xcvbxc
arik

 

אחרי כל ההבלים והבלבול, אחרי כל המסעות והברבור, בתוך הקושי והספקות

במה בסך הכל נותר לאדם להיאחז?

באהבותיו, ובהן האחת הגדולה החזקה מכל,

בביתו הנעים והמוכר

בקשר אל ארצו, אל נופיה ואל אדמתה, שאפשר שיש מפוארים מהם, אך הם שלה והם שלו.

בחבריו הטובים.  תמיד חברים

בים.

באין ספור נוסטלגיות מתוקות – אל דברים שחלקם היו, וחלקם רק, אולי, בדמיונו (ולא תמיד קל להבדיל).

באחר הצהריים ההוא כש"ירדנו אל המים, שרנו ביטלס בקולות".

במינון מדויק ונכון של רוח שטות ושל הומור,

ברגעים חטופים של שלווה ונחת בתוך כל ההמולה

באסתטיקה

ובספורט

ביכולותיו הנפלאות של האדם, ושל רצונו

ביופי של געגועיו

בפס קול המשתנה המתנגן תמיד ברקע חייו.

ובהבטחה שיש עוד תקוה.

כל אלה הם אריק אינשטיין.  היו ויישארו.

מה נותר

באהבה ובתודה,

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>