xcvbxc
trompetta

הטרומפטה – היא החצוצרה. ה"מונטנו" – תיכף ננסה להבין. והשילוב ביניהם – הוא האמנות. על היכולת לייצר את רגעי ההתעלות המיוחדים, הבלתי-נשכחים (מוקדש לרצי מרתון ברלין).

מאת נחשון שוחט, 14.9.14

הפוסט הקצר הזה "מתנגן" לי בראש כבר לא מעט זמן, תרתי משמע.  חיפשתי את ההקשר וחיכיתי.  ואולי לא צריך תמיד לפרש.  עדיף אולי שלא לאלץ.  להשאיר את ההקשר פתוח לפרשנות האישית.  להניח הזמנה לאסוציאציה, יש הרי כל כך הרבה, וכל הזמן.  אז כך אעשה.

הפוסט מתכתב עם דברים שכתבתי לפני כמה שנים, בתקופה אחרת.  יש בו געגוע מסוים, ערגה.

מכל מקום, אני מקדיש אותו לרצים שיתייצבו בעוד שבועיים בדיוק על קו הזינוק של מרתון ברלין.  גם למי שצלצלו כדי לשאול ולהתייעץ.  זה תמיד נעים, הרי היה כבר מי שאמר ש – Advice is a form of nostalgia.  בעיקר מוקדש הפוסט לשמינייה של חבורת השבת:  רותי, חיים, דני, תני, טל, עמית, אילון, וסיון האחת והיחידה.  קחו אתכם, בהיכון, "חצוצרה".

(בתמונה:  המאסטר הקובני אלפרדו "צוקולט" ארמנטרוס)

***

מלים נצחיות תרגם המשורר נתן יונתן מכתבי ריינר מריה רילקה:

“אם זה זמר של עששית או קולה של הסערה, אם זה נשם הערב או גניחת הים המהלכים סביבך –

תמיד רוחש מאחוריך לחן רחב, הנרקם מאלף קולות, שבו יש, פה ושם, מקום לסולו משלך.

לדעת אימתי שומה עליך להצטרף – זה סוד בדידותך, כמוהו – כאמנות המגע האמיתי:

לרדת מן המילים הגבוהות אל תוך לחן משותף”.

וחשבתי לעצמי כיצד שניהם בדרכם – הסולו והלחן המשותף – מרימים אותנו לגבהים חדשים.

***

 "טרומפטה אן מונטונו".  הטרומפטה – היא החצוצרה.  ה"מונטונו" – תיכף ננסה להבין.  והשילוב ביניהם – האמנות.  היכולת לייצר את רגעי ההתעלות המיוחדים, הבלתי-נשכחים.

ל – Montuno מספר הגדרות אפשריות, בהקשר ומחוצה לו.

1)  ההגדרה המילולית – "מן ההרים".  מקור הסגנון המוסיקלי המשלב נגינה לטינית עם מקצבים (שורשים) אפרו-קובניים, ב"אוריינטה" – האיזור הכפרי-הררי במזרח של קובה.

2)  ה"סון מונטונו" הוא תת-ז'אנר של ה"סון קובנו" ומתאר מספר אלמנטים מוסיקליים אפשריים, אפייניים לסלסה.

3)  "מונטונו", בהקשר, אפשר שהוא שיבוש של "מונטורו" – שמשמעותו המילולית "על האוכף".  התיבה המלודית במקצב קבוע שנותנת את ההרגשה של רכיבה בקצב קבוע ועקבי.

4)  במקור שימש ה"סון מונטונו" כדי לתאר את השלב בשיר המתפתח לקליימקס אינסטרומנטלי, המתאפיין במוטיב של חזרה מלודית סינקופטית.

5)  תחשבו על נגינה קצבית של פסנתר (בדרך כלל) החוזרת על עצמה, אך עם דגש משתנה ולעתים מפתיע (התפרצות של כלי נגינה נוספים, סטייה מסוימת מן הרפטטציה, אך באותה "תבנית משחק").  המקצב המלודי נותר קבוע.  מונחים קשורים (אך לא זהים) הם ה – piano guajeo  (גווה-יה-הו) או ה- tumbaos.

***

"המונטונו" הוא הדפוס הבסיסי של היצירה.  יש בו מוטיב אפייני קבוע.  חזרה עקבית.  הוא נוכח לאורך כל היצירה.  Constancy.  הוא מרגיע מצד אחד, מכוון ומשתלט מצד שני.  עבור הרקדן הוא הכרחי.  הוא מאפשר לו "לחוש את הקצב".  "לרכוב".  אצל רקדנים מיומנים הרגליים שומעות.

המונטונו הוא תבנית כרומטית.  זה נכון גם עבור הספורטאי, עבור הרץ. "חייה כמו שעון", לימד ג'ון פארקר.  תבנה את עצמך מתוך השגרה.  גם הספורטאי נבנה מתוך ה – Montuno.

***

ה"Montuno" הוא התבנית החיונית הקבועה.  הוא הליבה.  הוא הייצור המתמשך.  הוא ההתקדמות.  הוא התהליך.

ה"Trompetta" לעומת זאת היא ההתעלות.  היא ההשראה.  היא ההתפרצות של המגע האישי, של הקסם, של הגאונות.

החצוצרה נכנסת, מדהימה ומרגשת.  היא השירה.

את החצוצרה תמיד נזכור.

השילוב, בתזמון מדויק ונכון – הידיעה כיצד לעשות זאת – שם ההעפלה אל הפסגה.

אני מאחל לכם, מאחל לכולנו, לנצל היטב את המונטונו, ולשלוף גם חצוצרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>