xcvbxc

פוסט קצר על הזכות שלנו לחלום, ולכוון יותר גבוה ממה שאנחנו "אמורים".

מאת נחשון שוחט, 2.7.13

הפוסט הזה הוא לא פוסט על כדורסל.

הוא לא פוסט על שאלת מעמדו ההיררכי של גל מקל בין הגארדים הישראלים או האירופאיים, בדורו או בכלל.

הפוסט הזה הוא לא פוסט על "גאווה ישראלית".

הוא גם לא פוסט של פרשנות מקצועית ביחס ליתרונותיו של מקל כשחקן

והוא לא ניסיון להעריך את סיכויי ההצלחה של גל מקל – בזמן הארוך ובזמן הקצר –  בליגה הטובה בעולם.

הפוסט הזה הוא פוסט על הרגע.

***

רצתי הבוקר עם חבר טוב, ולא דיברנו על ספורט.  דיברנו על החיים, על העבודה החדשה שלו, על תכניות וצפיות.

הוא סיפר לי על איזו סיטואציה שאולי תיתכן ובלי לחשוב יותר מדי נפלט לי בתגובה:  "אתה מתכוון לרגע גל מקל" שלך.

כמובן שמאותו הרגע זה היה נושא השיחה, והאסוציאציות רצו.

כי החשיבות של "רגע גל מקל" היא בסמליות שלו, שכולנו – נרצה או לא נרצה – מתחברים אליה, כל אחד מהמקום האישי שלו ולאור החלומות שלו.

רגע גל מקל הוא מה שחשבנו עליו כשהיינו בני 12 ונשארנו לזרוק את הכדור לסל במגרש של בית הספר, כשכבר לא היה אור מלבד פנס רחוב בודד בצד השני של הכביש.

רגע גל מקל הוא מה שחשבנו עליו כשישבנו טרוטי עיניים בארבע בבוקר כדי לסיים לכתוב את העבודה הסמינריונית ההיא בשנה ג'.

רגע גל מקל הוא מה שאנחנו חושבים עליו כשאנחנו מוסיפים 9 ק"מ שחרור בשדות של שילר אחרי אימון של 16ק"מ קצב, בידיעה שמחכה לנו ריצה ארוכה של 36 למחרת בבוקר.

רגע גל מקל הוא מה שאנחנו חושבים עליו בשעות הרצופות מול המחשב, בשנים של השקעת כל כוחות היצירה שלנו בעבודה, מבלי לדעת לאיזה כיוון זה אמור להוביל.

רוב הזמן – הערך הוא בדרך עצמה.  שם החיים מתרחשים.  שם, ולא ב"רגע גל מקל", מצויה בסוף המהות.  עם הדרך עצמה חשוב שנהיה שלמים, גם אם "לא נגיע", או אם בכלל יש דבר כזה "להגיע".

אבל כל זה לא משנה את הכמיהה ואת הצפייה. את הזכות הבסיסית שלנו להעז לחלום.   לכוון יותר גבוה ממה שאנחנו "אמורים".

ולכן, "רגע גל מקל", ורגעים מסוגו, הם רגעים של השראה.  הם רגעים של תיקוף ההבטחה (שאף אחד לא הבטיח לנו, רק אנחנו לעצמנו).

***

רגע גל מקל הוא הרגע הזה שבו הטלפון צלצל – אני לא יודע מי היה הדובר בצד השני – אבל הוא בטח אמר משהו כמו:

"גל, אתה שומע?  You did it baby.  עשית את זה!  אתה הולך ל – NBA"

רגע גל מקל הוא הרגע הזה שבו כל המעגלים נסגרים, שבו הכל פתאום מוצדק, שבו אתה יכול להניף ידיים, לדעת שהגעת.

מין רגע של קיטש אמריקאי שבו אתה הופך פתאום לקובה גודינג ג'וניור בסרט ג'רי מגווייר.

רגע גל מקל הוא כשאתה צריך לצבוט את עצמך כדי להאמין שזה קורה.

tidwell

***

האם וכמה גל מקל יצליח בדאלאס – זו שאלה מאד מעניינת שבוודאי רבים מאיתנו נעקוב אחריה ונכתוב עליה.  אבל היא איננה העיקר כרגע.

הרגע של גל מקל הוא מעל לכל רגע  נדיר שכל אחד מאיתנו – עם החלומות הקטנים יותר שלו – יכול להיאחז בו.

אצלי הוא מתחבר למלים הנצחיות המלוות  כל מבחן או אתגר חשוב בחיים מאז התיכון:  Come in here dear boy…

גל מקל קיבל את ה"קריאה".

רגע ענק של פירגון.  שיהיה בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>