורטיבי-מקצועי של המרוץ.
קשה מאוד לשתף בתחושה העילאית שאפפה אותי במהלך הריצה במרוץ היפה והמיוחד הזה, כשאני מכיר בדיוק את כל העשייה שמאחוריו, וכשאני לומד תוך כדי הריצה, כולל מתגובות של אנשים שהכירו אותי, שהמרוץ איננו נופל ברמת הארגון שלו מהמרוצים המובילים בעולם.
(בסיום מרתון ברלין 2013)
לאחר כל מרוץ, קיימנו תהליך ארוך ומקיף של הפקת לקחים ובכך הצלחנו לשפר משמעותית משנה לשנה את המרוץ, ולתרום לגידול העצום של המשתתפים בו – מכעשרת אלפים בכלל המקצים וכחמש מאות רצים מחו"ל בשנת 2011, לכעשרים וחמישה אלף משתתפים (כולל כארבעת אלפים חיילים) וכאלפיים וחמש מאות רצים מחו"ל מחמישים ושתיים מדינות, בשנת 2014. העובדה שהשתתפתי באירוע גם כאצן, נתנה לי יתרון עצום בלראות את הדברים מעיני הרץ, וכל הוויכוחים הסתיימו ברגע שהבאתי לשולחן פרספקטיבה זו. לדוגמה – כמה הייתי מאושר בשנת 2012 ששיא המסלול נשבר ובכך הוכפל סכום הפרס הראשון, מול הגזבר שהיה די עצוב כשחתם על הצ'ק.
הקשר שיצרתי במהלך שנים אלו עם נחשון ממועדון ארוחת הבוקר שאיתו התייעצתי במספר נושאים, והמשובים שקיבלתי מקבוצת הריצה, הביאו אותי בהמשך להצטרף למועדון נפלא זה.
הריצה שרצתי בירושלים, הביאה אותי גם להחלטה להשתתף בשנים 2013 ו-2014 במרוצי ברלין ואמסטרדם, ובכך לציין את שלושת תחנות חייו של אבי בילדותו, שהוגלה בשנת 1943 עם משפחתו מאמסטרדם, למחנה ברגן בלזן שבגרמניה, שם איבד את הוריו, ולאחר שעלה לארץ בשנת 1950 הוא למד בירושלים. אבל על כך אספר בפוסט אחר.
