xcvbxc
Rafi-bc-running-1

מאת נחשון שוחט, 29.11.15

בשבוע שעבר הוכר ד"ר רפי וישניצר, אהוב לבי, כ"עמית כבוד" של איגוד האתלטיקה בישראל.

דובר האיגוד ידידי אורן בוקשטיין כתב: "עבור האתלטיקה הישראלית עמיתי כבוד הם אלו שלעולם לא נדע כיצד להודות להם כראוי על פועלם ותרומתם האמיתיים לאתלטיקה", ובהמשך לכך תיאר ציוני דרך עיקריים בקריירה של רפי.

ואני, מחפש המלים שיוכלו לתאר את החשיבות העצומה של רפי בחיי.

רפי היה אתלט מצטיין ולימים מאמנם של שיאני ואלופי ישראל שהבולטים מביניהם הם אסף בימרו ודב קרמר. רשימת רצים ורצות בולטים שאימן מצויה באתר קבוצת ביחד נוכל.

אך האלמנט הבולט ביותר בעבודתו של רפי כמאמן, בעיניי, קשור להרבה יותר מ"רשימת הרצים" ולטבלת התוצאות המרשימות כל כך – וכל רץ ורצה הם סיפור בפני עצמו. לרפי היה וישנו הרצון התמידי לגלות רצים בעלי פוטנציאל  – שחלקם כלל אינם מודעים לכך – לאמץ אותם ולטפח אותם. יש לרפי היכולת, לא באמצעות נאומים חוצבי להבות אלא בדוגמה אישית וב-understatement, לגרום לאנשים להאמין בעצמם, לשאוף גבוה יותר, להתחייב ולהתמסר לתהליך האימון והגילוי.

לעולם לא אשכח את הדקות שלאחר סיום המרתון הראשון שלי, בטבריה 2003. ניגשתי אל רפי כולי מתרגש, בתחושה של ניצחון אדיר, לא מסתיר דמעה ואמרתי: "תודה רפי, לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיך". ורפי, כרגיל במבוכה, הפנה מבט הצדה ושוב אליי  והשיב: "יפה מאד נחשון, עכשיו נתחיל להתאמן". זר לא יבין, רציו של רפי, בלי יוצא מן הכלל, יחייכו כאן. בדיעבד אני יכול לומר ששם באותו הרגע נולדתי כרץ, וכמה הוא צדק. גיליתי בזכותו את הריצה בדרך אחרת. גיליתי בזכותו את עצמי בדרך אחרת.

רפי, מומחה לרפואה פנימית בבית החולים קפלן, מעולם לא אימן לשם הפרנסה, ואף להיפך, הוא נהג להוציא מכיסו והוא הקדיש לאורך שנים שעות אינספור מזמנו כדי לספק לרציו את התנאים להצלחה. בצניעות, ותמיד כשהוא נותן ולא דורש, מצפה ממך רק לדבר אחד: שתתן את המיטב שבתוכך. דב קרמר הסביר פעם: "הכל משתנה. רצים באים והולכים. מתמידים יותר או פחות. כל אחד לפי תקופות, פציעות, מצב רוח. רפי הוא ה- constant. הוא תמיד כאן. תמיד כאן בשבילנו". רפי הוא מהאנשים הנדירים שקיבלו כמתנה את היכולת לתת, וזו היתה עבורו לשליחות חיים של יצירה ושל אהבה.

בוערת בו ברפי, תמיד, התשוקה הזו לפוטנציאל, לעוד ועוד חיים. והוא נכון היה להגיש את זרועו, להראות את הדרך ולאמץ (אין מילה מתאימה יותר מ"לאמץ") כל מי שהוא זיהה בו את התכונות הדרושות. את מי שראה עצמו מחויב, מי שגילה גם בתוכו את אותה התשוקה, את המחויבות. רפי הציב במעט מלים ובכל זאת באופן הברור ביותר את הסטנדרט הגבוה והישיר, הבלתי-מתפשר, ושאל: האם תעז? ומי שהעז, נותר לעולם אסיר תודה.

התוצאות? הן מדברות בעד עצמן. אך בפוסט האישי הזה אני לא מתכוון לספר על תוצאות אלא על דברים חשובים הרבה יותר.

***

דברים שכתבתי והקראתי במסיבת יום ההולדת ה-70 לרפי, שחגגנו לפני כמה חודשים:

"אם מעשיך מעוררים באחרים את ההשראה לחלום יותר, ללמוד יותר, לעשות יותר, להפוך ליותר – הרי אתה מנהיג"  (ג'ון קווינסי אדאמס)

בחייו יפגוש אדם, אם הוא בר מזל, אנשים שישנו את חייו.  יהיו אחד או שניים כאלה, לא יותר.

אני מתכוון לאנשים שאתה יכול להסתכל לאחור כעבור שנים, להיזכר במפגש הגורלי איתם, ולהבין את מלוא המשמעות שהיה לרגע הזה במחזה של חייך.

אתה מבין קודם כל את המשמעות המעשית, לאן הרגע הזה הוביל אותך, לאיזה מסלול הוא הוליך אותך, איזה דרך סימן, לאילו חוויות מרוממות, ויעדים ושיאים של גילוי עצמי הרגע המשמעותי הוביל.

בהמשך לכך, אתה מבין את המשמעות הפנימית, של רגש ושל השראה, של תחושת אמת פנימית חזקה. שזו הדרך הנכונה עבורך, שהיא עושה אותך לאדם טוב יותר, שלם יותר, מאושר יותר. ממש כך.

לבסוף, אתה מבין שישנה גם משמעות ערכית. של אתיקה ויושר ופרגון ואהבת אדם.  אהבת הדרך הנכונה, שיש בה כנות פנימית וגם צניעות.  אמונה חזקה בדרך שתוביל לתוצאה.

ההכרה בכך שהכרת אדם כזה ובמלוא המשמעות שיש לו בחייך נרקמת לאיטה.

לא תמיד ישנה ההזדמנות לעמוד בפני אותו אדם, להגיד לו את זה. לקוות שהוא יבין כמה שההשפעה שלו היתה ונותרה חיונית עבורך. כמה שאתה מרגיש את הצורך להוכיח ולהיות ראוי לו, לכל מה שהוא נתן לך.

יש לי היום את ההזדמנות הזו, רפי, לשמחתי.  ובזמן שאני מרגיש את כל מה שתיארתי לגבי עצמי, באופן אישי, אני מדבר כאן לא רק בשמי  אלא גם בשמם של עשרות רצים ורצות שאימנת לאורך השנים, ואתה עבורם כל כך הרבה יותר ממאמן.

***

אני אינני אלוף ריצה. ורפי אימן הרי לאורך השנים הרבה מאד אלופי ריצה.  רובכם כבר שמעתם את הביטוי שאני חוזר עליו. אני קורא לרפי "מאמן סוסי המירוץ שמוכן להשקיע גם בחמורים".  ואני אחד מאותם חמורים, שהפכו לחמורים מהירים. נכנסו לנבחרת של סוסי המירוץ.  רפי יצר עבורנו סביבה. הוא הקים קבוצה שהיא בעצם כמו משפחה, והיא מתבססת על אופי לפני התוצאות.

רפי הוביל אותי, כמו את רוב הרצים שלו, לתוצאות שמעולם לא דמיינתי, שלא העזתי אפילו לחלום עליהן. הכח העיקרי, אני חושב, היה בכך שהוא האמין בי. באמונה הזו יש כח עצום, אני לא בטוח שאני יודע לתאר אותו. כשהאמון בך מצד אדם שהוא דמות מופת גם מלווה באכפתיות, בדאגה, בליווי, בשיתוף, במענה לספקות, בחיזוק המוטיבציה והנחישות – הם גורמים למטמורפוזה.

אני מכיר את רפי כמעט 13 שנים. היו עשרות שיחות בינינו, בנושאים רבים, גם נושאים הרחוקים מאד מהריצה. ובכל שיחה תמיד חוזרות ובולטות אותן התכונות:  מעל לכל  – הדאגה לאנשים והרצון לעשות טוב.  האמונה הבלתי-מתפשרת בתכונות של יושר וענווה וביקורת עצמית. פשטות, במובן הטוב,

האמת היא פשוטה, יש אמת ושקר.  צריך תמיד לאהוב את האמת, לרדוף אחריה. אצל רפי היתה תמיד סלידה חזקה מכוחניות, מצביעות, מגניבת דעת. מפוליטיקה במובן הרע שלה. הוא תמיד יעדיף את העשייה השקטה, האמיתית, על פני אלה שמדברים הרבה ועושים מעט, או עושים בצורה מעוותת. כל שיחה כזו עם רפי גורמת לך לחשוב, ממש כמו בכל אימון ריצה – מה אני יכול לעשות טוב יותר כדי להשתפר ולשפר? תמיד תבחן קודם כל את עצמך.

***

rafinachshon

אלו שיעורים שרפי מלמד, במעשים יותר מאשר בדיבור:

  1. ש"ביחד נוכל".  לא סתם זהו השם שהוא בחר לקבוצה.  לא שם של אגו שמרוכז במאמן השליט כפי שמקובל היום במקומות רבים כל כך.  לא שם שמאדיר את הקבוצה ואת המעמד שלה. אלא שם שהוא התמצית של מה שחווים כאן.  לומדים אחד מהשני, נתמכים אחד על-ידי השני. יש כח בלתי-רגיל בקבוצה הזו.  ומקור הכח הזה הוא היכולת של רפי להנחיל את הגישה.
  2. השיעור השני: "לשאוף, לחפש, למצוא, ולעולם לא לוותר".  (יוליסס, לורד אלפרד טניסון).  כל עשרות שיחות הטלפון שכל אחד מאיתנו קיבל ממנו לאורך השנים. כל אחד שנשבר בדרך, שנפצע, שהתאכזב מעצמו.  ואז הקול המרגיע של הרפי.  "לשאוף, לחפש, למצוא ולא לוותר".  אתה שומע את הקול שלו ויודע שיהיה בסדר.
  3. השיעור השלישי הוא על הערך של עשיית דבר לשמו, בהתמדה ובצורה מעולה, על הערך שבדרך עצמה.

 

המשורר היווני קונסטנטין קבאפי כתב בשירו על איתקה (תרגום, י. ברונו בסקי, מצוטטים מספר קטעים מתוך השיר. ניתן לקרוא השיר המלא כאן):

כי תצא בדרך לאיתקה

שאל כי תארך דרכך מאוד
מלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת.
אל תירא את הלסטריגונים ואת הקיקלופים
אל תירא את פוסידון המשתולל.
לעולם לא תמצאם על דרכך
כל עוד מחשבותיך נשואות, ורגש מעולה
מפעים את נפשך ואת גופך מנהיג.

שאל כי תארך דרכך מאוד.
כי בבקרים רבים של קיץ תכנס
בחדוה, בפליאה רבה כל כך
אל נמלים שלא ראית מעולם.

עליך לבקר בהרבה ערי מצרים
ללמוד, ללמוד מאלה שיודעים.

וכל הזמן חשוב על איתיקה
כי יעודך הוא להגיע שמה.
אך אל לך להחיש את מסעך
מוטב שימשך שנים רבות.
שתגיע אל האי שלך (   )
עשיר בכל מה שרכשת בדרך.
אל תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.

איתקה העניקה לך מסע יפה
אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך.
יותר מזה היא לא תוכל לתת.

והיה כי תמצאנה עניה- לא רמתה אותך איתקה.
וכאשר תשוב, ואתה חכם, רב-נסיון,
תוכל אז להבין מה הן איתקות אלה.

***

אתה רפי הובלת אותנו לאיתקה הזו, שלנו, המיוחדת, ביחד. למסע המופלא, עמוס גילוי והרפתקאות.

אתה עזרת לנו להתגבר על פציעות וכשלונות, לשאוף ולא לוותר, עד שהגענו ומצאנו.  הובלת וגם תמשיך להוביל.

וולט וויטמן כתב שורות שמבטאות את מה שכולנו מרגישים היום, כשאנחנו באים לומר תודה, לחבק ולברך אותך (בתרגומה של נעמי שמר).

"הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לכל פעמון

לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון

רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל

ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל".

רפי, אתה לימדת אותנו להאמין שביחד נוכל.

ואנחנו רק מבקשים להזכיר, בחיבוק ובאהבה – שביחד נוכל!

(נכתב בשם רצי "ביחד נוכל" לדורותיהם, אוגוסט 2015)

***

בבקשה צפו גם בסרטון שהכנתי לרפי (בעזרתם של בתיה אשתו ושל אלדר כרמלי) לפני כמה שנים, לכבוד יום הולדתו ה-66. תמונות יפות של אתלטיקה, השראה וגם נוסטלגיה.

הקליפ מספר סיפור יפה לא פחות מכל טקסט כתוב.

One thought on “רפי וישניצר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>