xcvbxc
Kansas_City_Royals_first_baseman_Eric_Hosmer-500x408

"just that never die, never quit attitude.

We continue to push no matter if it's not in our favor…"

(Lorenzo Cain, CF, Kansas CIty Royals, 2015 WS champs).

 

מאת: נחשון שוחט, 2.11.15

הקנזס סיטי רויאלס השלימו לפנות בוקר ניצחון של 4-1 בוורלד סיריס על הניו יורק מטס.

הבהרה מס' 1: אני ממש לא מבין גדול בבייסבול, וכמעט שלא עקבתי בכלל אחרי הענף המרתק הזה מאז "שורשי הילדות", התקופה שבה גרתי בארה"ב. אוי זה היה מזמן.

הבהרה מס' 2: שורשי הילדות האלו קשורים לניו יורק מטס, והעניין המחודש התעורר אצלי בשבועות האחרונים, בגללם (ובגלל ה – Cubs). כמובן שקיוויתי לניצחון של המטס.

הבהרה מס' 3: בפוסט הזה, ובכלל, הימרה איננה לנתח מגמות ומהלכים באופן מעמיק, אלא להתפעל מסיפור הצלחה אחד, מיוחד, ומשם להמשיך לאסוציאציות חופשיות. נוטל לעצמי חירות, כרגיל.

זה היפה בבייסבול הרי, יותר משהוא יפה ומעניין כמשחק, הוא מייצר פעם אחר פעם סיפורים מיוחדים.

אז אני מחפש את השיעור הסמלי שמעבר, והשיעור החזק הנלמד מהקבוצה המיוחדת הזו, כפי שרבים כתבו כבר לפניי, מתנקז למנטרה פשוטה, עקבית, אפקטיבית:

"Keep the line moving".  השורה שנכנסה לי לראש וגרמה לי לרצות לכתוב.

מה יש במנטרה הזו, כתפיסה מנחה בסיסית?

מצד אחד היא מחייבת צניעות, ריסון עצמי, סבלנות. מצד שני כל כולה ביטחון עצמי ואמונה. אמונה בכך שהמחויבות לתהליך בסיסי ונכון לאורך זמן בסופו של דבר תביא לתוצאות.

האמונה שישנה דרך בסיסית החזקה מכל רגע יחיד של התעלות. יותר מכך: שהיא עצמה מייצרת את הרגעים הגדולים, את ההזדמנות.

אז העיקרון הוא לדבוק בתהליך, בלי קשר לתוצאה המיידית, ברגע נתון, להמשיך קדימה, להמתין.

ואז… טוב, את התוצאה אנחנו כבר יודעים.

אבל לא על התוצאה באתי לכתוב, אלא על הגישה, על ה- mindset.

(וגם אם נכיר בקיומו של גורם נסיבתי רנדומלי – המזל – זה לא יגרע מערך הפוסט).

(בתמונת הנושא: אריק הוסמר, מגיבורי הניצחון במשחק החמישי. Photo credit: Keith Allison – Flickr: Licensed under CC BY-SA 2.0 via Commons )

פרקים עיקריים לסיפור:

לא כאן המקום לשחזר את הדברים כפי שהם קרו, אלא רק להזכיר כמה כותרות.

המנטרה של keep the line moving החלה במשחק הרביעי לסדרת הפלייאוף הראשונה, נגד היוסטון אסטרוס. בפיגור של 4 ריצות בכניסה לאינינג השמיני (משחק שנראה גמור), החל רצף של מכות, לא גרנדיוזיות. פשוטות. כל חובט עושה את שלו כדי להעביר את המקל ואת ההזדמנות לבא אחריו. בהמשך באה טעות הגנתית קריטית והתמונה הסופית היתה תפנית בלתי-מסתברת. ניצחון.

המנטרה של keep the line moving איפיינה את הרויאלס לכל אורך הפלייאוף. זה קרה שוב במשחק השני של גמר האמריקן ליג. פיגור של 3 ריצות בכניסה לאינינג השביעי. שוב רצף חבטות, שוב טעות הגנתית קריטית. שוב תפנית.

וזה הגיע לשיא בוורלד סיריס.

הכתבה הזו של אי.אס.פי.אן מסכמת את הנתונים:

הרויאלס ניצחו בסה"כ 11 משחקים במהלך הפלייאוף. בשבעה מהם הם פיגרו בשתי ריצות בשלב כלשהו. שבעה נצחונות כאלו בפלייאוף? מעל מאה שנים, וזה מעולם לא קרה בעבר.

בשישה מבין שבעת הניצחונות האלו, הרויאלס פיגרו בכניסה לאינינג השישי. כן, גם זה לא קרה מעולם בעבר.

בוורלד סיריס זה כבר הפך ליסוד מגדיר של ממש. הרויאלס פיגרו בכל חמשת המשחקים. הם ניצחו בשלושה משחקים בהם פיגרו באינינג השמיני או מאוחר יותר. נכון, גם זה לא קרה מעולם בעבר.

הם עשו זאת בין השאר מול הקלוזר ג'וריס פמיליה, שנתן פלייאוף מושלם עד לוורלד סיריס (עד לסדרת הגמר הוא לא אפשר אף ריצה, ושני hits בלבד). נכון, הם הסתייעו ברצף של טעויות הגנתיות, חלקן קשות,

טעויות שגרמו לאוהדי המטס למרוט שיערות ולהרגיש מכאן ולתמיד ש"אילו רק"…

הקטע הוא שזה כבר נראה טבעי וצפוי. על הספסל של הרויאלס ניתן היה ממש לראות את הצפיה.

וכל הזמן המנטרה חלשה: לדאוג שהתור יתקדם. המטרה של כל חובט היא צנועה, לאפשר להגיע לחובט הבא. להתקדם עד שההזדמנות או הטעות תקרה. הן קרו.

 

התכנית הבסיסית של הרויאלס:

בואו ננסה לפרק את זה לכמה רכיבים (רשימה חלקית).

הרכב הקבוצה / עומק ועתודה אצל הרויאלס, כאסטרטגיה, ישנה עדיפות לעומק על פני כוכבים. העיקרון הוא לייצר עקביות ולחץ מתמיד.  top of the order, bottom of the order, אין לפיצ'ר היריב ארוחות חינם, חובטים קלים. הוא צריך לעבוד קשה, לזרוק יותר כדורים. וזה העניין: התור יכול להתחיל לזוז מהחובט הראשון או מהחובט השמיני, באותה מידה. זה הפך לסימן ההיכר ולדפוס הפעולה של הקבוצה.

contact (לייצר מגע) – לא מעט נכתב על הנושא הזה, עוד לפני שהסדרה החלה. הפיצ'רס הפותחים של המטס זורקים אש. עוצמה. זריקות של למעלה מ-95 מייל לשעה באופן כמעט קבוע. מנגד ניצבו הרויאלס כקבוצת החובטים שהכי פחות מתרשמים מעוצמה. חובטים שהמומחיות שלהם היא "ליצור מגע". פחות סטרייקאאוטס, גם מול המהירויות הגבוהות. כשמייצרים מגע, המהירות פחות מפחידה, עם הזמן פחות מרתיעה. הפיצ'ר עובד ומתעייף יותר. וכשמייצרים מגע, שוב ושוב, גדל הסיכוי שהתור יזוז. גדל הסיכוי לקבל הגשה נוחה. לניתוח מפורט ומרתק, נשאר למזלנו הארכיב של גרנטלנד ז"ל – "הגולד סטנדרט" של אתרי הספורט (כמה חבל שהוא נסגר). ובמקרה הזה – הכתבה המצוינת של בן לינדברג וג'ונה קרי.

מיומנות (ריצת בסיסים למשל) –  מי שעקב אחרי הפלייאוף ראה זאת היטב. חלק מההתקדמות של התור היא במיומנות הבסיסית שמאפשרת לנצל הזדמנויות. לנצל באופן קרוב למיטבי כל חבטה. כל אפשרות לגניבת בסיס. לייצר את הסיכוי לריצה הבאה. זה הניסיון, זה לדעת שהנה הפתח שנפתח ועכשיו אפשר.  11 גניבות בסיס בסדרה השאירו את הקאצ'ר הצעיר של המטס טראוויס ד'ארנו חסר אונים: "ככה הם משחקים" הוא אמר, "ראיתי אותם משחקים ככה כל העונה".  צעד ועוד צעד קדימה. לתחנה הבאה.

Bullpen עמוק במקום סופרסטארסמה שדורפן כתב… (כל מילה). היתרון הזה בא לידי ביטוי במיוחד כשהמשחקים מתארכים, ל – extra innings (כך קרה בשני משחקים בסדרה). שוב העומק והעתודה. נכס חיוני בסדרה.

ניצול מירבי של טעויות – זהו אולי התנאי החשוב ביותר. ההתקדמות היא איטית, לא דרמטית, עד שמגיעה ההזדמנות. ואז, החוכמה היא לזהות את הרגע ולנצל את הטעות עד תום. כשהסדק נפתח – לרוץ קדימה בלי היסוס. כך היה ב – in the park homer של אסקובר בחבטה הראשונה (למעשה בהגשה הראשונה) של הסדרה. miscue בהגנה, ומשם: פול גז! מבלי להביט לאחור. איזו ריצה נפלאה. לחצו לצפייה.

וכך היה בריצה המשווה של אריק הוסמר במשחק החמישי, האחרון, בניצול מושלם ונועז של ההיסוס ההגנתי, בזינוק קדימה והלחץ שיצר את הטעות. רגע האל-חזור של הסדרה. לצפייה. 

עוד נחזור לרגע הזה, שייכנס להיסטוריה של המשחק.

 

הלקחים מן הקלישאה – Keep the line moving:

והנה הגענו לחלק המעניין. מה נוכל לקחת מכל זה…

1. מחויבות לתהליך – זו הפשטות. זו המחויבות היומיומית, חסרת-התהילה. זו הנכונות לעשות את הדברים נכון לאורך זמן. לעתים זה סיזיפי. לעתים מתסכל. כשנראה שאין התקדמות, שלא הולך. זה לדעת תמיד שאם התהליך נכון, לאורך זמן תבואנה הזדמנויות. ההתקדמות לא תהיה ליניארית. היא לא תהיה קבועה. תהיינה קפיצות יכולת. ואיתן יגיעו רגעים של הצלחה, אופוריה וניצחון. אבל לפני הכל אתה צריך להתחייב לתהליך. להתמסר אליו.

2. ריסון עצמי וסבלנות  – כי את המנטרה של keep the line moving אפשר להגדיר גם לפי מה שהיא לא. היא ההיפך מ-hero ball. היא ההיפך מהביטוי האמריקאי השגור: swing for the fences. היא ההיפך מהחובט הבודד שמעמיס את כל האחריות (ואת כל פוטנציאל התהילה) על עצמו, כפי שטבעי כל כך לעשות.  נשארו רק שלושה אאוטים, רק שלוש הזדמנויות. כמה טבעי לחשוב, אין זמן, זה עכשיו או לעולם לא, זה הכל עליי. כאן הרויאלס מציגים גישה כה שונה: אל תהיה גיבור. תדאג רק שהתור יתקדם. רק תגיע לבסיס. עוד חובט ועוד חובט. עד שהפירצה תבוא.

3. קבוצתיות – טוב, אם הגענו עד לכאן, זה די מדבר בעד עצמו.

4. אמונה בעצמך בפני סטגנציה או משבר – כי רק ככה אפשר להיכנס לאינינג התשיעי בפיגור ולחשוב "איזה יופי, הנה אנחנו עושים את זה שוב".

אמונה בפני סטגנציה, או פיגור, או משבר, לא יכולה להיות אמונה סתמית. הכוונה היא לא לפנטזיה, למשאלה. הכוונה היא לאמונה שמבוססת על ניסיון ועל הרגל. כמעט ידיעה, תחושת שליטה. ככל שחווית את זה יותר בעבר אתה מאמין יותר, אתה מוותר פחות, כי זה קרה, והסיכוי שזה יקרה שוב תלוי לא מעט בך. אין בעיניי גורם משמעותי יותר לניצחון של הרויאלס מאשר הצריבה של ההרגל הזה, הצפייה, בכל שלב, שהנה אנחנו עושים את זה, הנה ההצלחה.

5. Live like a clock – וזהו המסר לרצים, בלשונו של ג'ון פארקר (בספרו Again to Carthage): "תחייה כמו שעון". זו המחויבות לריצת הבוקר היומית, לפני הכל. ללוח הזמנים. זו הדבקות בעצם ביצוע הפעולה, כהרגל, ללא תנאי, בלי קשר למצבך. זו ההתמסרות. זו החזרה על השגרה הפשוטה והחיונית הזו, כשטוב וכשלא טוב. לא רק ברגעי אופוריה והנאה. זה לדעת שרק מתוך ההתמסרות הזו יבוא השיפור. זו התזכורת לא לוותר על הדרך. לא לוותר על הסיכוי.

6. על המזל – אין דבר כזה I never catch a break, גם למזל צריך לתת הזדמנות – טוב, אני חושב שהקטע הזה די מצליח להעביר את המסר –

 

 

7. ואז, יגיע הרגע…

הוא יגיע ויחלוף כהרף עין. ותצטרך להיות מוכן.

יגיע הרגע שבו תבין, ובכל נים בגופך תרגיש: "עכשיו"

gotta go now, gotta go now

הוא יגיע הרגע, המדויק, שבו תצטרך להשתחרר מכל פחד והיסוס

לשכוח מכל דבר אחר

throw caution to the wind

לרצות יותר משאי פעם רצית משהו

לרוץ כמו הרוח

to dive head first into home plate.

הנה שוב, ממש כך:

ומי שיאחר יאחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>