xcvbxc
blatt

מה, דווקא היום לכתוב על דייוויד בלאט? כשכולם כותבים? עכשיו להתעורר? והתשובה: כן, זה הזמן (אולי הקל) אך גם הנכון. כי בעקבות ה – vine שהפך ויראלי שבו נראה ונשמע דייוויד אומר ללברון:  "You deserve it", אני חושב שגם דייוויד ראוי לכך, לאמירה השמחה והברורה:  "מגיע לך!". יותר מדי אני קורא, בהקשר של דייוויד בלאט על מזל (נו, מי בכלל יוכל להתווכח שיש לו גם מזל), על יחסי ציבור ויחסי אנוש.  הכל טוב ויפה, אך יש בהישג האישי האדיר של בלאט, לדעתי, שיעור משמעותי הרבה יותר.

מאז הטריידים שהביאו לקליבלנד את שאמפרט, ג'יי אר סמית' ומוזגוב, הקאבס ניצחו 46 משחקים והפסידו 11 (שניים מהם מתוך אדישות ואולי אפילו כוונה, לבוסטון בשבוע האחרון של העונה הרגילה). 12-2 בפלייאוף.  שתי הסדרות ללא קווין לאב ולפרקים ללא קיירי אירבינג וג'יי אר סמית'.  הקרדיט לשחקן הדומיננטי ביותר בכדורסל, אך גם הוא לא יכול היה להגיע לכך ללא קבוצה שתפקדה ברמה גבוהה ומפתיעה (לנוכח הפציעות) ביחס למצופה.

חשוב לי להגיד, קודם כל, שאינני פרשן כדורסל. אני מאוד אוהב כדורסל, אבל אני לא מומחה לתחום ואני לא מתיימר לניתוחי עומק.  רבים מהקוראים בעלי הבנה מקצועית טובה משלי.בעיקר אני צופה ונהנה וזו הפרספקטיבה שמתוכה אני כותב לפעמים פוסטים על ענפים שמעבר לאתלטיקה. במיוחד אני אוהב את הדמויות ואת סיפורי ההתגברות על האתגר.  מעניינות אותי האסוציאציות הרחבות יותר.

דבר נוסף שחשוב לי להגיד הוא שאני לא אובייקטיבי. אין סיכוי שהייתי מתעניין כל כך בקבוצת הקליבלנד קאבלירס, או שהייתי בעדם, אם לא דייוויד בלאט.  אצל גרייזס זהו חטא :).  אני, בפה מלא, מודה בכך. כך פתאום, אחרי שנים, מצאתי את עצמי "בעד לברון" (וגם כעת באופן מסויג). אני אמנם חושב שהסיפור הגדול היה על לברון, נשאר על לברון ותמיד יהיה על לברון, כשבלאט הוא "שחקן משנה" במחזה הזה. אבל אין שום פסול בהזדהות עם דמות משנה, ובמיוחד כשהסיפור שלה  יחיד ומיוחד.  לפעמים הקונפליקט של דמות המשנה הוא העוצמתי יותר. ודווקא בו חבוי המסר.

blatt

(Photo courtesy of Erik Drost)

"השיעור של בלאט" יובא כאן בעשרה סעיפים תמציתיים, כהתרשמות אישית וסובייקטיבית, לא מחייבת. אלו המסרים, וזו ההשראה שאני לוקח.

***

1. Resilience – אין תרגום מדויק למילה Resilience.  גמישות, או עמידות, או גמישות שמאפשרת עמידות (ושרידות). התכונה הבולטת יותר מכל אצל בלאט היא תכונה שלעתים הוא סופג בגינה ביקורת, לדעתי שלא בצדק.  בעיניי היא מאוד מרשימה.  ה – Resilience היא תכונה מגדירה של מצליחנים לאורך זמן.  יכול להיות לה ביטוי פיסי ויכול להיות לה ביטוי מנטאלי ואף רגשי. היא היכולת להתאים את עצמך לדרישות.  כי ניתן אולי לתאר, בקצוות, שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הם אנשי "המגיע לי".  הסוג השני הם אנשי ה"אני אוכיח שאני ראוי". וההבדל כל כך מהותי. אדם מגיע לסביבה חדשה, עם תביעות חדשות, קריטריונים חדשים, מערכת שונה לגמרי של לחצים ושל אילוצים.  ככל שהוא הצליח בעבר, כבר נגע בפסגות דמיוניות, אם הוא יצפה שהסביבה החדשה תתאים את עצמה אליו – הוא ייכשל.  אם הוא יגלה נכונות ללמוד, לבצע התאמות, כולל באופי שלו עצמו (כמה זה קשה בגיל 55 ובמעמדו), להבין עד הסוף את המפתחות – או אז הוא יצליח, ואז באמת מגיע לו. הנרטיב של הספורטאי שנדרש בשלב מתקדם בקריירה "להמציא את עצמו מחדש" תמיד מצוין לחיוב.  אין שום סיבה שזה יהיה אחרת עבור מאמנים. ואולי להיפך.  וכדאי לזכור שמאמנים בעלי שיעור קומה לא פחות משל דייוויד, שלא ידעו להתאים את עצמם, נכשלו לחלוטין. דייוויד בלאט יוביל ברביעי ליוני את הקליבלנד קאבלירס בסדרת הגמר של האן.בי.איי.  (איזה הישג. איזה כיף לקרוא את זה, לכתוב את זה)

 

2. עקרון הנכס החיוני – הנכס החיוני הוא בין השאר עקרון בחשיבה צבאית. התחברתי אליו מן הפעם הראשונה שנדרשתי ללמוד אותו.  הוא ממלא תפקיד חשוב בהתנהלות המקצועית שלי, בתחומי.  הוא העקרון הראשון שאני מנסה ללמד. והוא רלוונטי בתחומים רבים. העקרון מדגיש שהתנאי לעמידה במשימה הוא הגדרה נכונה של הנכסים החיוניים, ראשית, ומציאת הדרך למקסם את המיצוי שלהם (ולמנוע בכל תנאי אפשרות שאתה מפסיד אותם) מצד שני. דייוויד בלאט לא צריך היה לחשוב מהו הנכס החיוני שלו.  הוא הצליח, למרות כל החיכוכים, הספקות והכשלים, למצות את הנכס הזה גם כשהנכסים החשובים סביבו התדלדלו.  איך, למה, באיזה מחיר, ההסתייגות לגבי כדורסל הבידודים של הרבע הרביעי – על כל אלו אפשר להתדיין ב – 3,000 פוסטים נוספים.  אבל השורה התחתונה היא דייוויד בלאט שאומר ללברון ג'יימס:  "מגיע לך". וזה היה הסעיף הראשון בהגדרת התפקיד שלו. נשארו עוד 4 נצחונות כדי לעמוד באופן שלם במשימה.

3. בנה סביבו תכנית פשוטה – כלומר, סביב הנכס החיוני. כשהנכס החיוני ברור כל כך, חרף הביקורת, נדמה שיש דווקא יתרון בכך שהתכנית פשוטה.  דייוויד בלאט הוצג לחובבי הספורט האמריקאים בעקבות החתמתו כסוג של גאון התקפה. סיפורי אגדות של הפרינסטון אופנס הופצו לכל עבר (למרות שמלכתחילה הוא הסתייג). ואנחנו התבלבלנו, כי הכרנו בכלל דייוויד בלאט אחר. מה לפרינסטון ולטייריס רייס, נכון?  היום אני לא חושב שמישהו עוד מדבר על הפרינסטון אופנס. גם לא השוואות חסרות תוחלת לפופוביץ'. גם אין סיבה לנסות להיות מי שאתה לא. זה יכול להיות גם הרבה יותר פשוט.

המפתח בנוי סביב הנכס החיוני  – לברון, קיירי כשהוא בריא, בידוד, פיק אנד רול, וחדירות.  סביבם שחקני משנה, ספייסינג, עם תפקיד מאוד ברור ולא מתחכם.  אפילו סטטי יחסית.  בעקבות החדירה תבוא התגובה של ההגנה.  אם היא לא תתכווץ כדי למנוע את החדירה, לברון וקיירי ביתרון יחסי מובהק, ואחוזי ההצלחה גבוהים.  אם ההגנה תתכווץ ותבוא עזרה – הקלעים צריכים להיות במקום שמיועד להם (בלי התחכמויות) ומוכנים.  ועוד דבר: תמיד אחד או שניים עפים לריבאונד התקפה.

פרשנים אמיתיים מסבירים מדוע השיטה הזו מנצלת את חוקי האן.בי.איי (פרשנות מתירנית ל"צעדים" וחוק 3 שניות בהגנה).  אני לא מומחה, כבר אמרתי.  אבל אני אומר שהשמירה על תכנית פשוטה שבנויה סביב מיקסום היתרונות של הנכס החיוני (ביכולת 1 על 1 וביכולת התאמה לתגובה של ההגנה) לפעמים אפקטיבית הרבה יותר מן האסתטיקה של המורכבות.  כך הוכרעה הסדרה נגד אטלנטה.  נגד גולדן סטייט משחק חדש.  נראה.

 

4. אל תתקבע לטרנד, נצל את ארגז הכלים שיש לך – זהו ההמשך לסעיף הקודם.  האליפות המרשימה כל כך של הספרס סימנה שיאה של תפנית, יצרה מגמה, וגם צפייה.  על המגמה הזו רכבו ההוקס לכדורסל יפהפה ול- 60 נצחנות במהלך העונה, למקום הראשון במזרח.  ומייק בודונהולצר זכה בתואר מאמן העונה (כשהתחרות שלו מצד סטיב קר, לא מצד בלאט, ונכון שכך). דייוויד לא ראה את עצמו מחוייב למגמה.  למה?  פשוט כי זהו לא המיקסום של הנכס החיוני (לדעתי).

5. אתר נקודות תורפה – זהו העקרון המשלים, הנגדי, לעקרון הנכס החיוני. גם ליריב שלך ישנם נכסים חיוניים. אך יש לו גם תורפות.  האתגר הוא לאתר אותם, ואז לנצל את התורפות. אתה לא צריך לנצח את היריב בכל החזיתות, אלא לאתר 2-3 תורפות קריטיות וכך לנטרל את היתרון היחסי.  זה מה שבלאט עשה בהצלחה גדולה לאטלנטה, כדי השבתת שיטת המשחק כולה. הוא סימן את קורבר כנכס שניתן להפוך לתורפה.  הוא סימן את הריבאונד (וריבאונד ההתקפה שחיסל את משחק הטרנזישן של אטלנטה).  הוא הימר שג'ף טיג לא ינצח אותו ואפשר לו חופש יחסי לנסות. וטיג כמעט נשך רק פעם אחת, במשחק השלישי. כששיטת המשחק של ההוקס נוטרלה, הם איבדו את הבטחון, הם נותרו ללא נכס חיוני (וסופרסטאר שייקח על עצמו את האחריות), נראה היה שהם אבדו את החשק לשחק.

6. התווה עקרונות בסיס המאפשרים לבצע התאמות סביבם – עקרונות הבסיס צריכים להיות פשוטים, שגרתיים, בלתי-מותנים, מתוך אמונה שכל זמן שהם יתקיימו, השאר יסתדר גם אם יידרשו אילתורים.  על עקרונות הבסיס האלו – בראש וראשונה במשחק ההגנה, וגם בפשטות של משחק ההתקפה  – דייוויד שמר בעקביות לאורך חודשים.  ואז ברגע האמת הגיעה התופעה הזו, כל כך לא מובנת מאליה, של עקביות בהגנה, בריבאונד, בשיטת המשחק הבסיסית, כששחקני המשנה מככבים "במשמרות".  כשעקרונות הבסיס ברורים, כך גם האמונה של השחקנים בהסתמכות עליהם.

7. אל תפחד להאמין במי שהעולם הפסיק להאמין בהם – כמה לעגו לדייוויד על דקות המשחק של דלבדובה.  כמה הרימו גבה לגבי ההרגלים ושיקול-הדעת של ג'יי אר סמית'.  כשדייויד הגיע לקליבלנד הוא אמר שהתפקיד שלו הוא לעזור לדיון ווייטרס להפוך לשחקן טוב יותר.  וכמובן שזה לא קרה, אבל זה ממחיש את הגישה. אם אתה מזהה את הניצוץ, אל תפחד להאמין במי שהעולם הפסיק להאמין בהם.  אם תאפשר להם לגדול, בבטחון, מהם ודווקא מהם תקבל את הדיבידנד המתוק ביותר.  אז לא תמיד זה עובד, אבל כשזה עובד זה סיפוק עצום עבור המאמן.

8. תזמון – כרונולוגיה והקשר.  איכשהו בקבוצות של דייוויד זה תמיד קורה. ה – timing כשלעצמו, ההתגבשות ורמת השיא בעיתוי החשוב ביותר – הם נכס חיוני.

9. המשך קדימה ושדר בטחון – כי ככה מסתכלים על מנהיג (כן, אני משתמש במילה הזו ודוחה את הבלעדיות שתובע לעצמו לברון עליה).  אם הוא מהסס, סדר התנועה מאחוריו מקרטע ומתפזר.  אם הוא משדר שהוא יודע לאן הוא הולך ושהוא מתכוון להגיע – איכשהו, עם כל התקלות והספקות, זה מסתדר.

10. האגו הוא יועץ רע.  אם תשכיל להוריד את הראש כשצריך, כמה נהדר יהיה להרים אותו.  חבוש בכובע מצחיה.

מגיע לך!

.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>