xcvbxc
yoram-and-etti

 

עבור מועדון ארוחת הבוקר, יורם איינר הוא גם ההרצל, גם הבן גוריון וגם המיקי ברקוביץ’.

הוא היה החוזה, הוא היה המייסד והוא מי שייצר את אתוס הנצחונות ובנה את השושלת.

חשוב מכך, אין מישהו בקרב חברי המועדון שלא רואה אותו כגורם משמעותי, יסודי ומגדיר מבחינת ההשפעה שלו, על ההצלחה שלנו כרצים.

יורם ואתי, הזוג המלכותי של הריצה בישראל, הם חלק מה – DNA של המועדון וממה שהוא מסמל.

באופן אישי, כשהתחלתי להתאמן למרתון הראשון, בקיץ 2002, אימייל אחד ששלחתי ליורם שינה למעשה את חיי.  בזכות האימייל הזה והקבלה המיידית מצד יורם, נגלה לי בעצם עולם הריצה.  אתי ויורם אימצו אותי.  הם היו לי מורים ראשונים.  הם עודדו ותמכו. הם היוו דוגמא, בבחינת “ממני תראו וכן תעשו”.  ועשר שנים הם היו השותפים המשמעותיים ביותר שלי, בהמון פרויקטים שעשינו ביחד.  אני חושב שיחד, ובעזרתם החשובה של אנשים נהדרים נוספים, השפענו ויצרנו מציאות.  מציאות שכל כך נכונה לנו.

בתקופה האחרונה ניסיתי לחשוב בצורה מסודרת יותר – מה הופך את יורם למה שהוא, מדוע לאיש השקט והצנוע הזה ישנה השפעה מאגית כזו על רצים.  יורם איינר הוא בעיניי מנטור הריצה הטוב ביותר בישראל.  כן, כתבתי הטוב ביותר בישראל, בלי סייגים.  לא אחד הטובים, לא בין הטובים.  הטוב ביותר.  ומי שמכיר מבין.

אני חושב שניתן לציין ארבע תכונות עיקריות שעושות אותו לכזה.

הראשונה היא אהבת הריצה האמיתית  – genuine – וללא תנאי.  לכן יורם מעולם לא סינן.  מי שפנה לעזרתו קיבל עזרה, ללא אבחנה בשאלת החלום או הרמה.  כל מי שפנה אליו זכה לאותו יחס סבלני, מסביר, לא כופה, יחס שמנסה בעצם להעביר את האהבה לריצה – לתהליך ולא לתוצאה –  ואת התובנות שנובעות ממנה.

תכונה נוספת של יורם היא המתינות.  סגנון האימון וההדרכה שלו לא כוחני.  הוא מנסה להבין את הרץ.  הוא לא דוחף אותו דרך קירות.  מיורם למדנו שהמטרה של אימון, גם ה”חזק” ביותר, היא לא להרוג את עצמך אלא לרוץ בצורה נשלטת ונוחה ובאמצעותה לבנות את ההסתגלות והשיפור.  העצות של יורם תמיד מרגיעות וממתנות ובכך מאפשרות לרצים לגלות איך להוציא מעצמם את המיטב.  ועשרות פעמים הוא מנע מאנשים, במשפט אחד, את הטעות של פתיחה מהירה ויהירה מדי במירוץ מטרה חשוב.  ובכך אפשר להם את ההצלחה.

יורם מאמן בלי אגו.  “מאמן” במשפט הזה הוא פועל ולא שם עצם.  למאמן טוב יש אגו, וטוב שכך.  מה שיורם מבין  – ומעטים המאמנים שמבינים את זה – הוא שאסור שהאגו יהיה מעורב בתהליך האימון, ייכנס בין המאמן לבין המתאמן.  אסור שהלחץ של המאמן או הרצון שלו להצליח ישפיעו על מה שעושה או מרגיש הרץ.  המאמן נמצא שם בשביל הרץ ולא להיפך.  המאמן צריך להקשיב ולא רק לדבר.  יורם מבין את זה ויודע ליישם את זה טוב מכל אדם אחר שהכרתי.

והתכונה האחרונה היא חכמת האנדר-סטייטמנט.  שלא צריך לצעוק, לא צריך להתחכם ולסבך.  לא צריך להיות בומבסטי.  המאמן האגדי ביל באוורמן אמר שאחד העקרונות החשובים באימון הוא Don’t over-coach.  הערה אחת קטנה בעיתוי מדויק יכולה לפעמים לעשות הבדל יותר מאשר תלי תלים של הסברים, להרים רץ מהקרשים, או להציל אותו מפני עצמו.  אני לא יודע כמה יורם חשב על זה, אבל הוא בוודאי יישם את זה.

רצים למרחקים ארוכים מכירים חברות מיוחדת, מסוג אחר.  חברות שנרקמת לאורך מאות שעות ריצה – חלק מהן בשיחה ערה, חלק גדול לא פחות בשתיקה.  אחרי שהתאמנת עם מישהו משך שנים, אחרי כל מה שעברתם וגיליתם ביחד, אז הוא חבר שלך לכל החיים.  אתה אוהב אותו וצריך אותו ואתה תתגעגע אליו תמיד.  וזה רק ברור יותר וחזק יותר במקרה שאתם רבים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>