xcvbxc

האימונים

הכל התחיל במייל של יוסי לגבי מרתון פרנקפורט בו הוא מספר שזהו מרתון "מהיר". ישר אני מעדכן את סם ואביגדור (שבסוף  לא יכול היה להצטרף). המטרה ההתחלתית  עבור המרתון הפעם הייתה לרדת משלוש שעות. האימונים התחילו ביולי.  להתאמן בקיץ לא היה קל ואיך שהוא, כל קיץ אנו מוצאים את עצמנו יוצאים בהצהרות שזהו הקיץ הכי חם שהיה מאז ומעולם. האימונים ביולי עמדו על כ- 90 ק"מ בשבוע. באוגוסט הממוצע עמד על 100 ק"מ תוך כדי התחלה של שילוב אימוני מהירות בגבעת רם. ובספטמבר – אוקטובר על 110 ק"מ. מכל המרתונים שרצתי עד כה זהו המרתון שהצלחתי לשלב מרחק כה רב בצורה כל כך עקבית וחלקה. בסוף כבר התחלתי לחשוב על זמן מטרה יותר "מאתגר".

 ההכנות

שבוע לפני בודקים מקומות כשרים לאכול. רואים שאין יותר מדי. מחליטים שאת כל האוכל נביא איתנו ואכן רוב  התיק היה מלא באוכל כגון: שיבולת שועל, לחם מלא, קינואה וכו'. וגזייה שהייתה לעזר רב במהלך השהייה.

 פרנקפורט הנה אנחנו באים

ישר אחרי שהגענו לפרנקפורט לקחנו רכבת למלון שהיה כמאתיים מטר מהזינוק. יותר קרוב מהמלון בטבריה, אין ספק שזה עזר להיות ממוקם קרוב יותר לקו הזינוק.

ביום שישי בלילה התפללנו באחד מבתי הכנסת הבודדים באזור, לאחר התפילה ניגשו אלינו להזמין אותנו לאכול שכמובן ממש שמחנו על הצעה. במהלך הארוחה המשפחה המארחים  כל כך התרגשו ששמעו שאנחנו מישראל ושבאנו רק כדאי לרוץ את המרתון. בנוסף הם סיפרו לנו שיש קבוצה יהודית מקומית שרצה את המרתון ("מכבי פרנקפורט"), וזאת לראשונה מאז מלחמת העולה השנייה.

 בוקר המרתון

קמים  בחמש בבוקר. קור עז בחוץ דבר שהיינו מאד מוטרדים ממנו במהלך כל התקופה. אנו ממשיכים בהתלבטות לגבי הלבוש, גופיה או חולצה ארוכה. לאחר ויכוחים "עזים" הוכרע על גופיה, כפפות וכובע.

המרוץ התחיל בשעה עשר בבוקר. השעות  לפני המרוץ מורטות עצבים. אחרי תקופת אימונים ארוכה הכל מצטמצם לכמה שעות.

 המרוץ

סם ואני מתמקמים ממש בהתחלה. המרוץ התחיל בקצב מהיר, ק"מ ראשון על 4:08 . אני רץ בלי גארמין וגם לא ממש שם לב למהירות, בהתאם לעצתו של יורם,  ולמרות זאת 5 ק"מ ראשונים 20:15. החלטתי מראש לא לשתות בתחנה הראשונה כדי לא לבזבז זמן בהוצאה שלהם. בתחנת שתייה שנייה שהייתה בערך בקילומטר ה- 8 גיליתי שהשתייה תהיה משימה לא פשוטה מכיוון שהמארגנים החליטו לא לחלק בקבוקים אלא כוסות פלסטיק. אני חוטף כוס ובקושי מצליח ללגום טיפה, והכוס נקרעת. לא רק שאני בקושי מספיק לשתות אלא הכפפות נרטבות ולכן למרות שהיה לי קר במהלך כל הריצה  אני מחליט לזרוק אותן. דבר דומה קרה גם בתחנת השתייה השלישית, בקושי מספיק לשתות טיפה. בתחנת השתייה לאחר מכן חטפתי פעמיים רצופות את הבקבוק הגדול (1.5 ליטר) מהמארגנים שמילאו את הכוסות לרצים. הקילומטרים עברו תוך כדי שאני מכריז לסם ש"עכשיו" אנו מאיטים. חצי מרתון 1:27:20.

  עד הקילומטר ה- 25  הרגשתי  בסדר. לאחר מכן הגיע "המשבר" התחיל הרגשה של חולשה וצורך להשתין התאפקתי  עד הקילומטר ה-28 עצרתי בצד ואיבדתי שניות יקרות ונוסף לכל הרגשתי מיובש. בנקודה זו איבדתי את סם, ומכאן ואילך ה-" "Mode הפך ל- “הישרדות”. את הקילומטר 30 עברתי בזמן של כ- 2:04-2:05 אני עושה תכנון שגם אם אני מאט אני ארד מהשלוש שעות, התכנון היה להוריד קצב על מנת שיהיה אחיד כמה שניתן תוך כדי רצון להישאר ממוקד.

הקילומטרים עוברים במהירות. בקילומטר השלושים ושש  מהרהר על מה שנחשון אומר שאם אתה מגיע עד הלום אתה כנראה תסיים. לאחר מכן הכל עבר מהר. אני מזהה את הכניסה לאולם שבאמת הייתה נראית יותר כמו דיסקוטק. חיבוק עם סם. ושנינו רועדים מקור דרך ארוכה עברנו ביחד. סיום ב- 2:58:38. אחרי האימונים האינטנסיביים שנינו ציפינו ליותר אבל לפחות נשאר טעם לעוד.

תודה מיוחדת ליורם ואתי על ההכוונה ו- "למועדון ארוחת הבוקר" ועל הגאווה הגדולה להיות חלק מהמועדון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>