xcvbxc

"שירת הדרך הרחבה" Song of the Open Road / וולט וויטמן (1856)

שירת הדרך הרחבה פורסמה ב- 1856 ב"עלי עשב" – ספרו של גדול המשוררים האמריקאים, הוא גם גדול משוררי החופש, וולט וויטמן. מדובר בטקסט מגדיר – על זהות עצמית, על בחירה בדרך חיים, על מסעות, התרגשות וחברות. על החיים.  וולט וויטמן לא היה אתלט, אך שירתו משקפת את תמצית ההוויה של הרץ למרחקים ארוכים.

מובא כאן מבחר מצומצם של ציטוטים מהשיר, בתרגומו של שמעון הלקין.  לקט שיריו של וויטמן "עלי עשב" בתרגומו של הלקין יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים (1984, מהדורה שלישית 2009).  בהמשך לכך מובאים אותם ציטוטים גם במקור באנגלית.

Whitman2

לקריאת השיר במלואו באנגלית

[1]

רגלי וטוב-לבב, אני יוצא לדרך הרחבה,

בריא, חפשי, העולם כולו לפני –

והנתיב הארך, החום אשר לפני מוביל אל כל מקום בו אבחרהו.

 

מעתה אין אני מתפלל למזל טוב:  אני עצמי מזל טוב אני;

מעתה שוב איני מתיפח, איני משהה כלום, איני צריך כלום;

הקץ לקובלנות בחדרי-חדרים, לספריות, לבקשות תרעמניות –

חזק ומרוצה אני הולך למסעי בדרך הרחבה.

 

האדמה – זו מספיקה,

איני רוצה בכוכבים ובמזלות שיתקרבו:

ידעתי, טוב ויפה להם במקום אשר הם שם;

ידעתי, מספיקים הם לנמנים עליהם.

 

(כאן עדין נושא אני את משאותי הערבים,

נושא אני אותם, אנשים ונשים, נושאם אתי בכל שאלך;

נשבעתי: מן הנמנע שאפטר מהם –

אני מלא אותם, ואני אמלאם כגמולם"

[4]

הו דרך-המלך, בה אלך, האומרת את לי: "אל נא תעזבני?"

האומרת את: "את תעפילה – אם תעזבני ואבדת?"

האומרת את: "מוכנה אני משכבר, סלולה כל צרכי ולא-נכחשת, דבק נא בי?"

הוא, דרך הרבים, אני משיב ואומר: איני חושש לעזבך,

אך אוהב אני אותך –

מטיבה את להביע אותי משאדע להביע את עצמי,

היה תהיי לי יותר מכפי שירי.

סבור אני: כל מעללי-הגבורה כולם הרה הרו תחת כפת-השמים,

וכל השירים החפשיים אף הם;

סבור אני: יכלתי עמוד פה תחתי וחולל נפלאות גם אנכי;

סבור אני: כל שיזדמן לי בדרך ייטב בעיני, וכל שיראני איטב בעיניו;

סבור אני: כל שאראהו – חזקתו מאושר.

[8]

שפע הנשמה הוא האושר;

דומני: מחלחל הוא בחלל-האויר, מצפה בכל עת,

ועכשו שהוא שופע לקראתנו, מן הדין שנהיה מטוענים.

[9]

Allons! תהיה מי שתהיה, בוא וסע עמי!

בנסעך עמי הלא תמצא את אשר אינו מוגיע עולמית.

האדמה לעולם אינה מוגיעה:

האדמה מגושמת היא, שתוקית, לא מסתברת מתחילה;

הטבע מגושמת היא ולא מסתברת מתחילה –

אל יפול לבך! המשך, יש דברים אלוהיים מכוסים היטב.

בי נשבעתי: יש דברים אלוהיים נהדרים

מכל תדענה מלים הגד.

[10]

Allons! עוד תגדלנה הכדאיות

נפליג על פני ימים עזים ואין-נתיבה,

נלך למקום שם רוחות מנשבות, גלים מתנפצים, ובת-ינקים,

פזיזה שבספינות, אצה ועוברת מתחת למפרש המלא.

Allons! עם הכח והעז, עם החרות, עם האדמה, האיתנים

עם בריות-הגוף, המרי, החדוה, הכבוד העצמי, הסקרנות;

Allons! מהלאה לכל הנוסחאות!

מהלאה לכל נוסחותיכם, אתם, הו! כהנים חמרניים עם עיני-העטלף.

Allons! אבל ראה: הזהרתיך!

ההולך עמי למסעיו צריך למיטב הדם, השרירים וכח-הסבל –

איש אל יבוא אל הניסיון עד שיביא, אם הוא ואם היא,

את אמץ-הלב ואת בריות-הגוף;

אל תקרב הלום, אם כבר בזבת את המיטב שבך:

רק הבאים בגוף נחמד ותקיף-הרצון יבואו,

[12]

Allons! אחרי בני-החבורה הגדולים ולמען הימנות עליהם!

אף הם בדרך המה – הלא הם הגברים המהירים, האומרים מלכות

הגדולות בנשים הן:

יודעי התענוג על מרגעות ימים וסערות ימים,

מלחי אניות לרב, מהלכי מילין הרבה על פני האדמה,

[13]

ליטול את אוהביך עמך לדרך, ואף על פי שאתה מניחם

מאחוריך;

לדעת את העולם עצמו בבחינת דרך, בחינת דרכים הרבה,

בחינת דרכים לנשמות הולכות למסעיהן.

לעולם מלאי חיים, לעולם קדימה,

בנויים לתפארה, חגיגיים, עצובים, פרושים, נבוכים, מטורפים

גועשים, חלושים, זועפים

מיואשים, גאיונים, חביבים, חולים, מתקבלים על הבריות, מנודים,

הם הולכים! הם הולכים! ידעתי, כי הולכים הם, אך בל אדע,

אנה הם הולכים,

אולם ידעתי, כי הולכים הם לקראת המיטב –

לקראת דבר מה גדול.

 

היה מי שתהיה, צא ובוא! אם איש או אשה, צאו ובואו!

אל לך שהות עוד שם, ישן או חובק את ידיך בבית,

ולו גם בנית אותו, ולו נבנה בשבילך.

יצא מן הכלא האפל! יצוא מאחורי החיץ!

ללא הועיל כל מחאה, ידעתי כל טענה ומענה ואני מוקיעם

לאור השמש.

 

[15]

Allons! הדרך לפנינו!

בטוחה היא – נסה נסיתיה – רגליי שלי ניסוה כל צרכה –

אל נא אפוא תתעכב!

ישאר הנייר על השלחן לא-כתוב, והספר על גבי המדף לא-פתוח!

ישארו כלי-המלאכה בסדנה! ישאר הכסף ללא השתכר אותו!

יעמוד לו בית-הספר! אל שים לב לצעקות המורה!

יטף לו המטיף על דוכנו! יטען לו עורך-הדין בבית-מהשפט

והשופט יבאר את החוק.

 

קמרדו, הא ידי!

נותן אני לך את אהבתי, היקרה מכסף,

נותן אני לך את עצמי קודם להטפה או לחוק;

התתן לי את עצמך? התלך למסעיך עמי?

הנדבק זה בזה כל ימי חיינו?

trailrun1

 

1

Afoot and light-hearted I take to the open road,

Healthy, free, the world before me,

The long brown path before me leading wherever I choose.

Henceforth I ask not good-fortune, I myself am good-fortune,

Henceforth I whimper no more, postpone no more, need nothing,

Done with indoor complaints, libraries, querulous criticisms,

Strong and content I travel the open road.

The earth, that is sufficient,

I do not want the constellations any nearer,

I know they are very well where they are,

I know they suffice for those who belong to them.

(Still here I carry my old delicious burdens,

I carry them, men and women, I carry them with me wherever I go,

I swear it is impossible for me to get rid of them,

I am fill’d with them, and I will fill them in return.)

4

The earth expanding right hand and left hand,

The picture alive, every part in its best light,

The music falling in where it is wanted, and stopping where it is not wanted,

The cheerful voice of the public road, the gay fresh sentiment of the road.

O highway I travel, do you say to me Do not leave me?

Do you say Venture not—if you leave me you are lost?

Do you say I am already prepared, I am well-beaten and undenied, adhere to me?

O public road, I say back I am not afraid to leave you, yet I love you,

You express me better than I can express myself,

You shall be more to me than my poem.

I think heroic deeds were all conceiv’d in the open air, and all free poems also,

I think I could stop here myself and do miracles,

I think whatever I shall meet on the road I shall like, and whoever beholds me shall like me,

I think whoever I see must be happy.

8

The efflux of the soul is happiness, here is happiness,

I think it pervades the open air, waiting at all times,

Now it flows unto us, we are rightly charged.

9

Allons! whoever you are come travel with me!

Traveling with me you find what never tires.

The earth never tires,

The earth is rude, silent, incomprehensible at first, Nature is rude and incomprehensible at first,

Be not discouraged, keep on, there are divine things well envelop’d,

I swear to you there are divine things more beautiful than words can tell.

10

Allons! the inducements shall be greater,

We will sail pathless and wild seas,

We will go where winds blow, waves dash, and the Yankee clipper speeds by under full sail.

Allons! with power, liberty, the earth, the elements,

Health, defiance, gayety, self-esteem, curiosity;

Allons! from all formules!

From your formules, O bat-eyed and materialistic priests.

The stale cadaver blocks up the passage—the burial waits no longer.

Allons! yet take warning!

He traveling with me needs the best blood, thews, endurance,

None may come to the trial till he or she bring courage and health,

Come not here if you have already spent the best of yourself,

Only those may come who come in sweet and determin’d bodies,

12

Allons! after the great Companions, and to belong to them!

They too are on the road—they are the swift and majestic men—they are the greatest women,

Enjoyers of calms of seas and storms of seas,

Sailors of many a ship, walkers of many a mile of land,

13

To take your lovers on the road with you, for all that you leave them behind you,

To know the universe itself as a road, as many roads, as roads for traveling souls.

Forever alive, forever forward,

Stately, solemn, sad, withdrawn, baffled, mad, turbulent, feeble, dissatisfied,

Desperate, proud, fond, sick, accepted by men, rejected by men,

They go! they go! I know that they go, but I know not where they go,

But I know that they go toward the best—toward something great.

Whoever you are, come forth! or man or woman come forth!

You must not stay sleeping and dallying there in the house, though you built it, or though it has been built for you.

Out of the dark confinement! out from behind the screen!

It is useless to protest, I know all and expose it.

15

Allons! the road is before us!

It is safe—I have tried it—my own feet have tried it well—be not detain’d!

Let the paper remain on the desk unwritten, and the book on the shelf unopen’d!

Let the tools remain in the workshop! let the money remain unearn’d!

Let the school stand! mind not the cry of the teacher!

Let the preacher preach in his pulpit! let the lawyer plead in the court, and the judge expound the law.

Camerado, I give you my hand!

I give you my love more precious than money,

I give you myself before preaching or law;

Will you give me yourself? will you come travel with me?

Shall we stick by each other as long as we live?

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>