xcvbxc

(נחשון, 2005)

סימנים ראשונים של סתיו ניכרו באויר הירושלמי.  גשם ראשון שטף את רחובות העיר והותיר משטחי דשא לחים וחלקים לדריכותיהם המחזוריות של הרצים.  הם הקיפו את המסלול המוכר פעם נוספת, בשתיקה, מרוכזים במחשבותיהם.  הערב הוא זמן להירהורים.  תחושה של סקרנות ליוותה אותם הפעם.  לאן ייקחו אותם החודשים הבאים, אילו הרפתקאות חדשות צופן עבורם העתיד?   הקצב המונוטוני לא השפיע על נשימתם ובשקט הקריר נדמה היה להם שהם מתנקים לחלוטין מכל הסובב אותם.  הם נהנו מן הקלילות של צעדיהם, מן ההרגל הכל כך מוכר של התקדמות שקטה ומהירה.   השיחה ביניהם התנהלה הפעם ללא צורך במלים.  לאן ממשיכים מכאן?

עולמו של הרץ הוא עולם של מחזוריות.  תכנית האימון מבוססת על מחזוריות, שמכירה בתכתיבים הפיסיולוגיים של הגוף ומסתמכת עליהם כבסיס להמשך השיפור.  גם עולמו הפנימי של הרץ הוא עולם של מחזוריות.  בעמדו שם, על קו הזינוק, בסיכומה של תקופת אימונים ארוכה, על סף ההגשמה, הוא נמצא באיזור דמדומים הכרתי, שהוא גם הפסגה האולטימטיבית של העיסוק הספורטיבי:  רגע המבחן.  המתח, ההתרגשות, הציפייה, ואיתם תחושת המוכנות והריכוז – אלו הרגעים הנדירים שמנקזים אליהם אל כל חודשי עבודת ההכנה הסיזיפית, את ציר ההגעה כולו.  רגע לפני סוף העליה, אנו מדמיינים את קסמו של הנוף המרהיב שייפרס בפנינו.  ואז נשמעת היריה…

אבל כמו סיזיפוס, תוך זמן קצר גם אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בתחתית ההר, שעונים על הסלע הכבד, מגלגלים אותו אט אט אל מבואו של השביל התלול והמפותל המוביל אל הפסגה.  אלו הם רגעים של התחדשות.  רגעים אלה בוודאי אינם קלים.  הם מלווים בתחושת ריקנות עצומה, בכמיהה להיות שם שוב, על גבי הרכס.  אלה רגעים של געגוע לאויר פסגות צלול.  ברגעים הללו ישנם ייאוש ואפילו כפירה.  הודו של הנוף אינו משתמר בזכרון באופן מושלם, אויר ההרים אינו כה מתוק, משב הרוח פחות רענן והשביל כל כך ארוך…

אך באותה שעה ממש, מבואותיו של השביל הם גם המקום האופטימי ביותר.  מסע חדש יוצא אל הדרך, חלומות חדשים נרקמים.  תמונת נוף חדשה, מדהימה, ראשונית ומרגשת עוד יותר מחליפה אט אט את קודמתה.  בדמיון יחוברו מחזות חדשים, סצינה אחר סצינה, מערכה אחר מערכה, לאורך חודשים.

אלו זמנים אלה של התחדשות אנו מקפידים להתייחס בזהירות וביראה:  שלא להתברבר  – שהרי עלינו לבחור את הפיסגה החדשה ולאתר את השביל הנכון, המוביל אליה בבטחה.   עלינו לדעת שהיא נגישה, ברת-השגה, אך גם יפה ונחשקת דיה ולא בנאלית וחסרת השראה;  עלינו להישמר שלא להתדרדר, שלא ליפול.   זמנים של התחדשות הם זמנים לתכנון ומחשבה.

וכוח מה?  יש לנו?  אולי ננוח קצת, כאן על פיסת הדשא בקצה הגיא?  אולי נצפה קצת באחרים בעמלם ונתרפק על מסלולי העבר אותם צלחנו?

הבחירה איננה בידינו.  קולות שירה רחוקים קוראים אלינו, מבטחים הבטחות, מכזבים, מכשפים.  אך עוד יותר מכך, אנו רוצים לחזור אל השביל.

ההכרה הבסיסית שלנו היא זו:   לא אל הפיסגה אנו כמהים, אלא אל השביל עצמו, אל פיתוליו, אל נקודות התצפית שבדרך, אל כברת הדרך שאנו מכסים בכל צעד נוסף.  זהו המקום שבו אנו רוצים להיות.

בהצלחה לכל המתאמנים לקראת מרתון טבריה.

תיהנו מתקופת האימונים ומן התהליך המדהים שיעבור עליהם במהלכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>