Poetry/ Pablo Neruda

"היה זה בשנה ההיא, כשהמרתון הגיע, בחיפוש אחריי.  איני יודע מהיכן הגיע, או מדוע –  כרעיון, כחלום, כאתגר. קיבלתי אותו מתוך צפייה בלתי-מוסברת, בידיעה שהוא ישנה את חיי.  התמלאתי סקרנות לחוות, לדעת ולהרגיש, להעמיד את גופי ואת רוחי למבחן. יצאתי אל השדות.  התחלתי להתאמן.  מאז, אני רץ" (נחשון, 2004, הטקסט שהשיק את אתר קבוצת "הסוללים ירושלים" בו התחלתי בעצם לכתוב על ריצה)

והנה המקור, מומלץ לקרוא תוך כדי האזנה:


And it was at that age … Poetry arrived

in search of me. I don't know, I don't know where

it came from, from winter or a river.

I don't know how or when,

no they were not voices, they were not

words, nor silence,

but from a street I was summoned,

from the branches of night,

abruptly from the others,

among violent fires

or returning alone,

there I was without a face

and it touched me.

I did not know what to say, my mouth

had no way

with names,

my eyes were blind,

and something started in my soul,

fever or forgotten wings,

and I made my own way,


that fire,

and I wrote the first faint line,

faint, without substance, pure


pure wisdom

of someone who knows nothing,

and suddenly I saw

the heavens


and open,


palpitating plantations,

shadow perforated,


with arrows, fire and flowers,

the winding night, the universe.

And I, infinitesimal being,

drunk with the great starry


likeness, image of


felt myself a pure part

of the abyss,

I wheeled with the stars,

my heart broke loose on the wind.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>