xcvbxc

מרץ 2009

א.       הסופר היפני הארוקי מוראקאמי (הַרוֹקִי מוֹרַקַמִי) – יליד 12/01/49 הוא הזוכה בפרס ירושלים 2009 ביריד הספרים הבינ“ל. בין ספריו הרבים שתורגמו לעברית נציין את :”מרדף הכבשה”, “הפיל הנעלם”, “דרומית לגבול מערבית לשמש” ועוד. הרחבה למעוניינים כאן.

במאמר ב”ידיעות אחרונות” הוא מציין את סדר יומו: ב- 4 בבוקר השכמה, כתיבה ולאחר מכן ריצת אימון כ-10 ק”מ ולפעמים שחייה ורכיבה.

השתתף/משתתף בריצות מרתון וטריאתלון (הישגו במרתון סביב 3.25 ש’). בשעות הערב אינו עובד – שעות נוחות לביקורת על המשטר ב…ישראל.

טוב לדעת.

ב.   “סביוני תעויוט” – מירוצים נולדים וחלקם נשארים לאורך זמן סביר. חלקם ברעש גדול וחלקם נעלמים בקול ענות חלושה. רבים מהם חוזרים ומשכללים את הכישלונות שקודמיהם כבר פתרו מזמן. מה הבעיה למארגן “מרוץ סביון” האחרון לבקש (אפילו בתשלום), נניח מעמית נאמן, לעבור יחדיו על ציר המסלול המיועד ולסמן את נקודות התורפה המועדות לטעויות.  בעיר (או מקום ישוב קטן יותר) עם פניות ואפשרויות לחיתוכים מדעת (או במקרה), לא על הרצים לשאול את עצמם כל פעם : לאן?  תפקידו של המארגן להציב סדרנים (לא שוטרים) רק לצורך זה. הדברים חוזרים על עצמם ולפעמים אנשים זוכים במקומות שלא הרויחו ביושר, שלא להוסיף על תסכול “הזמן האבוד”. האגו הוא אויב המארגנים –  השתמשו באנשים שכבר עשו משהו בתחום המרוצים ואל תמציאו את גלגל העץ הישן מחדש.

חצי מרתון ירושלים לוקה בגישה בסיסית בהזנקת הרצים וקליטתם בסיום. ניתן להזניק גם 40 אלף רצים מבלי שיפריעו זה לזה (אם מתכננים מראש), קל וחומר אלף או אלפיים רצים. יש להזניק מהכביש הסמוך, ליד “מוזיאון המדע” במורד הרחוב ולא מתוך האיצטדיון. באיצטדיון לקלוט ולא לערב את רצי ה- 10 עם רצי החצי. ניתן להתגבר על כך בקלות – לוח זמנים נכון , פתיחות, חשיבה ואגו מופחת.

ג.        “אתחלתא דגאולה” – שיבת ציון בדרך נס או בפעולה אנושית לא פלאית – דילמה.

“מעשה העז” הוא מעשיה קצרה מאת ש.י.עגנון (זוכה בפרס נובל לספרות ונמצא משני צידיו של שטר 50 השקל). הסיפור נמצא בקובץ “אלו ואלו”. עיבוד למעשייה עממית העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל.

קיצור העלילה – זקן חולה שרופאיו רשמו לו שישתה חלב עזים, קנה עז וזו נהגה להיעלם מפעם לפעם. כשחזרה : “היו דדיה מלאים חלב מתוק מדבש וטעמו טעם גן עדן”. בנו של הזקן ביקש לדעת לאן הולכת העז והלך אחריה דרך מערה מסתורית וכך הלכו “שעות ואולי יום או יומיים”. כשיצאו מן המערה שאל הבחור עוברי דרכים היכן הוא ונענה שהוא סמוך לצפת בארץ ישראל!!! הבחור נח מעט והתכוון לחזור לביתו (בפולין) כדי להביא את הוריו לא”י. בשל קדושת השבת, לא היה זמן לחזור. לקח הבחור פתק ובו כתב את שבחי ונפלאות א”י ושם את הפתק באוזנה של העז והזמין את אביו לצאת בעקבות העז ולהגיע לא”י. “חזרה העז אצל הזקן אבל באוזניה לא נענעה והפתק לא נפל” . הזקן הבין שבנו נטרף ושחט את העז. לאחר השחיטה פשטו את עורה ונגלה הפתק. הזקן הבין את האסון – “אוי לי שהייתי יכול לעלות לא”י בקפיצה אחת ועכשיו אקפח את ימי בגלות הזאת” . הרחבה על מעשה העז ו-”קפיצת דרך

אך ראו את פלאי הפלאים בשנת 2009 – נתגלתה עוד מערה ואולי מערות (שאינן מופצצות). גברזבר טמזגאן (28) מאתיופיה ודיוויד קדר מאריתריאה עם המאמן סלמן, שאינם יהודים (אולי אביגדור יסדר) גילו את נתיב האושר דרך מדבריות סודן ומצרים ובקפיצת הדרך אף דילגו מעל ים סוף (למה לייבש) והגיעו אל ארץ הבחירה, ארץ זבת החלב העמיד והדבש. רגעי אושר ודמעות הציפו את עם ישראל, ממשרדי אגודת העל במזרח התיכון ועד שדות האבוקדו אי שם במרכזה. הספורטאים נפלו כפרי מבשיל בחיק הצוותים הלאומיים.

עיתונאי צמרת הקדיש לכך כ-3/4 עמוד ב”ידיעות” – (26 /2 ). אותו עיתונאי כיסה את אליפות ישראל במירוצי שדה (27 /2 ) בידיעה קצרה ולאקונית בנפח של 2 סמ”ר. אין מערות בפארק הירקון אבל “אתחלתא דגאולה” יש ויש.

ד.   מרתון ת”א 2009 – עוד מוקדם להביע דעה אך על פי מידע מוסמך תקציבו כ-4 מיליון ₪.

נכנסתי לתקנון הפרסים הכספיים למנצחים  וגיליתי דלות מדהימה בגודל הפרסים יחסית ליומרת המרוץ לקראת שנת  ה-100 של ת”א. יותר מכך, חוסר איזון בין הדרישות לנשים וגברים  כאשר מקשים על הגברים משום מה. אם רוצים להיות הוגנים יש לשמור על איזון על פי הטבלה הבינלאומית של ההתאחדות העולמית לא”ק. לידיעתכם אין כלל פרסים כספיים במרוץ ל -10 ק”מ. פניתי לאבי שטיין (ידידי כפי שאומרים) והצעתי לאזן בין הדרישות לגברים ולנשים במרתון (אין לי רצים במרתון זה ואני ללא העדפות). על פי התקנון – במרוץ הכללי גברים נדרשים לרוץ 2.17 או טוב יותר כדי לקבל פרס ראשון אחרת יורדו 50%. נשים נדרשות לרוץ 2.35 או טוב יותר כדי לזכות במלוא הפרס הראשון. הטבלה הבינלאומית מציינת – 2.35 = 1081 נק’, לאותו ניקוד גברים צריכים לרוץ 2:18:15 ולא 2.17. בפרסים המיועדים לישראלים (אם לא זכו בכללי) נשים נדרשות לרוץ 2.43 כדי לזכות בפרס ראשון = 1001 נק.  לאותו ניקוד על הגברים לרוץ 2.23.58 ולא כפי שפורסם – 2.19, פחות מכך, יורד הפרס ב – 50%. אם אישה תרוץ לאט מ-2.55 ש’ תקבל רק שליש מהפרס, הדל גם כך. 2.55 = 887 נק’ ואם נשווה את אותו ניקוד לגברים, עליהם לרוץ 2.32.32 ש’ ולא כפי שפורסם בתקנון, 2.24 ש’ כדי להישאר עם 50%. ובכלל, מדוע לקצץ עד כדי שליש את הפרסים דלי הקלוריות. מדוע לא לעודד את כל הרצים היורדים או על גבול 2.30 ש’ לגברים ו – 3 ש’ לנשים ולהוסיף בונוסים לתוצאות טובות הנקבעות מראש.

מרתון נווה צדק (1909) יקרא המרתון הזה ולא מרתון ישראל (2009).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>