xcvbxc

המשכיות/ וולט וויטמן (1888)

תגרום לעברית: שמעון הלקין. פורסם בספר "עלי עשב" – לקט שיריו של וויטמן שערך ותרגם הלקין, בהוצאת ספרית פועלים/ הקיבוץ המאוחד.

"שום דבר לעולם לא הולך לאיבוד באמת, או עשוי שילך לאיבוד,
שום לידה, זהות, צורה – שום עצם שבעולם,
שום חיים, ולא כח, ולא שום דבר נראה,
מראית-העין אסור שתשבש, אף בל תבלבל את מוחך העברה אל
ספירה אחרת.
שפועים הזמן והמקום – שפועים שדות התולדה.
הגוף, לאה, מזוקן, צונן – הרמץ שנשאר מלהבות-אש קודמות,
האור שבהה בעין, עתיד להשתלהב שוב כראוי;
השמש שמשפיל עכשיו במערב עולה בשביל בקרים וצהרי-יום
הולכים ונמשכים;
אל רגבים קפואים חוק-האביב הלא-נראה חוזר תמיד
עם עשב ופרחים ופרות קיץ ודגן."

A road leads deep into a  Kansas cornfield in late July.

(From a talk I had lately with a German spiritualist)

Nothing is ever really lost, or can be lost,

No birth, identity, form—no object of the world.

Nor life, nor force, nor any visible thing;

Appearance must not foil, nor shifted sphere confuse thy brain.

Ample are time and space—ample the fields of Nature.

The body, sluggish, aged, cold—the embers left from earlier fires,

The light in the eye grown dim, shall duly flame again;

The sun now low in the west rises for mornings and for noons continual;

To frozen clods ever the spring’s invisible law returns,

With grass and flowers and summer fruits and corn.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>