xcvbxc
R_Clarke@_Sep_1968_UK_AS_w250

ישנם רצים המתחרים כדי לנצח.  ישנם רצים המתחרים כדי להראות לעולם משהו שהוא עוד לא ראה.  הרצים מן הסוג הראשון נכתבים אל ההיסטוריה.  הרצים מן הסוג השני כותבים אותה.

***

ב- 1965 היה הקוסמונאוט אלכסיי לאונוב לאדם הראשון שהתהלך בחלל.  3,500 נחתים אמריקאים היו לכח החלוץ על הקרקע במלחמה העגומה והעקובה מדם בויאטנם.  אלבמה ראתה את Bloody Sunday ובעקבותיו מצעדים מלאי תקוה ונחישות שהוביל מרטין לות'ר קינג.  ב – 1965 העולם עוד ייחל לשינוי.

ב- 1965 מוחמד עלי ניצח את סאני ליסטון  עם ה – Phantom Punch שפגע או לא פגע.  בסיבוב הראשון.  ה"קרב" שהיה או לא היה – הקרב והתמונה.  סיר סטנלי מתיוס שיחק את משחקו האחרון כמקצוען, בגיל 50.  וסנדי קופאקס הגיש משחק מושלם נגד ה- Cubs.

ב- 1965 בוב דילן הופיע עם גיטרה חשמלית בפסטיבל ניופורט, ספג ביקורות ובוז והשיב לקהל עם It's all over now baby blue.  באותה שנה הוא הוציא את Highway 61 Revisited המופתי, והאבן מתגלגלת מאז.  1965 היתה השנה של הופעת הרוק הראשונה באצטדיון (Shea). של הביטלס, אלא מי?  לקראת סוף השנה העולם קיבל במתנה את Rubber Soul.  ו"הציפור הזו עפה".

באתלטיקה הקלה 1965 היתה שנה בלתי-נשכחת, פורצת גבולות.  זו היתה השנה של הריצות הבינוניות והארוכות.  והיא היתה, מעל לכל, השנה של רון קלארק.  מגדולי הרצים שהעולם ראה.

הפוסט הזה הוא על רון קלארק ועל שנת 1965 המדהימה.

***

ב– 16 לינואר 1965, בהובארט שבטזמניה שיפר רון קלארק האוסטרלי את השיא העולמי לריצת 5,000מ' והעמיד אותו על 13:34.8 דק'.  זה היה השיא העולמי הראשון מתוך אחד-עשר שקבע קלארק באותה שנה, בשמונה מקצועות שונים ,למרחקים שבין 2,000 מטר ועד ל"ריצת שעה".  קלארק התחרה בשנת 1965 לא פחות מ – 46 פעמים (לא כולל תחרויות מועדונים באוסטרליה), נגד טובי הרצים של התקופה.  חובבי הסטטיסטיקות שמו לב לכך שטווח השיפור במרחקים בין 2,000מ' לריצת השעה שלקח ל-  11 שיאנים שונים – וביניהם אמיל זאטופק, ולדימיר קוטס וגורדון פירי  – להשיג בתקופה של 12 שנה, הושג על-ידי רון קלארק בתקופה של עשרה חודשים במהלך 1965.  זו הפרופורציה של הפריצה.

קלארק העמיד את שיא העולם ל- 10,000מטר על 27:39.4 דק' ואת השיא ל- 5,000מ' על 13:25.2 דק' (ב- 1966 החזיר לעצמו את השיא, שנשבר על-ידי קיפ קיינו, כשרץ 13:16.6דק').  ב-1965 היה רון קלארק לאדם הראשון שרץ 10,000מ' בפחות מ- 28 דקות ולאדם הראשון שרץ 3 מייל בפחות מ- 13 דקות.

קלארק היה השחקן המוביל ב"מתקפה המשולשת" על טבלת שיאי העולם, יחד עם מישל ז'אזי (Michel Jazy) הצרפתי (שהעמיד את שיא המייל על 3:53.6 דק' ושיפר גם את שיאי ה- 3,000 והשני מייל) וקיפצ'וגה קיינו (שסיים את השנה כשיאן ה – 5,000מ', עם  13:24.2, וה – 3,000מ' עם 7:39.6).  השלושה לא היססו להתחרות זה מול זה, לפעמים במירוצים חוזרים בהפרשים של כמה ימים זה מזה.  בימים הטהורים והפשוטים של הריצה למרחקים.

23 שיאי עולם נקבעו במרחקים הבינוניים והארוכים בשנת 1965.  16 מהם על-ידי השלישיה הזו.  11 על-ידי קלארק. עולם הריצה למרחקים פרץ לעידן חדש, למושגים חדשים, פוסט-זאטופק.  ב- 1954 היה זאטופק לאדם הראשון שרץ 10,000מטר בפחות מ- 29 דקות (28:54.2).  11 שנים לאחר מכן רון קלארק רץ 1:15דק' מהר יותר.  גם זו הפרופורציה של הפריצה.

הסיפור המפורסם ביותר על רון קלארק הוא סיפור הביקור שלו בצ'כיה, אצל זאטופק ב – 1968 (לאחר המשחקים האולימפיים בהם כשל קלארק – ר' בהמשך).  זאטופק העניק לקלארק את מדלית הזהב האולימפית שלו מריצת ה– 10,000מ' מהלסינקי 1952, עם הקדשה:  "לא בגלל החברות אלא בגלל שזה מגיע לך".

***

רון קלארק היה ה – Frontrunner  הפרוטוטיפי

כך כתב קני מור על רון קלארק, בספרו Best Efforts:  "קלארק קרא תיגר על המוסכמה שבתחרות בין שווים הופכת לחוק של ממש:  המוביל אף פעם לא מנצח!  בריצה מלפנים יש אלמנט של שליטה וקור רוח שרק אנשים במקומות הגבוהים מכירים.  המוביל מתחרה נגד צעדים, נגד רוחות רפאים.  הוא מתאמץ לברוח גם מהדבוקה הדולקת אחריו, וגם מהפחדים שלו עצמו".

ורון קלארק העיד על עצמו: "אהבתי לבחון את עצמי יותר משפחדתי להפסיד.  וריצה מלפנים היא המבחן האולטימטיבי".

קלארק היה הפרוטוטיפ.  הוא היה frontrunner מתוך עקרון.

לכן הנצחונות שלו היו אדירים כל כך.  וגם ההפסדים.

הגישה הבסיסית והישירה הזו, הבלתי-מתפשרת, הפכה אותו לפרוטגוניסט, לגיבור.  קלארק מסמן עד היום את המרדף אחרי המיצוי המוחלט.

הוא היה מהרצים האהובים ביותר, גם כשהנצחונות הגדולים חמקו ממנו.  ואולי דווקא בשל כך.

האלוף האולימפי שלא היה

הישג אחד חסר לרון קלארק:  נצחון אולימפי.  השם שלו תמיד יעלה בדיונים על האתלטים הגדולים ביותר שמעולם לא זכו בזהב.  ב- 1956 הוא היה צעיר מדי (19) ופספס במעט את ההשתתפות במשחקים שנערכו ממש בבית שלו, במלבורן (בגיל 18 הוא כבר רץ 4:06.8 למייל).  קלארק הצעיר זכה לכבוד… לשאת את הלפיד לתוך האיצטדיון.  בין גיל 20 ל – 23 קלארק בכלל פרש מאתלטיקה, שמר על כושר בסיסי במשחקי פוטבול אוסטרלי ואפילו גולף.  רק ב- 1960 הוא התחיל להתאמן שוב, ופגישה עם שני רצים אוסטרליים בכירים, טרבור וינסנט וטוני קוק, גרמה לו לשנות את מערך הצפיות ולהקדיש את עצמו לאימונים עד הסוף.  המשחקים של 1960 לא היו רלוונטיים מבחינתו.

למשחקים האולימפיים בטוקיו, ב- 1964 קלארק בן ה – 26 הגיע בתור שיאן העולם ל- 10,000מ' (28:15.6דק') והיו מי שסימנו אותו כפייבוריט.  אבל קלארק היה חסר ניסיון תחרותי ברמות הגבוהות והיה עדיין לפני הפריצה הגדולה של 1965 שיצרה את הפער האיכותי ממתחריו.  בריצת הגמר האולימפית הוא הכתיב קצב מהיר, בשילוב הגברות קצב ששברו את רוב המתחרים.  קילומטר לפני הסוף נשארו איתו רק בילי מילס (האמריקאי ממוצא אינדיאני) ומוחמד גאמודי הטוניסאי.  ההקפה האחרונה כללה חילופי הובלה והתנגשויות עד שנראה שגאמודי פורץ קדימה.  ואז הגיע הפיניש ההיסטורי הבלתי-נשכח של מילס- "Look at Mills, look at Mills"…  קלארק הסתפק במדליית הארד.  התוצאה של מילס היתה 28:24.4 דק' – פחות מעשר שניות לאט יותר משיאו העולמי של קלארק.  בריצת ה – 5,000מ' סיים קלארק תשיעי בלבד.  הוא התחרה גם במרתון וסיים גם אותו במקום התשיעי בזמן של 2:20:26ש'.    ב- 1964 קלארק פשוט עוד לא היה מוכן.

על 1965 קלארק הסתער מבלי להביט אחור.

במשחקים האולימפיים של 1968, קלארק היה מן האתלטים ששילמו את המחיר על התחרות בתנאי הגובה של מקסיקו סיטי. סמוך לפני המשחקים הוא שיפר את שיא העולם לריצת שני מייל וקבע תוצאה נהדרת של 27:49.4 ל- 10,000מ' בתנאי רוח קשים (ריצה הנחשבת חזקה לא פחות משיאו העולמי).    הוא החזיק בשש מתשע התוצאות המהירות ביותר לשנה בעולם ל- 5,000מ'.

במקסיקו סיטי ריצת ה- 10,000מ' התנהלה בזמן איטי לנוכח התנאים (זמן המנצח היה 29:27.4 בלבד).  שלוש הקפות לפני הסוף נותר קלארק בדבוקה המובילה יחד עם נפתלי טמו הקנייתי, מאמו וולדה האתיופי ומוחמד גאמודי. וולדה הכניס את הזרקת הקצב הראשונה, קלארק התקשה להגיב.  בהקפה הלפני אחרונה טמו העביר הילוך ורץ את ההקפה ב – 64.4 שניות.  טמו ניצח לפני וולדה וגאמודי.  קלארק דעך למקום השישי.  בדיעבד הוא תיאר כיצד תוך 200 מטר הוא עבר מהרגשה טובה ובטוחה לאפיסת כוחות מוחלטת.  בסיום הריצה קלארק התמוטט ונזקק לחמצן.  לימים, נמצא שנגרם לו כנראה גם נזק לבבי.

קלארק היה הרץ הטוב ביותר בעולם.  אך לא בתנאי הגובה של מקסיקו סיטי.  הוא האלוף האולימפי שלא היה.

אחרי אכזבה נוספת – מדליית כסף בלבד במשחקי ה – Commonwealth של 1970- במשחקים האולימפיים של 1972 כבר היה מאוחר מדי עבורו.  לאסה וירן הפיני ניצח וגם שבר את השיא העולמי.   It's all over now baby blue.

***

"הכנופיה"

גם רון קלארק היה חלק מחבורה.  ה – Glenhuntly Gang  ממלבורן.  קלארק תיאר את ריצות הטמפו המשותפות של החבורה הזו.  5 ימים בשבוע.  "זה לא היה מקרה" הוא אומר, "שחמישה מאיתנו רצו מהר מ – 13:30 ל – 5,000מ', וזה לא כולל את דרק קלייטון שקבע את שיא העולם למרתון ואת קרי אובראיין שהחזיק בשיא העולם ל – 3,000מ' מכשולים".

אני, כמו שאתם כבר יודעים, אומר את זה תמיד, מחפש את זה תמיד.  היכן שאתם רואים רץ גדול, חפשו את הכנופיה.  כמעט תמיד גם תמצאו.

Glenhuntly Gang.  אהבתי.

קצת על גישת האימון

בפוסט מעניין שכתב קלארק בעצמו לפני כמה שנים (קישור), הוא הסביר את גישת האימון שלו בקווים כלליים.  הוא טען נגד העקרון המקובל של hard-easy, כלומר נגד הגישה שמקדשת ביצוע אימוני חזרות מאד מהירים, עם ריצות מאד קלות בימים שביניהן.  באופן כללי הוא לא אהב ריצות קלות יותר מדי.  הוא הסביר שהמפתח הוא לרוץ ריצות טמפו ממושכות בקצב מהיר, מחוץ לאיזור הנוחות:

All the top sports people attain it from repeating and repeating and then repeating again their basic actions. Running, uninterruptedly, at one notch from top pace, out of the comfort zone is where it is at.

You can only achieve this in long, non-stop, close to top speed (certainly not slow), good tempo running. The more you do it (and I’m talking years), the better you run. We all have the speed needed to break world records from 2 miles and up without any special effort. What’s difficult is to be able to conquer the mental and physical discipline of maintaining the tempo and rhythm whilst operating at near maximum effort… as I keep preaching, it means getting out of the comfort zone within which so many athletes spend most, if not all, of their competitive career.

 

אז 50 שנה משנת השיא שלו ב- 1965 זה בדיוק העיתוי הנכון – רון קלארק יקיר המועדון!

 

מקורות בהם הסתייעתי לכתיבת הפוסט:

סקירה על הקריירה של קלארק מהאתר – Racing Past

Rolling Thunder from Down Under – כתבה מאתר ה – IAAF (תוכלו למצוא כאן את רשימת כל השיאים שנקבעו בשנת 1965)

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>