xcvbxc

מכתב של אם מירושלים לבנה שבקיבוץ גינוסר, 28.10.1944:

"… הפעם, כמו תמיד ילדי, חיכיתי שבועיים למכתב ממך… אני מצטערת שלא ידעתי כי היית בתל-אביב בתהלוכה של הנוער העובד.  לו ידעתי הייתי באה לראות אותך עם הדגל… בעוד ימים אחדים אסע אליך ונשוחח בינינו על הכל.  היה שלום אילינקא והרבה נשיקות".

ותשובה רטרוספקטיבית מהורהרת של הבן, בחלוף שבעה עשורים – מתגעגע וגם למוד לקחי עשיה, ניווטים, הליכה בשבילי החיים:

"דגלים?

איש על דגלו בדרך כל הארץ,

צועדים,

חורטים מחאות באויר.

היום אני יודע –

איני מתאים לנס מתנוסס על תרן,

דגלי עלי אהבה.

אני נזכר בלילות ומסתורים,

סיסמאות אדומות

בקירות האבן,

צעדות שוא ברחובות ירושלים –

באולם קולנוע עדן

קריאות שבח למנהיגים רוצחים.

 

קולקטיביות רעיונית –

שברי זכרון.

 

אני צועד בשבילי ישראל –

תרמיל גב, מים, מקל, דפק לב מואץ.

 

על מה נשוחח בדיוק?"

***

מועדון ארוחת הבוקר:

השיר מצוטט מספר שיריו השלישי והמיוחד של איליה בר זאב – מורה ומחנך, מאמן מעצב תודעה ודרך ויקיר האתלטיקה הקלה בישראל – איש מקצוע, איש אדמה,  איש שיחה, מוסיקה והמילה הכתובה.  הספר "מכתבים מאוחרים" הוא בעצם התכתבות בין-תקופתית.  הוא מלקט מכתבים של הורים רחוקים (האב בבריגדה היהודית והאם בירושלים) אל ילדם שבקיבוץ שעל שפת הכנרת, ותשובות אסוציאטיביות של המשורר לאותם המכתבים בריחוק השנים.  ואפשר שאיליה מתכתב בראש וראשונה עם עצמו, עם חייו וחוויותיו, עם דמותו ועם נוף ילדותו.  זהו ספר עמוק ומרגש של מחשבות ושל געגועים.

"אני הולך וגדל,

רץ.

לשמוע אותך מרחוק.

מכתב –

כמה שנים בינינו?

כמה מתרחקים אנו עכשו?"

***

איליה היקר,

ברכות חמות!

***

שיחה בין ברוך אסקרוב לבין איליה, על הספר החדש ובכלל, בראיון לקול ישראל

ilyabook

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>