xcvbxc

אוקטובר 2010 / איליה בר זאב

א. אם אין אני לי,מי לי?

בין מספר1 למספר 10 יש מִספרים יתומים. הרי רבים מצרפים לכינויים את התוספת1

וחלקם יודעים הכל, ממש 10- מה יעשו כל השאר? יגידו 8 או 7 ? יוסיפו לשמותיהם את המספר 2 או 3 ? הרי זו הכרזה  שהם בדרגה נחותה, שאינם יודעים הכל.

העצות שמספרי 1 או 10 מוגשות כפרי לאחר זמנו (ושעבר זמנו) המציף את הקרקע היבשה ואת הפורומים, נטייה חוזרת על עצמה להתרפק על אבק כוכבים או מצליחנים לרגע ועל ידי כך לשאוב לעצמם שביבי זוהר מדומים. הספרה 1 אומרת אני מלך כי אני עצמי בחרתי בי- יש או אין ממלכה ברשותי זו כבר שאלה מקניטה. מי שמוסיף 10 ויודע הכל טוב מכולם מעיד על צניעות יוצאת דופן- מנפנף כלאחר יד בכאילו שנות נסיון עשיר, בגידול ספורטאים לרמות הגבוהות בעולם, שיאני ישראל, בעלי קריטריונים מ-B ועדA ועד בכלל, אירגון מפעלים בינלאומיים,קשרים עם מיטב אנשי העולם וכך יוצרים בפורום ,בטכניקה עקיפה וכאילו מקרית היסטוריה עמוסת ערך עצמי במקום לכתוב ספר או אוטוביוגרפיה למען הדורות הבאים הצמאים להשכלה מקצועית. אם אין אני לי מי לי?

ב. בשבח החלומות.

זה שם אחד מספריה של כלת פרס נובל לשירה ויסלבה שימבורסקה מפולין (7.12.1996).

קטעים מתוך השיר “הפרזה”( בתרגומו של רפי וויכרט, הוצאת קֶשֶׁב לשירה)

גִּלּוּ כּוֹכָב חָדָשׁ,

זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהִיר יוֹתֵר

וְשֶׁנּוֹסַף דְּבַר מָה שֶׁהָיָה חָסֵר.

*

כּוֹכָב בְּלִי הַשְׁלָכוֹת.

בְּלִי הַשְׁפָּעָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר, הָאָפְנָה, תּוֹצְאַת הַמִּשְׂחָק.

חִלּוּפֵי הַשִּׁלְטוֹן, הַהַכְנָסָה וּמַשְׁבֵּר הָעֲרָכִים.

*

לְשֵׁם מַה לִשְׁאל

תַּחַת כַּמָּה כּוֹכָבִים אָדָם נוֹלָד

וְתַחַת כַּמָּה, כַּעֲבֹר רֶגַע, הוּא מֵת.

בא”ק נולדים לכאורה “כוכבים” של ממש וכאלו שפורומים מכתירים אותם. בספורט הישגי המבחן הוא מיקומך האובייקטיבי במקצוע בו אתה מתמחה בהשוואה לשאר היריבים בעולם ולא בארץ.

אין ספק שהרצים ממוצא אתיופי הם בעלי כישורים מעולים ועם פוטנציאל גבוה כמו חבריהם בארץ המוצא. למעלה מעשרים שנה הם שולטים לכאורה בריצות למרחקים ארוכים (פחות או יותר). שולטים בארץ אך לא מחוצה לה. הסיבות להעדר רצים ממוצא לא אתיופי בהיקף רחב כפי שהיה בשנות ה-60-70-80-90 הן מורכבות ומחייבות דיון עמוק ולא שטחי. הבעיות חרגו גם לארצות אחרות ודנו בהן באחד הסמינריונים במוסקבה לפני שלוש שנים.

מחקרים ככל שיהיו מסובכים מבחינה פיזיולוגית שיוכיחו שרצים ממוצא אתיופי בארץ הם מוכשרים מהאחרים לא יתרמו דבר להתקדמותם, לא יוסיפו אפילו רצה אחת למאגר הרצות המובילות באיכות בארץ.

הבעיות מזה דור ויותר הן במישור אחר ושם צריך למצוא פתרונות ולטפל בהן בעקביות וביסודיות. כל פרוייקט או קבוצה שתועדף על פני האחרים בטיפול לאורך זמן אך תתעלם מבעיות היסוד תחזור על השגיאות שנעשו עד כה. רץ נער שמגיע לגיל גיוס ולאחר מכן מתמודד עם מלחמת הקיום הקריטית בגיל שאחרי צבא, אולי מקים משפחה, אולי רוצה אך מתקשה ללמוד לימודים גבוהים, אולי מוכשר אך זקוק לתנאים מקצוענים של ממש – שכר מלא לקיום הוגן בחברה מודרנית + תנאי אימון מלאים + מאמן בשכר + מעטפת רפואית מלאה וכן הלאה. אם אין לו את כל זה או רק חלקית מאד- הסיכוי שיפרוץ לרמות הבינלאומיות שואף ללא כלום.

בדיקה של התוצאות במרחקים מ-800 מ’ ועד מרתון בא”ק הישראלית מגלה דברים מעניינים- (על פי “טופ 50″ באתר האיגוד):

רצים (גברים) ממוצא אתיופי – מתוך 50 התוצאות (לא אנשים) במרתון רק 12 הם ממוצא אתיופי. נשים- רק אחת !

בחצי המרחק– 12 רצים מובילים את 20 התוצאות הראשונות ורק אשה אחת מתוך 50 תוצאות.

ב-3000 מכ’ אף רץ ממוצא אתיופי לא ירד מ – 9.10 ד’(וזה לא  קשה כל כך לרצים שיורדים מ-8.30-8.20 במרחק ללא מכשולים – קצת ידע ואימון נכון) אין נשים כלל במרחק זה.

ב-10000 במסלול – 8 גברים בין 20 התוצאות המובילות ואשה אחת מתוך 50 תוצאות

5000 מ’– 7 גברים בין 20 התוצאות המובילות ורק אשה אחת מתוך 50 תוצאות.

1500 מ‘ – בין עשרים התוצאות המובילות רק רץ (גבר) אחד הוא ממוצא אתיופי ואשה אחת מתוך 50 תוצאות.

800 מ’ – בין 40 התוצאות המובילות רק רץ גבר אחד ביניהם ואף אשה בין 50 התוצאות.

גיזאצ’ו יוסף יש רק אחד ,מוכשר בחסד אך כבר לא צעיר ועדיין לא השיג את הקריטריונים  A או B  – כבר התייחסנו לגביו בעבר במדור זה. לטעמי החמצה גדולה לעצמו ולנו.

הגישה לנשים שערוריתית. לצעירים לאחר צבא ואפילו באותו שלב- חובבנית. ניתן לעשות דוקטורט ולקבץ את כל רשימת הצעירים שנעלמו במשך 20 השנים האחרונות ובטרם עת, למרות כשרונם.

גילם המתקדם של המובילים במרתון הוא ערובה אולי לחיים ארוכים, אפילו לאחר תום הגיל (הכרונולוגי). זבדיה וודג’ הוא הצעיר מבין הטריו – סטאין – בימרו – וודג’. השאלה שמפחדים לשאול – מדוע אותם רצים לא ירדו במרתון מ – 2.12 ש’ או טוב יותר. התשובה היא לא רק בתנאי אימון סבירים אלא בהעדר תנאי מקצוענות מלאים שיחסכו את הצורך לעבודה לצרכי קיום המשפחות בצורה מכובדת, במעקב ובביצוע האימונים שהם כבר שבויים בהם וחוששים לשדרג.  בהעדר מאמנים (בשכר מלא) הפנויים לגמרי לטפל בקידום כל רץ בנפרד. לאט לאט אנו מתרגלים לתוצאות בינוניות שאינן מתאימות לעשור השני במאה ה-21.

בשבח הבינוניוּת.

ג. מרמני

לעתים הוא מגיב בפורום ודבריו הגיוניים וחכמים.איש חכם ובעל מקצוע. אם נפריד את המר מהמני נדע במי המדובר. האם כאשר אתה חש את זרועותיו הארוכות של מנהל האיגוד בפועל, או פוגעים בך אישית,

רק אז אתה נזעק להאיר מלים חכמות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>