xcvbxc
avri erez

(נכתב ב – 2007, הרבה לפני "האח הגדול")

סופו של כל פיראט להפוך לדגם ציני ומנוכר יותר של המנגנון שכנגדו נלחם (תשאלו את ביל גייטס).  סופו של כל לוחם חופש ומהפכן להפוך לרודן פרנואיד ואכזר עוד יותר מהמונרך שכנגדו התקומם.  סופו של הליצן להזדקן בעצב מריר.  החיים אינם תמיד רומנטיים.

איך הגיע ארז טל להנחות את התכנית “גלגל המזל” בשלהי שנות ה – 90 אף פעם לא ממש הבנתי, כי אין ולא יכול להיות שום קשר בין “נערת הגלגל” לבין “קריינית הרצף”, או בין אולפני ערוץ 2 בנווה אילן לבין המושבה הדמיונית “מגדל משה”, בין מה שכל כך אהבנו לבין מה שמנסים להכריח אותנו לאהוב.  אבל סלחתי לו, כי זו היתה תקופת ביניים, עדין בראשית דרכו של ערוץ הריאליטי והשעשועונים כפי שאנו מכירים אותו כיום.  “גלגל המזל” היתה, בסך הכל, אפיזודה פחות מזיקה לתאי המוח האנושיים משכלוליה המודרניים יותר.  אתם יודעים מה?  מדי פעם התכנית היתה אפילו חביבה.  אז בתקופת הביניים הזו עוד הייתי מוכן לתת לו ליהנות מהספק.    רגע לפני המטמורפוזה…

אהבתי את ארז טל, ולמרות הריב המפורסם עם אברי, זכרתי לו חסד נעורים.  ואז, הוא איבד את כל הקרדיט ברגע אחד אומלל.  מתחרה שהודח מהתכנית ניסה לעקוץ בהומור:  “אבל דוד שלח אותי” – המשפט שכל כך התבקש, היתה רק שאלה של זמן עד שמישהו ישלוף אותו.  וכאן באה ההפתעה:  על פניו של ארז טל היתה ארשת קפואה,לגלגנית, חסרת הומור בעליל, מבט של אדם קר, מלא מעצמו, ומדושן עונג.  מבט של אדם ששכח, מבט ששידר:  “מה הקשקשן המתלהב הזה רוצה ממני… כן, כן אדוני, סתום את הפה ותעוף מפה”.

ושם, ברגע הזה, מתה האהבה.  כי אהבתי אותם, את ארז ואת אברי, דווקא כקשקשנים מתלהבים, דווקא כנציגים האמיתיים של הילדותיות והצחוק, של היעדר רצינות עצמית, שבירת מוסכמות ומרד.  אהבתי אותם פורצי גבולות ומסגרות.  אהבתי אותם נאיביים ושטותיים,  ובעיקר, מצחיקים.

מה לכם אברי וארז להיות חנוטים בחליפות, בתכניות סרק בפריים-טיים?  מה לכם ולתפאורות המגלומניות והמגוחכות?  מה לכם ולשעשועונים שמוכרים פסבדו-דרמה רגשנית וזולה, חסרת אמוציות אמיתיות, להמונים?  מה לכם ולסחורה הפגומה והממוחזרת הזאת, שפעם ידעתם לצחוק עליה באופן כל כך מדויק?  מה לכם ולטמטום הזה?  מה לכם, אברי וארז יקרים, בתהליך הטיגון העמוק של תאי המוח של הצופים?  מה לכם ולמנגנוני עשיית הכסף, הבזים לאינטליגנציה שלנו?  מה לכם ולבדיחות הפלקאטיות החוזרות על עצמן?   מה לכם ולבישול המדויק, לעריכה המתחנפת, לפירסום חסר הבושה?  מה לכם ולסיטואציות המלאכותיות והפתטיות החוזרות מדי ערב למרקע?  הלדודו טופז הייתם?  לצביקה הדר דמיתם?  מה לכם ולתכנית האב המרושעת “לשעשע אותנו עד מוות” בחידונים נושאי פרסים?  מה לכם ולבזבוז הזמן המשווע הזה?  לאן נעלמתם אתם?  איפה אתם הקשקשנים המתלהבים?  אתם לא מבינים שגם אם גילנו כבר הוכפל, אנחנו עדין צריכים אתכם?  מה יש?

אברי וארז, חיזרו אלינו.

הרי אתם יקירי מועדון ארוחת הבוקר.  אתם מהשידורים הניסויים של הערוץ השני, בשנת 1991, בימים בהם היה ספינת פיראטים שחצתה בתקווה, בגאווה ובלי פחד את גלי הים הכחול;  אתם מהמערכונים המבריקים, עם ההומור העצמי המשובח כל כך;  אתם שנהניתם כל כך להשתטות, סתם בגלל שזה כיף.  אתם שהייתם כל כך רעננים, כל כך נחוצים, בעולם הציני שלנו.

הרי היינו יכולים להזמין אתכם להשתעשע איתנו בשירשורי אודי מלך, רגע לפני שהלכתם לנו לאיבוד.  אתם הרי המצאתם את סוג ההומור שאותו אנחנו מנסים מדי פעם לשחזר בעצמנו.

אהבנו אתכם, אברי וארז.  אתם יודעים מה?  עדין אוהבים.  לא מאוחר מדי, רק תחזרו, תחזרו.

מעולם לא היתה תכנית בידור משובחת יותר מ”העולם הערב”.  מעולם.  לא כאן ולא בשום מקום אחר.  לעתים ההומור היה כל כך מטופש שלא הצלחנו להבין אותו (ע”ע רובי-המר).  וכשהוא פגע, צחקנו ברציפות ובלי סוף כמעט, שיננו ולמדנו בעל-פה, חיקינו כל פרצוף וכל אינטונציה.  עד היום אנחנו חוזרים ומצטטים את הדמויות הבלתי נשכחות בריצות חסרות התהילה:  השר בסאם עזיז (בתפקיד יאיר ניצני), צ’רלי פותח הגרונות, הזמר (“והמלחין”) שמעון דן, רובי הילד, שלומפי (איך לא?), דוד המדריך, משה המבודד, השף יעקב יעקב (ז’ק ז’ק!!!) ועוד ועוד…

אתם יודעים מה? אתם צריכים אולי לשמוע את הילדה הקטנה שלי, שלא הכירה מעולם את אברי וארז הטובים, שרה “בתיה בתיה מה עניינים”. תבואו, באמת. אולי תיזכרו.

תיזכרו גם מה חשבתם פעם על שעשועוני טריוויה טלויזיונים (כמה אירוני) –

תחזרו לימים היפים של פנימיית מעלה יששכר –

ותחזירו לנו את שלומפי –

כולם ביחד, פעם אחרונה, בנוסטלגיה:

“מה יהיה, יהיה חלש

כל הזמן אוכלים פה קש

נגמר השיר המטופש

של העולם הערב”

אברי וארז, איפה אתם? 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>