xcvbxc
member-img

את הריצה הכי טובה אותה חווית עד היום ,ריצה שהיא למעשה סיכום של דרך ארוכה, דרך משמעותית, במהלכה אתה מגלה את עצמך את היכולות שלך?
איך מסבירים במילים את ההתרגשות האדירה הזו ,כזו שעוטפת אותך עד צוואר, כזו שחווים רק ביריית הזינוק לדבר האמיתי והעוצמתי כל כך לו ציפית וייחלת ,עליו חלמת וחשבת?
רגעי השיא והמשבר במהלכה של ריצה ואלה שלאחריה, את השעות הראשונות לאחר החזרה לדירה, רגעים של "נפילת אסימון" בהם אתה מבין את גודלו של הי

קצת לפני החוויה, בקצרה, אירועים משמעותיים (לא רוצה להשתמש במונח הפומפוזי אבני דרך) ולמעשה היו הבסיס להפיכת האירוע לכזה שלא ישכח.
הדרך לפריז עוברת בטבריה וירושלים:

ינואר 2014 – טבריה
את טבריה הראשון שלי (ובמועדון אליו הצטרפתי חודשיים לפני) אני מסיים בשיא אישי ועם הרבה רעב לעוד.
רעב לחגיגה, רצון לחוות עוד את הכול מהכול, אבל בעיקר את הביחד של המועדון ,זה שמתאמן ביחד, מפרגן, מדרבן ותומך ,זה שדוחף אותך למצות את הפוטנציאל שבך לאורכה של דרך עם הרבה חוכמה וניסיון.

מרץ 2014 – ירושלים
המרתון היפה שיש, בעיר היפה שיש.
לרוץ (כפייסר) בעיר בה גדלת ,לרוץ מחדש רגעים וזיכרונות, הופך אותו למרתון המרגש שיש.
כאב חד בבטן התחתונה, כזה שכבר לא ניתן להתעלם ממנו ,ליווה אותי כמעט לכל אורכה של החגיגה, הבקע שעד המרתון ידעתי על קיומו, אך בחרתי להתעלם ממנו,מאותת באופן ברור "אני כאן".
בקיץ אני עובר "תיקון", כזה שגורר חודשיים של "מנוחה", חודשיים ללא ריצה ,חודשיים של "לטפס על הקירות", חודשיים של מחשבות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>