xcvbxc

"לרדת מן המלים הגבוהות אל תוך לחן משותף" / ריינר מריה לורקה, נתן יונתן

(שורות שכתבתי ב- 2011):

מלים נצחיות שמעתי אתמול בערב להענקת פרס נתן יונתן לשירה עברית לשנת תשע”א (מקבלי הפרס היו השנה מוני אמיריליו וערן צור) – מילותיו של המשורר ריינר מריה רילקה, כפי שתורגמו על-ידי נתן יונתן, שאליו אנו מתגעגעים כבר שבע שנים:

“אם זה זמר של עששית או קולה של הסערה, אם זה נשם הערב או גניחת הים המהלכים סביבך –

תמיד רוחש מאחוריך לחן רחב, הנרקם מאלף קולות, שבו יש, פה ושם, מקום לסולו שלך.

לדעת אימתי שומה עליך להצטרף – זה סוד בדידותך, כמוהו – כאמנות המגע האמיתי: לרדת

מן המילים הגבוהות אל תוך לחן משותף”.

וחשבתי לעצמי כיצד שניהם בדרכם – הסולו והלחן המשותף – מרימים אותנו לגבהים חדשים.

 

הפוסט Trompeta en Montuno נכתב בהמשך, ובהשראת המלים האלו.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>