שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

"off topic" - בלבולי מוח שאינם קשורים לריצה
maimond
הודעות: 147
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי maimond » 23 יוני 2008 11:29

קיבלתי הפנייה לספר הזה שלא קראתיWhat I Talk About When I Talk About Runningיש תרגום עברי לספר הזהקטע ממנו ניתן לקרוא [url="http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,24602,.aspx"]כאן[/url]

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 23 יוני 2008 11:57

אשתי חובבת מורקאמי מושבעת, אבל ממה שקראתי בהפניה שנתת לא נראה לי שארוץ לקרוא (אולי גם כדי לא להעיד על עצמי ש"צר עולמי..." וגו')

doron2008
הודעות: 613
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי doron2008 » 23 יוני 2008 13:34

טוב, אני קראתי רק את הפרק של מוראקמי שהופיע בגלריה של הרץ. זה גם היה נושא השיחה בריצת הבוקר היום. מכיון שלא קראתי את יתר כתביו, אני נסמך על אחד משותפי שדעתו מקובלת עלי, ושטען שהוא כבר קרא כמה מספירו של היפני ה"משתכנז". שורה תחתונה - סביר להניח שאם לא נקנה בעצמנו, נקבל את זה כמתנה ממישהו...אגב - בפרפראזה על מה שאמר פעם קווין מקהייל על ביל ליימביר שהיה משנואי השחקנים בדורו ( "מי ששותה בירה ומשחק גולף לא יכול להיות בחור כל כך נוראי...") - מי שרץ 25 מרתונים לא יכול להיות סופר כל כך גרוע...

MosheL
הודעות: 662
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי MosheL » 23 יוני 2008 16:07

יוסי, הפרק היבשושי על הריצה הוא יצוג מאד לא הולם לכתיבה מלאת הדימיון של מורקאמי. באם לא קראת, מומלץ לקרא את הפרק הראשון של "קורות הצפור המכנית" ולהסחף

MosheL
הודעות: 662
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי MosheL » 23 יוני 2008 16:15

ואם כבר ליימביר: המנהיג הרוחני של ה-באד בויז", שנחשב עד היום אחד השחקנים הקשוחים בתולדות הכדורסל, הגיע ממשפחה עשירה מאד והיה טוען שהוא שחקן הכדורסל היחיד שמרויח פחות מאביו

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 14 דצמבר 2008 12:55

המלצה חמה לספר שהוא לא פרוזה גדולה, אבל בהחלט ספר סוחף: "הפקיד ההודי" של דייויד לוויט.את דייויד לוויט יצא לי להכיר לפני מספר שנים כשקראתי את "הלשון האבודה של העגורנים", ספר מטלטל ובוטה שחשף אותי – סטרייט תמים שכמוני – לחיים הכפולים בתוך הארון ומחוץ לו.הפעם אשתי קנתה לי ליום ההולדת ולקראת הנסיעה את ספרו האחרון שתורגם לעברית – "הפקיד ההודי". הפקיד הוא סריניוואסה רמנוג'ן, אחד מגדולי המתמטיקאים של תחילת מאה הקודמת, אוטודידאקט שהפך למיתוס. הספר מספר את סיפורו של המשולש הארדי-ליטלווד-רמנוג'ן כאשר ברקע מככבים טריניטי קולג' (הקולג' המפורסם ביותר בקיימברידג'), ברטראנד ראסל, ד.ה. לורנס, מועדון "השליחים" ומלה"ע הראשונה. כמובן שגם ההומוסקסואליות של הארדי וחלק מ"השליחים" מספרת את סיפורה (למרות שגם הומופובים עשויים להנות מהספר). סיפור עדין על פערי תרבות, פוסט-קולוניאליזם ואהבה גדולה למתמטיקה. ההיא שמלפני עידן ההיי-טק.מומלץ, ולא רק למתמטיקאים.

Rafi
הודעות: 2123
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי Rafi » 14 דצמבר 2008 15:49

חלוש, היה לי לא נעים לבקש להשאיל, אבל בתור פלצן אני מניח שאפשר?!

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 14 דצמבר 2008 15:53

גדול, קראת!זכית בספר.

סמל אישי של המשתמש
Amitay
הודעות: 1584
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי Amitay » 14 דצמבר 2008 16:13

גם אני מקבל את הרושם שרפי הצליח לקרוא בין השורות את מה שצרחתי לו היום בטלפון

Rafi
הודעות: 2123
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי Rafi » 14 דצמבר 2008 16:23

<BLOCKQUOTE id=quote><font size=1 face="Verdana, Arial, Helvetica" id=quote>quote:<hr height=1 noshade id=quote>גם אני מקבל את הרושם שרפי הצליח לקרוא בין השורות את מה שצרחתי לו היום בטלפון<hr height=1 noshade id=quote></BLOCKQUOTE id=quote></font id=quote><font face="Verdana, Arial, Helvetica" size=2 id=quote>אני גבר, לא מבין מה שרומזים, וכשצועקים אני רק עסוק בלהזיז את הראש על-מנת להבין מאיפה מגיעים הקולות.

agroner
הודעות: 1013
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי agroner » 14 דצמבר 2008 17:12

ומה קורה כששולחים לך סמס? אגב, לא קראת את כל השורות

Rafi
הודעות: 2123
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי Rafi » 14 דצמבר 2008 20:42

גרונר,קראתי, אני עדין חושב מה לענות לך.

assafzim
הודעות: 501
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי assafzim » 30 יולי 2009 21:31

ובכן, עוד לפני פרק שבע, הקינדל מדווח לי שכבר שמרתי חמישה עשר ציטוטים. השעון מדווח לי שהשעה כבר שלוש לפנות בוקר ואני עוד קורא, למרות שמחר על הבוקר אני צריך לעשות הגהה אחרונה למאמר של מורה שלי,וקשה לעקוב אחרי כל האותיות היווניות האלה על שלוש שעות שינה. יש רק מסקנה אחת אפשרית - זה ספר טוב. ובגלל שזה ספר על ריצה - קבלו את ההמלצה שלי:הספר הזה מתחיל כשבאמצע ריצה קצרה כריסטופר מקדוגל מרגיש שדוקרן קרח מפלח לו את כף הרגל. הוא כמובן מתיישב לבדוק מה בדיוק קרה רק כדי לגלות שכלום. כאילו, כמובן שלא כלום, אבל אין שום דוקרן קרח שנעוץ לו בכף הרגל. שלושה רופאים, ואינסוף ספרים, מאמרים, ואתרי אינטרנט אחר כך הוא יוצא למסע בעקבות שבט הטרה-או-מרה, בקניוני הנחושת של מקסיקו. אתם יודעים. השבט החצי מפורסם של רצים אינדיאנים, שכולנו שמענו עליהם משהו, ואף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה הסיפור שלהם. אז הנה ההזדמנות.על הסופר:כריס מקדוגל הוא כותב מקצועי, וזה ניכר בספר. הניסיון שלו כולל טור קבוע באסקוירר (זה המגזין שבלייזר מנסה להיות, לדעתי די בהצלחה), שנים של כתיבה לסוכנות הידיעות איי.פי, כולל סיקור של לפחות שלוש מלחמות, וכמה מהאיזורים היותר קשים של אפריקה, וגם, קצת מביך, כתיבה למגזין man's health. בכל מקרה, הוא מקצוען. וזה לא מובן מאליו בעידן הבלוג של מאי (התנצלות מראש - יש גם בלוגים מעולים, גם על ריצה!). הוא עשה תחקיר רציני, של שנים, כולל לצאת בעצמו לכל המקומות שהוא כותב עליהם, לריב עם סוחרי סמים, ללכת לאיבוד במקומות שלא כדאי ללכת בהם לאיבוד, ובאופן כללי כמעט למות אחת לשבוע, וכל פעם בדרך יותר מקורית. והכי חשוב - הוא יודע לספר סיפור. לא. לא סיפור. צ'יזבט. והספר הזה הוא הצ'יזבט הכי טוב ששמעתי כבר הרבה שנים. אם רק הייתי יכול להחליף את המנורה שליד המיטה במדורה, ואת הקינדל בתפוח אדמה שרוף החוויה הייתה מושלמת.הסיפור הוא כאמור צ'יזבט. זאת אומרת סיפור שהולך על הרבה קוים דקים. הדמות של המספר דומיננטית מספיק כדי שנוכל להזדהות, אבל לא גונבת את הפוקוס מהגיבורים האמיתיים של הספר - הטרא-או-מרה. התיאורים מוגזמים, כי בכל זאת, צ'יזבט זה צ'יזבט, אבל עוצרים שניה לפני שהמספר מאבד את האמון של הקורא. חוצמזה, כאמור, התחקיר היה רציני, ומשולב בספר הזה מספיק ידע מדעי כדי לשכנע אותנו שהכותב יודע מה הוא אומר, גם כשהוא מגזים.הסגנון, מספיק צבעוני כדי להיות כיף לקרוא, אבל עוצר לפני שהוא נהיה פומפוזי. בדרך כלל זה אומר שיהיו בספר הרבה מטאפורות, אבל רובן יהיו מהסוג האורבני שלומדים בשיעור הראשון של כתיבה למגזיני גברים. אתם יודעים - "תווי הפנים שלו היו קשוחים כמו הסלעים במחצבה שהוא עבד בה עד שהיא נסגרה לפני שנתיים, ומחורצים קצת יותר מהם." שימו לב שתמיד, אבל תמיד, ארנסט המינגווי איכשהו יופיע אצל כותבים כאלה - מבלייזר עד ג'ון פרקר. אולי כי הוא המציא את הקטע הזה של להיות בן זונה קשוח, אבל עדיין לדבר במטפורות. והכי חשוב, ובגלל זה אתם קוראים את ההמלצה הזו, זה צ'יזבט על ריצה, ואין הרבה כאלה. בטח שאין הרבה טובים. רק כמה ציטוטים מהספר על ריצה:But yeah, Ann insisted, running was romantic; and no, of course her friends didn't get it because they'd never broken thorough. For them running was a miserable two miles motivated solely by size 6 jeans: get on the scale, get depressed, get your headphones on, and get it over with. But you can't muscle through a long run that way. You have to relax into it, like easing your body into a hot bath, until it no longer resists the shock and begins to enjoy itוגםIn terms of stress relief and sensual pleasure, running is what you have in your life before you have sex. The equipment and desire come factory installed. All you have to do is let 'er rip and hang no for the rideוגםEven though I havn't read the world according to Garp in twenty years, I've never forgotten one minor scene, and it ain't the one you're thinking of: I keep thinking back to the way Garp used to burst out of his door in the middle of the workday for a five mile run. there's something so universal about that sensation, the way running unites our two most primal impulses: fear and pleasure.לסיכום (כמעט כתבתי בקיצור, ואז שמתי לב שקיצור לא היה פה...), צ'יזבט מענג, המון המון מידע מעניין, המון השראה. המון ריצה. המון כתיבה משובחת. וכמובן, השם של הספר הוא מחווה קטנה לאחד היקירים של המועדון, לא?Born to Run/ Christopher Mcdougall25 דולר באמזון. 10$ בקינדל. חדש דנדש - יצא לאור במאי האחרון.304 עמודים.

assafzim
הודעות: 501
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי assafzim » 30 יולי 2009 21:37

תיקון קטן - 15 דולר באמזון:[url="http://www.amazon.com/Born-Run-Hidden-Superathletes-Greatest/dp/0307266303/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1248978325&sr=8-1"]לינק[/url]

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6519
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

שבוע הספר - המלצות כנות בלבד

הודעהעל ידי חלושעס » 30 יולי 2009 21:54

מה זה קינדל?


חזור אל “"עוף טופיק" - עוף ואל תחזור”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים