xcvbxc
TuluMeyer_0 (1)

 

 

(Photo courtesy of NYRR Media)

 

“Sport has the power to change the world … It has the power to inspire. It has the power to unite people in a way that little else does.   Sport can create hope where once there was only despair.  It is more powerful than government in breaking down racial barriers."  (Nelson Mandela)

הפוסט הזה איננו על נלסון מנדלה ומעשיו, אלא על רגע אחד בספורט.  רגע אחד שגם מבלי שהיו בו הכוונה והמודעות – ואולי דווקא בשל כך – היתה בו מלוא עוצמתה של האותנטיות.  והיו בו אופטימיות ותקוה.

נלסון מנדלה שוחרר ממאסרו בשנת 1990, ועם הצעד הזה, כידוע, נפתחה הדרך להסרת החרם הספורטיבי על דרום אפריקה שהוחל לאחר המשחקים האולימפיים ברומא 1960.  בברצלונה 1992 חזרו ספורטאי דרום אפריקה להתחרות במשחקים.

ריצת גמר ה – 10,000מ' לנשים בברצלונה היתה לריצה היסטורית במספר מובנים.  19 דקות אל תוך הריצה הגבירה אלנה מאייר הדרום אפריקאית (אז בעלת התוצאה המהירה בכל הזמנים בחצי מרתון) את הקצב ונפרדה מן הדבוקה.  רק אחת ממתחרותיה, רצה אתיופית צעירה (20) בשם דררטו טולו  נענתה לאתגר ודלקה בעקבותיה.  השתיים פתחו פער גדול מן הרצות האחרות.  מאייר הכתיבה את הקצב המהיר כשטולו צמודה אליה.  כך עברו להן הקפה אחר הקפה, כשמדי פעם מאייר מסובבת את ראשה לאחור' עיניהן של השתיים נפגשות והן מנסות לקרוא זו את מחשבותיה של זו. סמוך לפני הכניסה אל ההקפה האחרונה, כשמאייר מותשת מן המאמץ, טולו חלפה על פניה ולא הותירה לה סיכוי.  טולו סיימה בזמן של 31:06.02 דק' ומאייר מעל 5 שניות אחריה. 

דררטו טולו היתה בכך לרצה האפריקאית השחורה הראשונה לזכות במדלית זהב אולימפית.  אלנה מאייר זכתה במדליה האולימפית הראשונה וההיסטורית עבור דרום אפריקה ארצה, לאחר הסרת החרם.

אך שיאה של הריצה הזו הגיע לאחר שקו הסיום נחצה והדו-קרב הוכרע.  לאחר חיבוקים ראשונים של טולו עם מאמניה וכשהיא בדרך לחגוג את נצחונה, ניגשה אליה מאייר כדי לברך ולנשק.  שתי הרצות יצאו להקפת נצחון משותפת באצטדיון שעל המונטז'ויק.  טולו הושיטה את ידה אל מאייר והשתיים רצו כשהן מחזיקות זו בידה של זו ומנופפות לקהל, מנופפות לעולם – לעולם חדש שרצה כל כך להיאחז בתמונה שהוא ראה.

דררטו טולו המשיכה מן המעמד הזה לאחת הקריירות המפוארות של רצה למרחקים בכל הזמנים.  היא זכתה בזהב שוב בסידני 2000 והוסיפה גם מדליית ארד במירוץ לאותו המרחק במשחקי אתונה 2004.  בנוסף היא ניצחה שלוש פעמים באליפות העולם במירוצי שדה.  טולו הצליחה גם במעבר למרתון וזכתה בנצחונות יוקרתיים במרתונים של לונדון (2001), טוקיו (2001) וניו יורק (2009, בגיל 37, לפני פולה רדקליף).  את המקל היא העבירה לבת דודתה טירונש דיבבה, שלימים היתה לאלופה גדולה לא פחות ממנה.  מאז אותה הריצה בברצלונה זכו רצות אתיופיות בשלוש מדליות זהב אולימפיות נוספות בריצת ה – 10,000מ' (מתוך 5 אפשריות) ובשבע מדליות בריצה הזו בסך הכל.

עבור אלנה מאייר ריצת הגמר בברצלונה היתה ונותרה פסגת התהילה.  היא המשיכה להצטיין בעיקר בריצת חצי המרתון, בה זכתה באליפות העולם (1994) וגם שיפרה שלוש פעמים נוספות את התוצאה המהירה בכל הזמנים/שיא העולם (1997-1999).

באטלנטה 1996 ניצח רץ שחור בשם Josia Thugwane את המרתון האולימפי לגברים עבור דרום אפריקה.

היפה ביותר בהקפת הנצחון המשותפת של טולו ושל מאייר היה הספונטניות שבה.  לאף אחת משתי הרצות לא היתה אג'נדה פוליטית.  שנים רבות לאחר מכן, שתיהן מספרות שהן לא חשבו על המשמעות של הרגע, הן לא ניסו להעביר מסר או להיות לסמל.  הקפת הנצחון שלהן היתה ביטוי לשמחת נצחון פרטית משולבת עם הערכה עצומה כלפי היריבה.  הספורט דווקא לא גויס כאן לשרת את הפוליטיקה, אלא הוכיח שהוא מעבר לה, שהוא מקדים אותה, שהתקוה שהוא מייצר שקופה, טבעית וחזקה יותר.  מכאן העצמה של הרגע.

Derartu Tulu and Elena Meyer

***

בכל זאת אני רוצה לסיים את הפוסט הזה עם שני משפטים של נלסון מנדלה עצמו, עם שני לקחים שהוא הותיר.

הראשון:

‘Because if I hate, I would not be a free man.’ “  (בתשובה לשאלה הכיצד אין בו שנאה כלפי מי שכלאו אותו)

והשני:

"It always seems impossible, until it's done"

***

בכתיבת הרשימה נעזרתי בכתבות הבאות:

Alan Abrahamson, Remembering Nelson Mandela (@ 3wire.sport)

Duncan Larkin, The Victory Lap (@ Running Competitor)

Peter Gambaccini, Nelson Mandela Brought South Africa's Runners  Out of the Shadows  (@ Runner's World).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>