xcvbxc
BornToRun2

Baby this town rips the bones from your back

Its a death trap, its a suicide rap

We gotta get out while were young

`cause tramps like us, baby we were born to run

ידעתם שיגיע זמנו של הבוס להצטרף אל רשימת יקירי המועדון.   נו, צווארון כחול או לא צווארון כחול?  מי שכתב את השורה “Baby we were born to run” הוא באופן מובן אחד מהאבות הרוחניים של מועדון ארוחת הבוקר.  מי שידע לרגש ולרתק בסיפורים על חיי היום יום של האנשים הרגילים, על המאבקים שלהם, על החלומות ועל האכזבות שלהם, על השיגרה השוחקת, ועל הרגעים הנדירים והיקרים של האופטימיות בתוך כל ההמולה;  מי שידע לתרגם את כל אלה לרוק נ‘ רול טהור ומשובח  – הוא גם מי שמייצג את הדבר המאוד בסיסי שאליו אנחנו בעצם מתחברים ושעליו אנחנו כל הזמן בעצם מדברים.   לפעמים, כל מה שצריך זה פשוט לתת לסקסופון להתפרץ בסולו פנטסטי, לתת לקלידים לרקד הלוך וחזור, להיכנס אל תוך הקצב, ולתת לגיטרות החשמליות – עם התשוקה שיש רק לגיטרות חשמליות –  להעביר בנו צמרמורת.

אז לא, לא היה שום ספק שיגיע הרגע של הבוס.

אבל בואו נבהיר משהו מן ההתחלה:  אנחנו לא מדברים עכשיו על ספרינגסטין המוכר והפופולרי.  אנחנו לא מדברים על מי שנחשב לקול הגדול של הרוק באמצע שנות ה – 80;  על ספרינגסטין שמכר 20 מיליון עותקים של תקליט אחד;  על ספרינגסטין שהרקיד את “מוניקה” על הבמה בסרטון קאלט של MTV , עוד לפני שהיא היתה בכלל “מוניקה”";  וגם לא על ספרינגסטין שלקחו משפט אחד משיר מחאה בוטה שלו – Born in the USA  – והפכו אותו לשיר פטריוטי באחד העוותים הקולוסאליים והבלתי נסלחים של תרבות המזון המהיר.  לא, זה לא הספרינגסטין שעליו נדבר כאן.

אל תבינו אותי לא נכון.  גם בשנות ה – 80  ספרינגסטין לא היה חסר איכויות – רחוק מכך, אבל זה בכל זאת היה כבר ספרינסטין אחר:  שמח מדי, פופי מדי, דביק מדי, אולי שבע מדי.  לפחות לטעמי.  מוסיקה כיפית לשמיעה, אבל לא נשאר בה הרבה עומק מעבר לכך.  זה כבר לא היה ספרינגסטין הראשוני של Blinded by the Light – של אקרובטיקת חריזה פנימית ושל חידות סיבוביות ומסרים סמויים.    זה לא היה ספרינגסטין של השורה האלמותית:

Mama always told me not to look into the sites of the sun

Oh but Mama, that’s where the fun is.

זה כבר לא היה אותו ספרינגסטין עם סיפורי עיירות החוף של ניו ג’רזי, על שלל טיפוסיהן.  זה כבר לא היה הקול החדש והמרענן שעליו אפשר היה לדבר כ”יורש של דילן”.  וזה כבר לא היה ספרינגסטין של התמצית המזוקקת ביותר של הרוק אנד רול.  דווקא בימי התהילה הגדולים שלו – ב –Glory Days, במלים שלו –  חלום מעמד הפועלים שעליו סיפר היה כבר קצת פחות אותנטי, וגם ענק כמוהו נשאב קצת יותר מדי אל תוך תרבות הפופ של האייטיז.  מבין הסמלים של שנות ה – 80, הוא בוודאי היה אחד היותר מוצלחים, אבל המוסיקה של ספרינגסטין היא כל כך הרבה מעבר למה שנחשפנו אליו באותן השנים.

יקיר מועדון ארוחת הבוקר הוא ספרינגסטין הגולמי, הראשוני, מעורר החושים והסקרנות.  ספרינגסטין של Born to Run, של Greetings From Asbury Park, ספרינגסטין יצרי ומשוחרר, שכל שיר שלו נושא מטען הרבה מעבר לקאצ’ המלודי, ומזמין אותנו אל תוך חוויה דרמטית שלמה.

אני מדבר על ברוס ספרינגסטין שיצר את אחת מיצירות המופת של הרוק, תענוג מושלם של שמחה מוסיקלית, של התרגשות ושל אדרנלין.  לא היה לדעתי מעולם שיר אחד שהצליח להעביר את תמצית הגאוניות של יוצר  וורסטילי, יותר מאשר השיר האולטימטיבי של הבוס:  Rosalita (Come Out Tonight).  (במחשבה נוספת, אולי Bohemian Raphsody של Queen יכול להתחרות על התואר הזה).

אם לא שמעתם את השיר עד היום, זה הזמן להרחיב אופקים.  בהשמעה הראשונה לא כל כך תבינו על מה כל המהומה, ולמה השיר הזה הפך לרגע השיא בכל הופעה של הבוס.  תנו לו לגדול עליכם, תנו לו לכבוש אתכם, להגיע אליכם מכמה כוונים שונים.  תנו לקלידים להתפרץ אל תוך אקורד הפתיחה של הגיטרות ולהתחיל להרקיד אתכם, בלי קשר למצב הרוח.  הקשיבו למלים ולסיפור היפה שהן מספרות.

זהו שירו של צעיר שהגשמת אהבתו תלויה ביכולת להשיג את עצמאותה של אהובתו רוזליטה, כנגד כל המכשולים:

Now, I know, your mama, she don’t like me, ’cause I play in a rock and roll band.

And I know your daddy, he don’t dig me, but he never did understand.

Papa lowered the boom, he locked you in your room

וכנגד האתגר, אופטימיות ונחישות:

I’m comin’ to lend a hand…

I’m comin’ to liberate you, confiscate you — I want to be your man.

Someday we’ll look back on this, and it will all seem funny.

סביב הקונפליקט הזה מתפתחת עלילה שמלווה לאורך שבע דקות בכיף מוזיקלי מושלם, ומסלול העצמאות של רוזליטה הוא מסלול מימוש החלומות של המאהב הצעיר.  הסיפור פשוט ומוכר.   אבל הסקסופון לכל אורך השיר מושלם.  הטונים עולים ויורדים.  התופים נכנסים ויוצאים.  התזמורת משתוללת.  ומבין שורות הסיפור מופיע לו שיר על נצחון הייאוש והשיגרה:   נצחון שדרושים לו בסך הכל אהבה, וגיטרות שמנגנות “כל הלילה וכל היום”.

לקראת הסוף, מבט חטוף של אופטימיות.  מבט אל עבר הארץ מובטחת.  אולי הגשמת ה – stone desire?  מקדמה גדולה מחברת התקליטים, ואהבה שאולי אולי תתגשם:

My tires were slashed, and I almost crashed, but the Lord had mercy.

My machine she’s a dud, I’m stuck in the mud,

somewhere in the swamps of Jersey.

Hold on tight, stay up all night, ’cause Rosie I’m comin’ on strong.

By the time we meet, in the morning light, I will hold you in my arms.

ואז הופך הקול הסוער והמרקיד של ספרינגסטין לקול רגוע, כמעט לוחש, מבטיח ומפתה:

I know a pretty little place, in Southern California, down San Diego way:

There’s a little caf?, where they play guitars all night and day,

You can hear them in the back room strummin’.

So hold tight baby, ’cause don’t you know daddy’s comin’.

אחרי ששומעים את השיר מספיק פעמים מבינים שהוא מפתה בעצם אותנו.  הוא מפתה אותנו למצוא את עצמנו, להילחם על התשוקה שלנו, לחיות את הרגעים היפים שלנו ולא לוותר על החלומות שלנו.  הוא מפתה אותנו לחיות,לטעום, ותמיד תמיד לקפוץ קצת יותר בקלות.

Rosalita, jump a little lighter.

Se?orita, come sit by my fire.

I just want to be your lover, ain’t no liar.

Rosalita you’re my stone desire.

זהו הרוק במיטבו, חברים.    ובשלב הזה, התזמורת כולה מצטרפת בפעם האחרונה לחגיגה, לסיום הגדול, ומשאירה לנו טעם חזק של עוד.  שבע דקות של אדרנלין טהור.

(אוגוסט 2015.  ספרינגסטין צורף כיקיר המועדון בשנת 2007, והייתי אז מאזין ספרינגסטין "טירון". הדברים נשארו אותנטיים.  לאחרונה כתבתי פוסט מתקדם יותר, לכבוד 40 שנה לצאת האלבום Born to Run. בייבי, נולדנו לרוץ)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>