xcvbxc
dean-smith

“The job of an educator is to teach students to see vitality in themselves”

(Joseph Campbell)

"From the moment that he opened his mouth, everything he said to them was unbelievably special in their eyes"

(פרשן כדורסל המכללות דיק ויאטל מספיד את דין סמית' בראיון לאי.אס.פי.אן)

מדובר בספורט, ולכן הנטייה היא לבחון גדולתו של מאמן באמצעות ההישגים והמספרים.  דין סמית' פרש לאחר 36 שנות אימון באוניברסיטת צפון קרוליינה כשההישגים והמספרים לצידו:  הוא פרש כמאמן עם יותר נצחונות מכל מאמן אחר ב – Division One (לאחרונה מייק ששפסקי עבר אותו), עם 11 הופעות בפיינל פור ושתי זכיות בטורניר ה – NCAA, עם מדליית זהב אולימפית (מונטריאול 1976) ואינספור הישגים.  הוא עומד, ללא ספק, בכל הקיטריונים "הרגילים".

הצלחה של מאמן נבחנת גם בהצלחה האינדיבידואלית של השחקנים שהוא הדריך.  מייקל ג'ורדן, ג'יימס וורתי', בוב מקאדו, סאם פרקינס, וינס קרטר, בילי קאנינגהאם, ברד דוהרטי, קני סמית', ואפשר להמשיך את ה"ניים דרופינג"…  בסך הכל 26 אול-אמריקנס, 25 שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון של הדראפט.  וגם הרגע ההוא בגמר נגד ג'ורג'טאון שבו מייקל ג'ורדן הפך למייקל ג'ורדן.

גם התכונות שבזכותן מאמן זוכה להערכה יוצאת דופן יכולות להיות מגוונות.  ההבנה של המשחק, השיטה שפיתח, יכולת סקאוטינג, יכולת ניהול המשחק הטקטי וקבלת החלטות, יצירתיות, היכולת להניע שחקנים ולהוציא מהם את מיטב היכולת ולא פחות חשוב את המחויבות כלפי הקבוצה.  ותכונות נוספות שעליהן אפשר לדבר.

אבל לא על הדברים האלו אני רוצה לכתוב.  בכל הפרמטרים האלו ישנם מאמנים מצליחים, מצוינים, מיוחדים בדרכם.  ובוודאי ישנם מי שיוכלו לנתח ולהסביר טוב ממני.

אני חושב שישנה רמה גבוהה יותר.  רמה שיש בה ערך נוסף.  משהו שהוא מעבר ל"אימון" בענף ספורט במובן הפשוט והישיר של המילה.  ישנו ז'אנר של מאמנים שהוא מובחן ומובחר.  עם הקבוצה האקסקלוסיבית הזו מזוהה מימד שמעבר לאימון.  מימד של מנהיגות. מימד של התוויית דרך ואפילו שינוי של המציאות.  ישנו מימד של השפעה המגיעה הרבה מעבר להצלחה במשחק.  אולי הביטוי הנכון הוא מטה-מאמן.

כמה מאפיינים:

1.  סביבת טיפוח קבועה – תהיינה שנים טובות יותר וטובות פחות.  לא תמיד יגיעו השחקנים הטובים והמוכשרים ביותר.  זן המאמנים המיוחד בולט ביכולת לייצר סביבת טיפוח קבועה, יציבה, בלתי-תלויה.  כלומר, באופן שיטתי מי שייקלטו למשך מספר שנים אל הסביבה הזו יתפתחו באופן משמעותי, יספגו השפעה ייחודית, אולי איזו הבנה, אולי איזו אמת פנימית, אולי השראה.  שימו לב שאני לא מתכוון למאמן שמצליח להשיג תוצאות מיטביות גם מקבוצות פחות מוכשרות (שגם את זה דין סמית' ידע לעשות).  אני מתכוון ליכולת לייצר משהו קבוע המבוסס על דרך, שיטה, רעיון או אווירה. משהו שהוא ייחודי באופן המאפשר גילוי והתפתחות.  משהו שנמצא לאורך זמן כנכון באופן בסיסי ועקבי, כך שהוא הופך ל – Constant של ממש.  הצלחה מהסוג הזה איננה רק הצלחה ב"אימון".  מדובר בפיתוח של גישה והטמעתה.  מדובר ביצירת מציאות בלתי-תלויה. זו Innovation במלוא מובן המילה, בסביבה שהיא קודם כל אנושית.  זה מה שעשה ביל בווארמן באורגון עבור האתלטיקה הקלה, וזה מה שעשה דין סמית' בנורת' קרוליינה עבור הכדורסל:  פרוייקט חיים של אדם שההשפעה שלו על ענף שלם היא עצומה.

2. לא רק על האליפויות והכוכבים – בעקבות פטירתו של סמית' טבעי שבכל הטורים מצטטים את התגובה של מייקל ג'ורדן חניכו המפורסם ביותר.  כי רק על אדם אחד יכול גדול השחקנים להגיד שהוא היה לו מנטור ואב שני.  אך מייקל ג'ורדן יש רק אחד.  ו – 25 שחקנים נבחרו בסיבוב הראשון, לעומת מאות שחקנים צעירים שסמית' הדריך ושלא נבחרו בדראפט בכלל.  דין סמית' ראה לנגד עיניו עקרון להיות עבורם מנטור ואב שני לא פחות מאשר עבור ג'ורדן.  לכן, כדי להעריך אותו באמת אני מציע לא לקרוא רק את מה שג'ורדן והכוכבים המוכרים אומרים עליו אלא גם, דווקא, את מה שמצטטים מפי שמות פחות מזוהים.  הם מספרים על המאמן שנהגו להתקשר אליו כדי להתייעץ לפני כל החלטה חשובה בחיים. וזו עדות לא פחות חשובה לגבי סמית' כמאמן וכאדם.

3. שיתוף  – המאמן עובד בסביבה תחרותית.  התחרות היא עניינו והוא שואף להצטיין.  מאפיין בולט של המטה-מאמנים הוא שהם רואים מעבר לכך.  מתקיים בהתנהלות שלהם משהו אנטי-אינטואיטיבי, ומקסים.  הם מבינים ששיתוף בידע, בתובנות ובעצות, ושיתוף פעולה ופתיחות באופן כללי לא רק שלא פוגעים ביכולת התחרותית שלהם ולא סותרים אותה, אלא אפילו מחזקים אותה.  הם מאמינים בדרך מסוימת ובערך שלה, ולכן הם מלמדים אותה.  הם מפיצים בשורה.  הם מייעצים.  הם מפרגנים ומעודדים, גם כלפי ה"יריבים".  הם מגדלים דור המשך של מאמנים צעירים.  עולים אליהם לרגל.   דין סמית' ראה בכל מאמן צעיר שניסה ללכת בדרכו ולשכפל את הסביבה שהוא יצר במקומות נוספים, המשך טבעי לפרוייקט החיים שלו וסימן להצלחתו ולערך שבו.  ישנם מאמנים מצליחים מאד שבעיניי לא יוכלו להכנס לקטגוריה הזו, ולהיות ראויים להשוואה ל"מטה-מאמנים".

4. "האמת של השביל" – אידיאל הנצחון האמריקאי מוגדר באופן לא מפתיע ברוח הציטוט המפורסם של וינס לומברדי:  "הנצחון זה לא הכל.  זה הדבר היחיד".  הציטוט המזוהה עם סמית' הוא דווקא:  "אם תתייחס לכל משחק כאל עניין של חיים ומוות, תהיה לך בעיה כי תמות הרבה מאד פעמים".  המשפט נהדר כל כך, משום שהוא בא מפיו של אחד המנצחים הכי עקביים באחת הסביבות הכי לחוצות מבחינה תחרותית.  ויש בו שיעור חשוב.

5. צניעות וקלאסה – ציטוט הנוסף שמזוהה עם סמית' הוא "אריה אף פעם לא שואג אחרי שהוא הורג".

לאורך כמעט ארבעה עשורים, זה מה שדין סמית' עשה.  הוא יצר את אחד ה – slipstreams המשמעותיים בעולם הספורט:  קבוצה שהצטרפות אליה היתה הזמנה לאמץ סדרה של ערכים ונורמות, גישה לחיים, יחס כלפי התחרות והמתחרים, הומור עצמי וחוש פרופורציה.  וגם הזמנה לנצח.

קורות חייו של דין סמית' הם שיעור.  והשיעור הוא לא (רק) על כדורסל.

dean smith

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>