xcvbxc

איליה בר זאב –  ינואר – 2011

לכל חברי מועדון ארוחת הבוקר (מ.א.ה) הצלחה למי שמשתתף במרתון טבריה הקרוב

ותודה על שי הפירות שקיבלתי בשם חברי המועדון לפני שבוע – איליה בר זאב.

1. עמוס גלעד

עמוס גלעד ז"ל (צילום: אלכסנדר זיסקינד, מעריב)

עמוס גלעד ז"ל (צילום: אלכסנדר זיסקינד, מעריב)

נפטר לאחרונה ממחלת הסרטן. והוא רק בן 69, בן דורי פחות או יותר. היה רץ מבריק (סגנון קליל) למרחקים 400 ו800 מ’ בתקופה של טרום  משטחי טרטן בעולם ובארץ.

אנו נמצאים בתחילת 2011 במילניום השלישי. העולם נע קדימה בכל תחום. את תוצאתו הטובה -1.51.4 ד’ קבע בשנת 1964 והספיק לייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו על גבי משטח ה”סינדרס” שכל גשם הפך אותו למשטח בוצי  ורך. אם נשליך לפח את תוצאותיו של מרק הנדלסמן(הדרום אפריקאי, שייצג את ישראל באולימפיאדת לוס אנג’לס, 1984 בקומבינה שגם היום מקובלת על מקבלי ההחלטות) אל מעבר לרשימה הסטטיסטית ב”טופ 50″, נקבל את הישראלי האמיתי ברשימה  – עוז כץ (מאמן – איתמר פדן) שקבע  ב-1983 1.47.8 ד’ ונזרק לכלבים בשנה האולימפית.

מבט אל רשימת רצי ה-800 מ’ מעוז כץ והלאה מציבה את עמוס גלעד במקום ה-11. מבט נוסף מעיד על הנסיגה החמורה בהתקדמות רצי ה-800 דהיום בארץ.

5 תוצאות (תוצאה אחת לכל רץ)  ברשימת ה-11 נקבעו בין השנים 1964 ל-1977, מעל 30 שנה!!! 3  נוספות הושגו בשנות ה-80 ועוד 3 נקבעו בין 1995 לשנת 2000. רק רץ אחד מרשימת ה-11 עדיין פעיל כיום והוא מיודענו גזצ’או יוסף שקבע בשנת 1998 – 1.47.91 ד’.

מזה 11 שנה לא פרץ רץ ישראלי אמיתי אל קבוצת ה-11. אולי יש כשרונות אך האימונים חובבניים? אולי הפכנו את הבינוניות לסמל- תרתי משמע? ואולי כדברי רחל המשוררת “ואולי לא היו הדברים מעולם“.

גם בריצת 400 מ’ גילה כשרון בתנאים של אז שהיו לפעמים בלתי נסבלים. קבע 48.1 בשנת 1963 ולא פחד להתמודד עם המרחק הכפול כפי שרצי  ה-”400″ היום חוששים. ברשימה לפניו יש רצים שלפחות שניים (מהמובילים) ראויים יותר לאיזכור בתחום הסימוּם והעבריינות הפלילית האחרת והקשה הרבה יותר.

יהי זכרו ברוך.

2. חנ“ג- מבזק  –ynet

מדיון שערכה ועדת החינוך של הכנסת בנושא החינוך הגופני בבתי הספר, עולה כי רק לרבע מבתי הספר יש אולם ספורט, למרות שמקצוע הספורט הוא חובה לקבלת תעודת בגרות. כמו כן נמצא שעולים חדשים, רבים ממוצא רוסי ואתיופי לא משתתפים בשעורים כי אינם יכולים לרכוש את הציוד שדורש בית הספר. בנוסף, עולה שבארץ(ישראל) מוקצות שעתיים בלבד ללימוד ספורט לעומת חמש באירופה, למרות הבעייה הקשה, לדיון הגיעו רק ארבעה חברי ועדה.

אם תרצו, כאן מונח בסיס הפיגור ביצירת תשתית לחנ“ג בריא וליצירת דור ספורטאים שיתפתח באורח טבעי מן המסד ועד הטפחות. השנים הבאות לא יביאו בשורות טובות. אם נסיר מרשימת  המשתתפים בשעורים המעטים את המגזרים החרדיים ,את המיעוטים בישובים השונים והעלמותם בגיל צעיר מרוב ענפי הספורט ובעיקר של הבנות. וכן את הנטייה המודרנית של הילדים והצעירים להתבטלות מול המחשב   נבין שאם לא יהיו בבית הספר לפחות כמות כפולה של שעורי חנ“ג  ובכל הגזרות, הרי מחלקות חדשות בבתי החולים לילדים עם עודף משקל תמשכנה לשגשג.

בניית בתי ספר חדשים במדינה מודרנית מחייבת להיות מתוכננת מן המרחב המקיף את ביה”ס אל המבנים, אל כיתות הלימוד ואולמות הספרייה ,המעבדות, הכינוסים ועוד. במרחב שרצוי שיהיה נדיב יש לתכנן(פרט לחנייה) אולמות לפעילות בכל ימי השבוע (עם שירות לכלל בערבים) ולא רק לימי חום וגשם  ולמספר כיתות בו זמנית, חדרי הלבשה מכובדים, מגרש א”ק פונקציונאלי (להפעלת מספר כיתות בו זמנית) ומגרשי משחקים שונים שאינם תלויים זה בזה.

יותר מורים ומורות, הפרדה בין שני המינים, גיוון נושאי השעורים בהתאם לגיל, העשרת ציוד העזר, שילוב מורים מאמנים לחוגי מוכשרים שזו תהיה פרנסתם ותבטיח תשתית בית ספרית בדרך למסגרות מתקדמות יותר בספורט התחרותי, שמחוץ לבתי הספר. רצף טבעי.

הייתי מורה 40 שנה ובכל מקום הייתי צריך להאבק על שיפור בסיסי של התנאים לתלמידים. בחלקו הצלחתי. לנגד עיני תמיד עמד המוסד שניתן לתלמידי התיכון ליד האוניברסיטה (בירושלים) עוד בטרם נבנה הבניין המוכר היום. המגמה שלי(החברתית הומנית) למדה מכיתה יוד ואילך ב”בית הילד” כיום ליד גן הפעמון .

את שעורי החנ“ג קיבלנו באולמות  י.מ.ק.א – המורה המיוחד לחנ“ג  היה זאב לבנדל. פרקט עץ. חדרי הלבשה מכובדים, מגרש א”ק בחוץ (שם אימן את “הפועל” י-ם אביו של ניצב שחר איילון) בריכת שחייה. תרבות שלצערי הרב אפיינה רק גישה  אירופית  נוצרית. לזכור – כל זה החל במחצית הראשונה של המאה הקודמת ועד היום נשמרת איכות המתקנים והגישה.

כמה מהקוראים יכולים להעיד על גישה דומה היום? ובאיזה בתי ספר בארץ? אולי על קצה קצהו של מזלג. אני לצערי פסימי.

3. האם באמת כדאי לחזור ולדון באליפות ישראל בחצי מרתון האחרונה?

א. בוועדת מירוצי  הכבישים  היו”ר הוא דויד סעידי. הוא מוקף (לפי חוברת איגוד הא”ק) עוד אנשים שחלקם לא בדיוק התמחו בארגון מקצועי של מרוצים.  גם היועצים הרשומים לא תרמו עצות מראש והן כה פשוטות.

ב. היו”ר אינו פעיל בשכר אך חובק אירועים בעולם, במפעלים ובקונגרסים שנועדו לשכלל את ידיעתו בתחום ובשפה בינלאומית.

ג. כל ההזנקה מתוך הכביש יכולה להפתר בקלות על ידי הפרדה בין שכבת האיכות (רצי צמרת) לבין כל העם הרוצה להשתתף ולוחץ קדימה. נכון, זה מחייב גידור תוחם, ניצול שטחי צד ליד הכביש  ושטיחים הקולטים את מעברו של כל רץ על הקו שיקרא קו  זינוק. אלמנטרי(!) עם השגשוג של כמויות הרצים בדור הנוכחי.

בעולם, בעיה מסוג  זה נפתרה כבר מזמן. הזמנתָּ אחראי לכל הפרוייקט? הצב בפניו דרישות מינימום.

ד. כבישים משנים צורה, מתרחבים, מתעקלים, כִּכָּרוֹת נוספות ועוד הוסיפו שינויי כיוון בק”מ הראשונים – בדוק את המסלול לפני הריצה וחסום את המקומות המועדים לקיצורים. אך היו”ר העדיף לומר לחבריו השואלים שהוא הוסיף פה ושם, תיקן פה ושם לאחר ש”לפני שלוש שנים נמדד המרחק”. כלומר, לאחר כל השינויים העדיף לחסוך את המדידה מחדש לפני המירוץ.

ה. גם בגלגוליו הקודמים של היו”ר, המדידות (בעשורים הקודמים בעיקר) לא היו אמינות ובעיקר בת”א. איני בטוח ששיאו של היילה סטאיין 1.03.4  ש’ משנת 1977 בת”א נעשה במסלול שנבדק ואושר לאחר שהוכרז כשיא. להערכתי שיאו של דב קרמר  1.03.56 שהושג במילאנו בשנת 1993 הוא אמין יותר, אבל תמיד הייתי בדעת מיעוט.

הישראלים הם צרכנים ללא עמוד שדרה. נראה מי יגיש תביעה להחזרת דמי הרישום הלא זולים והוצאות אירוח ונסיעה.

פרט לאתר אינטרנט אחד וכנראה על רקע משפחתי רובם היו ביקורתיים. השבחים שחולקו באתר המשפחתי למארגן ולאירגון היו מביכים.

4. ויקיפדיה קטנה

לקראת המשחקים האולימפים בביג’ין נערכה קבלת פנים לחברי המשלחת ונספחים רבים בבית הנשיא  בירושלים. מקום יפה הוא בית הנשיא לא רחוק ממקום מגורי בצעירותי  הירושלמית. לסובבים בגן המטופח יש אפשרות לעבור על שורת פסלי ראש של נשיאי ישראל מהראשון ועד האחרון. למען הדור שצריך איזכור נציין את שמותיהם לפי הסדר: חיים וויצמן, יצחק בן צבי, זלמן שזר, אפרים קציר, יצחק נבון, חיים הרצוג, עזר וויצמן, משה קצב, שמעון פרס.

בסיבוב הבחירות של שנת 2000 זכה קצב ל-63 קולות מול 57 קולות שהוענקו לפרס. בעיקר בגלל תרגילי ש”ס שהבטיחו לפרס את תמיכתם אך ברגע האמת מכרו נשמתם לשטן. עוד בטרם היה קצב נשיא ידעו כולם הן בפוליטיקה, הן בתקשורת  והן באיזורי מגוריו את דמותו האמיתית כפי שהצטיירה בימים אלו על ידי בית המשפט בישראל,  אך העדיפו לשתוק ולטמון את ראשם בחול המלוכלך.

עברתי יחד עם איתי(מגידי) ליד פסלי הראש תוך נסיון לזהות מי הוא מי.ליד פסלו של משה קצב נעצרנו והעמקנו מבט. אפילו בעיצוב נְחֹשֶׁת קָלָל הוא משדר –מאניאק. עכשו מחכים לו הַנְּחֻשְׁתַּיִם.

מזל שעדיין לא יצרו בישראל חיקוי להר ראשמור  (Mount Rushmore) האמריקאי.

5. סיכום “חוויות” מבי”ח קפלן  2010 – מחלקת “לב ביניים” ו”טיפול נמרץ-לב”

צריבת לב

אַ מענטש טראכט אונד גוֹט לאכט

1.

הַאָבְּלָצְיָּה( 1) עָשְׂתָה בִּי מַהְפָּךְ-

חָזַרְתִּי לִמְּקוֹרוֹת הַבְּרִיאָה וְשוּב פְּעִימוֹת קְצוּבוֹת בַּחֲדָרִים, בַּפְּרוֹזְדוֹרִים וּבְכָל הֵיכְלֵי הַשָּׂטָן.

כָּךְ אוֹ כָּךְ הֲרֵי חָתַמְתִּי עַל מִסְמָךְ שֶׁלֹּא קָרַאְתִּי,

אֵין מְכַשֵּׁפָה.

הַאֻמְנָם?

בִּקּוּר חָטוּף בְּחֶשְׁכַת כּוּר הַמַּצְרֵף טִלְטֵל אוֹתִי

לְכָאן וּלְכָאן,

כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ לֵב-

צְרִיבָה.

2.

אֲנִי בַּמַּחְלָקָה הַקַּרְדְּיוֹלוֹגִית,”לֵב בֵּינַיִם”-

מְנַתְּחֵי וּמְחַטֵּטֵי לֵב מֻמְחִים.

שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת, הַכֹּל מְמֻחְשָׁב: תְעוּדַת זֵהוּת-

מִשְׁקָל, גֹּבַה, אֻמְדָּן נַפְשִׁי. אַלֶּרְגִּיּוֹת, מַחֲלוֹת, עָבָר, עָתִיד,

תְּמִיכָה מִשְׁפַּחְתִּית, מַצָּב הַשִּׁנַּיִם, תְּרוּפוּת, בְּעָיוֹת שֶׁתֶן

וּשְׁאָר צְרָכִים.

תִּקְשֹׁרֶת: בַּיִת, נַיָּד, פַקְס, דֹּאַר אֵלֶקְטְרוֹנִי.

עַצְמָאוּת פִיזִית, יְלָדִים, נְטִיּוֹת סוֹדִיּוֹת, הֶרְגֵּלִים מְגֻנִּים- לְמִי אַתָּה שׁוֹלֵחַ מִסְרוֹנִים בְּכָזֹה מְסִירוּת?

מַה לֹא שׁוֹאֲלִים-

הַאִם אַתָּה קוֹרֵא הַרְבֵּה? כֵּן. עַכְשָׁיו, כָּאן,

אֲנִי מְסַיֵּם אֶת “מוֹסְקְבָה פֶּטוּשְׁקִי”- וֶנֶדִיקְט יֶרוֹפֶייֶב (2) מְשֻׁגָּע מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ, טְבוּל-יוֹם בְּאַלְכּוהוֹל,

תּוֹעֶה כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ דַּהֲרַת רַכָּבוֹת לְשׁוּם מָקוֹם.

עִם “אֲרוּחַת הָעֶרֶב” שֶׁל הֶרְמָן קוֹך (3) עָבַרְתִּי אֶת הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לָבוּשׁ כְּסוּת פִּיגָ’מָה מְגֻחֶכֶת עִם מוֹנִיטוֹר בַּכִּיס הַצְּדָדִי.

“בַּדְרָכִים” שֶׁל גֶ’ק קְרוֹאָק (4) הִגַּעְתִּי עַד הָעַמּוּד הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי הַצְּרִיבָה וְדַּיְסוֹת הַבֹּקֶר.

וּמַדּוּעַ לא שָׁאַלְתְּ אוֹתִי אָחוֹת רַחֲמָנִיּה –

עַל “נַחַל צֶאֱלִים עֶלְיוֹן”, עַל “בְּרֵכַת צְפִירָה” וְזִיזֵי “הַסְּנַפִּיר הַגָּדוֹל”, עַל מַעֲלָלַי בְּגֵּבֵי “נַחַל דַּרְגָּה”.

וּמַה נַעֲשֶׂה עִם נִשְׁמָתִי הַנִּשְׁנֶּקֶת ב”מַעֲלֶה עֵלִי”? עַל מְנַת גּוֹרָלוֹ שֶׁל

צִפְעוֹן עֵין גֶּדִי הַנִּצְמָד בְּקִיר הַמָּצוּק וּמִתְעַקֵּל בַּחֲשֵׁכָה מוּל אוֹרוֹת פָּנָסֵי הַכִּיס אַחֲרֵי “מַעֲלֶה פַּלְמָ”ח”?

פְּרָטִים רַבִּים, סְבוּכִים מִדַּי לְמַחְשֵׁב מוֹדֶרְנִי קָטָן.

3.

רִפְרוּף בַּלֵּב הוּא לִכְאוֹרָה קַל מִפִּרְפּוּר, דֹּפֶק גָּבוֹהַּ מְאוֹד אַךְ יַצִּיב

מוּל דֹּפֶק לֹא יַצִּיב- פִּרְכּוּס מִתְפָּרֵעַ וּמְסֻכָּן.

תְּנוּעוֹת וְרַחֲשֵׁי הַוִּילוֹנוֹת בַּמַּחְלָקָה מְכַסִּים וּמְגַלִּים חוֹלִים, אוֹרְחִים, אֲחָיוֹת וְאֶת שְׁאָר הָעוֹבְדִים לְאֹרֶךְ שְׁעוֹת הַיְּמָמָה.

הַכֹּל רוֹחֵשׁ- תַּעֲשִׂיָּה אַדִּירָה, רֹבֶד עַל רֹבֶד. בַּלֵּילוֹת הַכֹּל מִתְגַּמֵּד,

נֶאֱסַף.

שָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר-

אָחוֹת מִשְׁמֶרֶת הַלַּיִל מְנַּמְנֶמֶת בְּכִסֵּא צָנוּעַ מוּל מָסָּךְ הַמּוֹנִיטוֹר.

הַכְּאֵב נָע עַל בְּהוֹנוֹת הַשֶּׁקֶט.

4.

אֶלֶקְטְרוֹדוֹת פְּזוּרוֹת בְּגוּפִי וּמְשַׁדְּרוֹת חֹמֶר סוֹדִי

לַאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים.

אִם נִתַּק מַשֶּׁהוּ מְזַנֶּקֶת אָחוֹת לְהַקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּה,

בְּכָל זֹאת יֶשְׁנָם דְבָרִים שֶׁבַּלֵּב שֶׁעֲדַיִן מֻקְדָּם לְדַבֵּר בָּם-

סוֹדוֹת אִישִׁיִּים, בִּטְחוֹן הַמְּדִינָה,”שְׁבִיל יִשְׂרָאֵל”,

“הַר הַנֶּגֶב”,”מִדְבָּר יְהוּדָה”, “שְׁבִיל הַגּוֹלָן”.

יָבוֹא עָלַי יוֹם וְיֵחָשְׂפוּ הַמִּסְמָכִים-

עִתּוֹנַאֵי הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית

יִצְהַלוּ כָּאַבִּרִים.

5.

בַּלַּיְלָה מְבַקֵּר אוֹתִי אָרִיק. הַרְבֵּה אָרִיק יֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל,

בְּכָל זֹאת הֵם שׁוֹנִים, לֹא כֻּלָּם שְׂרוּעִים

לְלֹא מַעֲנֶה לָשׁוֹן.

אָרִיק מְדַבֵּר פִּתְאוֹם עַל דָּן בֶּן אָמוֹץ (5)- “זִיּוּנִים זֶה לֹא הַכֹּל”

וְאוּלַי אֲנִי מֵבִין, וְאוּלַי טוֹב שֶׁלֹא לִשְׁאוֹל.

לֹא הַכֹּל? פַנְטַזְיָה? כּוֹלֵל עִם אַחְיוֹת בֵּית הַחוֹלִים?

אֵי פַּעַם הָיוּ אֲחָיוֹת וַחֲלוּקִים קְלִילִים. פְּצוּעִים צְעִירִים עִם בְּלוֹרִית

כָּאֲבוּ אֶת חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם. תָּמִיד הָיוּ מִלְחָמוֹת וְשֶׁפַע אוֹן,

כַּיֹּום, חוֹלֵי אַהֲבָה רְפֵי אֹונִים.

אָנוּ דַּנִּים בַּאֲתְלֵטִיקָה הַקָּלָּה וּמַפְרִיעִים לַחוֹלִים  לְהֵרָדֵם-

אָחוֹת תּוֹרָנִית מְבַקֶּשֶׁת שֶׁקֶט.

“הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב” נִצְּחָה. אָרִיק מְחַיֵּךְ, הוּא אָדֹם. אֲנִי יָרֹק עָצוּב.

לַּיְלָה רָגוּעַ.

אָרִיק חוֹצֶה אֶת הַדֶּשֶׁא הַסָּמוּךְ בַּדֶּרֶךְ אֶל מִגְרַשׁ הָחֲנָיָה, בּודֵד.

רַק שְׁעָתִַיִם אַחַר הַאָבְּלָצְיָּה. אֶפְשָׁר כְּבָר לְחַשֵּׁב:

לְפְנֵי הַצְּרִיבָה וְאַחֲרֵי-

צְרִיבַת הַנּוֹצְרִים.

6.

בִּקוּר רוֹפְאִים: “הִשְׁתּוֹלַלְתָּ בְּתַהֲלִיךְ הַאָבְּלָצְיָּה,

נֶאֱלַצְנוּ לְטַשְׁטֵשׁ אוֹתְךָ. בַּפַּעַם הַבָּאָה, רַק בְּהַרְדָּמָה מְלֵאָה”.

כְּלוֹמַר, עֲדַיִן לֹא הַכֹּל נָקִי. הָיִיתִי חַיָּב לְהַזְהִיר אוֹתָם מֵרֹאש וּלַחְסֹך כְּאֵבִים.

טִפּוּס מִשְׁתּוֹלֵל? הַאֻמְנָם? רַק לְלֹא הַכָּרָה אֲנִי נִלְחָם?

שָׁעוֹת אַחַר כָּךְ, בַּמַּחְלָקָה הַגּוֹנַחַת, אֲנִי מְהַרְהֵר-

אַהֲבָה, מָה הִיא בַּלָּשׁוֹן הַעִבְרִית? הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה וּנְטִיּוֹתָיו מְסַפֵּק בְּעָיוֹת. לֹא בָּרוּר אִם אוֹהֲבִים, חוֹשְׁקִים, אוֹ זוֹ סְתַם מִלָּה לְעוֹרֵר וּלְזָרֵז פִּתּוּי מִזְדַּמֵּן.

בְּסִפְרוֹ שֶׁל שָׁאנְדוֹר מָארָאי (6) – “הַנֵּרוֹת בָּעֲרוּ עַד כְּלוֹת” אוֹמֵר מִישֶׁהוּ: “הָאֵרוֹס נִמְצָא בִּבְסִיסָה שֶׁל כֹּל אַהֲבָה, בִּבְסִיסוֹ שֶׁל כֹּל קֶשֶׁר אֱנוֹשִׁי”.

בְּשָׂפוֹת זָרוֹת זֶה נִשְׁמַע אַחֶרֶת, אוּלַי הָרוּחַ, הַמִּצְלוֹל, הַקֶּסֶם הַזָּר.

שָׁקֵט סְבִיבִי, אוֹרוֹת נְמוּכִים. אֲנִי צוֹלֵל לְשֵׁנָה עַד לִפְנֵי הַשַּׁחַר-

טָלִיתַא קוּמִי. (7)

7.

וְשׁוּב אֲנִי שָׁם. לֹא עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם וּכְבָר פִּרְפּוּר. תּוֹךְ יוֹמַיִם מְיַצְּבִים אוֹתִי וְאֵין הִפּוּךְ בְּמַכַּת חַשְׁמַל מֵעַל לַחֲגוֹרָה.

אֲנִי בְּסִינוּס.

מָה זֶה, תַּרְגִּיל בְּאַלְגֶּבְּרָה? הֵד הַלֵּב מַמְתִּין לִסְקִירָה-

לָנוּעַ אֶל הַצְּלָלִים עִם הַצֵּל הַפְּרָטִי, לְזַהוֹת קוֹלוֹת

כְּאוֹטִיסְט בְּתוֹךְ הָאוֹר.

אֶצְבְּעוֹת יָדִי הַיְּמִינִית מִתְכַּוְּנוֹת כְּאֶקְדָּח שׁוֹלֵחַ לֶהָבוֹת

אֶל עֲרֵמוֹת הֶחָצִיר מֵאָחוֹר,

אֶל מְכוּלוֹת הָאַשְׁפָּה.

הָאִם אֶחֱזֹר לְהַרְדָּמָה מְלֵאָה? כַּנִרְאֶה שֶׁכֵּן.

יוֹם וָלַיִל –

אוֹר וַאֲבַק כּוֹכָבִים, צֵל יוֹרֵד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

8.

אַפְּרוֹפּוֹ דָּן בֶּן אָמוֹץ-

בְּמַחְלֶקֶת “לֵב בֵּינַיִם”, בַּחֲדַר אֹכֶל קָטָן, מֻצֶּבֶת כְּרָזָה אָמָּנוּתִית-

הַמְלָצוֹת לִמְטֻפָּלִים וּבְנוֹת זוּגָם: “מִין עִם לֵב חוֹלֶה”:

” מֻמְלָּץ… ע”י מֻמְחֵי קְַרדְּיוֹלוֹגְיָה בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם לִמְטֻפָּלִים

שֶׁעָבְרוּ הִתְעָרְבוּת לְבָבִית לְקַיֵּם יַחֲסֵי מִין עִם בַּת זוּג קְבוּעָה!!!

זֶה לֹא בִּמְיֻחָד רוֹמַנְטִי אַךְ לְאוֹר הַמַּצָּב

הַהִתְרַגְּשׁוּת תִּהְיֶה מְתוּנָה.”

וּבְנוֹסָף-

“מֻמְלָּץ…שֶׁבַּת הַזּוּג תִּהְיֶה אַקְטִיבִית”

וכמובן-

“מֻמְלָּץ…לִקְבֹּע זְמַן לָאַהֲבָה, נָכוֹן לַבְּרִיאִים וְלַחוֹלִים כְּאֶחָד”

רַק הַגְּבָרִים סוֹבְלִים מִמַחֲלוֹת לֵב?

כְּבָר שָׁאֲלוּ אֲחֵרִים –

מָה זֹאת אַהֲבָה?

9.

בָּקְרוֹ שֶׁל אָדָם-

בֵּיצָה קָשָׁה, דַּיְסָה חֲמִימָה, לֶבֶּן 3 אָחוּז, גְּבִינָה לְבָנָה, מְלָפְפוֹן, עַגְבָנִיָּה, לֶחֶם פָּרוּס, רִבָּה, סֻכָּר, מֶלַח, סֻכְּרָזִית, מַרְגָּרִינָה, קָפֶה נָמֵס פּוֹשֵׁר, תֵּה.

אֲנָשִׁים לְעוּסִים יוֹשְׁבִים עִם הַפְרָעוֹת לֵב וְצָרוֹת נוֹסָפוֹת. אֵלוּ שֶׁבְּצוֹם

שְׁקֵטִים בַּחֲדָרִים לִפְנֵי הַסְּעָרוֹת הַקְּרֵבוֹת.

כֻּלָּם מוּמְחִים לְפֶתַע-

לְעֵת קְשִׁישׁוּת כּוֹאֶבֶת הֵם מַמְלִיצִים בְּעִנְיְנֵי תְּזוּנָה.

לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט.

10.

אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא. שׁוּב אַבְּלָצְיָּה, בְּהַרְדָמָה מְלֵאָה.

הַנִּיתּוּחַ הִצְלִיחַ אֲבָל לְאַחַר כַּחֲצִי שָׁעָה הַחוֹלֶה כְּמְעַט אָבַד.

כָּל הַמִּי וָמִי נֶחֱלַץ לְהַחֲזִירֵנִי מְעוֹלַם-הָאֱמֶת אֶל עוֹלָם הַצְּבִיעוּת וּנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר,

עוֹלָם עִם נִיצוֹצוֹת יֹפִי חֲבוּיִים בִּמְקוֹמוֹת סֵתֶר-

רַק מְעַטִּים זוֹכִים בּוֹ מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

אֲנִי בְּ”טִפּוּל נִמְרַץ-לֵב”. מַעֲרֶכֶת מֻקְפֶּדֶת. בַּלַּיְלָה מְשֹׂוחֵחַ אִתִּי רוֹפֵא תּוֹרָן וּמְסַפֵּר עַל סוֹנֶטּוֹת שֶׁכָּתַב בְּרוּסִית.

“הַגּוּף עָבַר  טְרָאוּמָה”, אוֹמֵר ד”ר סְוִיסָה-הָרוֹפֵא הַמְּנַתֵּחַ,

“קִצַּרְתָּ לִי אֶת הַחַיִּים בְּשָׁנָה”.

בִּלְבוּשׁ פִּיגָ’מַת בֵּית חוֹלִים אֲִני קוֹרֵא אֶת סִפְרוֹ שֶׁל הַנְס פָּאלָאדָה (8) – “לְבַד בְּבֶרְלִין”. בְּעָמוּד 382 אֲנִי פּוֹגֵשׁ שׁוּרוֹת:

“מִי בִּכְלָל רוֹצֶה לָמוּת? הֲרֵי כֻּלָּם רוֹצִים לִחְיוֹת, כֻּלָּם, כֻּלָּם-גַּם הַתּוֹלַעַת הַקְְּטַנְטַנָּה הָאֻמְלָלָה בְּיוֹתֵר זוֹעֶקֶת לִחְיוֹת. גַּם אֲנִי עֲדַיִן רוֹצֶה לִחְיוֹת, אֲבָל אוּלַי טוֹב לַחְשֹׁב עַל מָוֶת קָשֶׁה כְּבָר בְּתוֹךְ הַחַיִּים הַשְּׁלֵוִים כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרָאתוֹ. כְּדֵי שֶׁהָאָדָם יֵדַע שֶׁיָמוּת בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת, בְּלִי יְבָבוֹת וּבְלִי צְעָקוֹת, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶה מַגְעִיל…זְמַן מַה הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט”

אֲנִי מַקְרִיא שׁוּרוֹת אֵלוּ לְד”ר סְוִיסָה בְּבִיקוּר הַבֹּקֶר.

“עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים” הוּא מְמַלְמֵל.

11.

אֲנִי מְהַרְהֵר  בִּיְלָדַי, נְכָדַי וְנֶכְדוֹתַי.

אִם אֶשְׂרֹד, אֶהְיֶה בְּמַעֲבֵה שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים לְחַיַּי

כְּשֶׁהַקְּטַנִּים בֵּינֵיהֶם יַגִּיעוּ לְגִיל עֶשְׂרִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

אֲחָדִים יָקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת, יִבְנוּ בָּתִּים,

יִתְרוֹצְצוּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם,

בֵּינְתַיִם, חִיּוּכָיו שֶׁל עֵרָן בֶּן תִּשְׁעַת הֶחֳדָשִׁים מְמַלְּאִים אֶת חָלַל הַבַּיִת

בְּעָמְדוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן, בְּמַסְעוֹת הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁלוֹ  בִּמְיֻמָּנוּת שֶׁל חָתוּל.

עֵרָן קוֹרֵעַ עִתּוֹנִים בְּתַּאֲוָה רַבָּה. הָרִשְׁרוּש מְשַׁכֵּר.

לְהַאֲכִיל אוֹתוֹ מְחִית פֵּרוֹת בְּכַפִּית מְיֻחֶדֶת זוֹ חֲוָיָה גַּסְטְרוֹנוֹמִית.

שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת שֶׁל בֵּן, בֶּן הַשָּׁנָה (וְעוֹד קְצָת) מִשְׁתַּקְּפִים בַּ”סְקַיְיפּ” אֵי שָׁם מִלּוֹנְדוֹן הָרְחוֹקָה וְהַקְּפוּאָה.

בֵּן הֶחְלִיט וּבְהַצְלָחָה לָלֶכֶת בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ, עוֹד מְעַט יָרוּץ עִם הָאַנְגְּלִים.

פַּעֲלוּלֶיהָ, שִׁירָתָה וְחָכְמָתָה  שֶׁל נֶטַע בַּת הָאַרְבַּע.

נְעוּרֵיהֶם הַמִּתְקַדְּמִים, הַמְּסַקְרְנִים

שֶׁל נִצָּן וְיוּבַל.

אֲנִי חוֹשֵׁב עַל כָּל אֵלוּ שֶׁעָבְרוּ אִתִּי אֶת הַשָּׁנִים הֲלֹא פְּשׁוּטוֹת וּמַסִּיק כִּי שָׁוֶה לִחְיוֹת.

הָיִיתָ גִּבּוֹר, אוֹמֶרֶת אָחוֹת בְּמִבְטָא רוּסִי, אֲבָל גִּבּוֹרִים נוֹפְלִים

תָּמִיד בִּשְׂדוֹת הַקְּרָב שֶׁלָּהֶם.

נָּמְתִין לַכְּאֵב הַתּוֹרָן אוֹ לַעֹנֶג הַבָּא.

1, אבלציה-צריבה – ablation.  בתהליך ה”צריבה” נכנסים ללב עצמו וצורבים ע”י גלי רדיו את אזור ההולכה הנוסף בדפנות שריר הלב.בעבר זה נעשה בניתוח לב פתוח.

2. ונדיקט ירופייב-( 1938-1990 ).סופר ומחזאי רוסי בתקופת ברה”מ. “מוסקבה פטושי ” ספרו הנודע ביותר (1969) נאסר לפרסום בברה”מ אך הופץ בעשרות אלפי עותקים והפך לספר פולחן. בישראל הודפס לראשונה ב-1973.מת מסרטן בגרונו ב-1990.

3. הרמן קוך- איש טלוויזיה, פובליצסט וסופר הולנדי, “ארוחת הערב” הוכתר כספר השנה של 2009 בהולנד.

4.ג’ק קרואק-(1922-1969) ,מהכותבים האמריקאים החשובים במאה ה-20,” דור הביט”.כתיבה אסוציאטיבית חופשית ללא שכתוב בטיוטה אחת.”בדרכים”- רומן מסע שנכתב במשך 3 שבועות באפריל 1951 בפסקה אחת ארוכה.

5. דן בן אמוץ-(1923-1989). לוחם פלמ”ח, עיתונאי, מנחה ערבי ראיונות, מתרגם, סופר, תסריטאי, שחקן קולנוע, איש בוהמה ישראלי. “זיונים זה לא  הכל” (1979) .

6.שאנדור מאראי-( 1900- 1989) .סופר הונגרי שגלה מארצו בגיל 48 והתאבד בארה”ב 41 שנים לאחר מכן. זכה לתהילה כעשור לאחר מותו. כתב יותר מ-50 יצירות-רומנים, נובלות, סיפוריםקצרים ויומנים.”הנרות בערו עד כלות” הפך לרב מכר.

7. “טליתא קומי”- בארמית סורית-”ילדה קומי” במלים אלו הקים ישו לתחייה את בתו המתה של ראש בית הכנסת יאיר (הבשורה על פי מרקוס, ה, 41)

8.הנס פאלאדה- על שם הגיבור הנס והסוס פאלאדה מסיפורי האחים גרים-הוא שם העט של רודולף דיטצן- (1893- 1947) .הרומנים שלו לפני מלחמת העולם השנייה היו רבי מכר בינלאומיים. בתקופת השלטון הנאצי נעצר. שוחרר ונלחץ על ידי החוקרים עד שהתמוטט והושם בהסגר בבית מחסה ל”פושעים חולי נפש”.כתב את “לבד בברלין” בעשרים וארבע ימים בלבד.נפטר שבועות ספורים לפני שספרו יצא לאור-1947.

*

עֹבֵד אַדְמָתוֹ שָׂבֵעַ, רְעֵבָה אִמִּי לִקְרָאתִי-

עוֹד לֹא מָלְאוּ אֲסָמֶיהָ.( 2004 )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>