עולם הולך ונעלם

"off topic" - בלבולי מוח שאינם קשורים לריצה
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/vendor/twig/twig/lib/Twig/Extension/Core.php on line 1107: count(): Parameter must be an array or an object that implements Countable
סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6517
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי חלושעס » 17 אוקטובר 2010 13:26

בשבוע שעבר נפטר נונו גאסטי. נונו זה כינוי בצרפתית לדוד. הוא לא היה הדוד שלי. הוא היה הדוד של אמא, אח של סבא מוריס ע"ה.
לסבא היו לא מעט אחים ואחיות. המוכרת לי היתה מרתה שגרה בבאזל ושאצלה אמי שהתה בימי האימה. והיו עוד שני אחים: מרסל וגסטי. מרסל, פעיל ברזיסטאנס נרצח בליון ע"י נאצים (כשברח מהם בעת מפגש אקראי ברחוב. הוא היה עם תעודות מזויפות). מספרים שהיה לו סידור ביד בעת שנורה. גסטי נשלח לביקור במזרח. באושוויץ. גסטי גם שרד. מספרים שכשחזר, האמא התבאסה לראות אותו חוזר ואת מרסל, הבן האהוב, לא. כשחזר, המשפט שהוא הפטיר היה שאין מה לדבר איתו יותר על אלוהים. אף אחד לא יודע מה הוא עשה באושוויץ במשך שנה (פרק זמן ארוך באופן יוצא דופן עבור ניצולים), דן אחי אומר שנראה לו שהיה בזונדר-קומנדו. לסבא מוריס הוא אמר כשחזר שלא ישאל אותו מה עשה שם ואיך היה, ושבשביל לחזור משם בחיים אי-אפשר היה להיות צדיק.
מבין כל האחים - הוא שרד הכי הרבה זמן. נפטר בשבוע שעבר בגיל 92. ביקש שיודיעו לכולם 48 שעות אחרי פטירתו, הלוויה ללא סממנים דתיים, אבל על המצבה ביקש שיוטבע מגן-דוד.
לצערי, סיננו אותו מאיתנו במשך שנים רבות, בין השאר כיוון שהיה נשוי לגויה. ב-20 השנים האחרונות נחשפנו אליו קצת יותר, ואפילו הורי ארחו אותו אצלנו בבית, יחד עם אשתו.
בארבעת החודשים האחרונים נצמדתי לזוועה, החל ב"אבודים", המשך ב"נוטות החסד", "עיין ערך: אהבה" ו"אייכמן בירושלים". מגלה לבושתי את ערוות בורותי. ועכשיו, השער האחרון שעוד היה פתוח, אולי, בפני - נסגר.
"שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני הולך וסוגר אותה."
והחי ייתן אל ליבו.
נערך לאחרונה על ידי חלושעס ב 19 אפריל 2012 15:08, נערך פעם 1 בסך הכל.

amih77
הודעות: 3027
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי amih77 » 17 אוקטובר 2010 13:42

חריף ונוקב.

אלחנן
הודעות: 522
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי אלחנן » 17 אוקטובר 2010 17:11

נקלע בכף הקלע.ינוח בשלום על משכבו.

סמל אישי של המשתמש
balderman
הודעות: 357
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי balderman » 17 אוקטובר 2010 20:38

יוסי, תוספת חיונית לרשימת הספרים שציינת:פרימו לוי - הזהו האדם?, השוקעים והניצולים, ההפוגה.שלושת הספרים ( בנוסף לכך שפרקו אותי) הפכו את "הזוועה" למשהו שיכולתי לחוש בפעם הראשונה.חווית הקריאה היא לא קלה ( נו טוב - קשה מאד ) אבל חיונית למי שמנסה להבין מה באמת קרה שם. מומלץ עם הרבה טישו. 

סמל אישי של המשתמש
חלושעס
הודעות: 6517
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי חלושעס » 01 מאי 2011 16:54

ערב יום הזיכרון - ומעגלים נסגרים.
בחופשת הפסח נפשנו עם הילדים בפרובאנס. התברר לי שקילומטרים ספורים מהכפר בו שהינו – גרה אלמנתו של נונו גסטי. החלטתי שנקפוץ לביקור עם הילדים.
הגענו לבית המרשים בעיירה הציורית Le Thor. נכנסים לאחוזה, ומתפעלים מכל היופי – שקדיות, עצי דובדבן, משמש שממאן לתת פרי, שזיפים ושיחי ורדים בשני צבעים. הראל, בני הבכור, מיד רץ לראות את הבריכה הפרטית. הילדים, לאחר פתיחה מהוססת מוצאים את עצמם דוהרים, מתחבאים ומשחקים ברחבי הגינה והבית. ואני עם אבשלום התינוק, יושב עם Zize האלמנה ומדבר. על המשפחה, על העבודה, על הארץ, על הביקור היחיד שלהם בה לפני 22 שנים. ובראש מנקרות המחשבות. מעבר לשורת הברושים שתוחמת את הגינה, עוברת – איך לא – רכבת. Zize אומרת שמדובר אך ורק ברכבות-משא, ושחוץ מאשר להפריע לרחש הטלוויזיה הן לא מפריעות במאום, גם לא לישון. בהמשך היא עורכת לי סיור בבית, ואני מציץ בתמונות בהן היא מופיעה עם הגבר המחייך, שאני מנסה לזהות לשווא. הזמן עובר, הילדים גמרו לשתות את השוקו ולאכול מהעוגיות, והגיעה העת להתקפל. מעלה את הילדים למכונית, סוגר את הדלתות, פונה אל Zize ומתחיל לדבר איתה על מה ששמרתי לסוף. על הצער שהלם בי כששמעתי על מותו של גסטי, על תחושת ההחמצה. מספר לה על מה שכתבתי באתר ומנסה לתרגם לצרפתית את השורה של קפקא. Zize מצידה חוזרת על העובדות הידועות – שנה באושוויץ, ואח"כ נסיגה עם הגרמנים דרך דורה-מיטלבאו ומחנות אחרים, עד השחרור בברגן בלזן – במשקל 32 קילו וללא שיניים. התחושה היא שמלבד העובדות היבשות והנתונים המספריים הוא לא סיפר לאף אחד – גם לא לקרובים ביותר - על מה שהיה. הדמעות מבצבצות בעיני שנינו, אבל היא מנחמת אותי. "יש לך משפחה יפה" היא אומרת. וגם אני מוצא את עצמי ממלמל “vive la vie …”.
מוקדש לאבישי.
נערך לאחרונה על ידי חלושעס ב 19 אפריל 2012 15:11, נערך 2 פעמים בסך הכל.

shohat
הודעות: 5010
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי shohat » 01 מאי 2011 17:03

תודה יוסי.

סמל אישי של המשתמש
balderman
הודעות: 357
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי balderman » 01 מאי 2011 21:25

יוסי - מאד מאד ריגשת אותי.ממש ברגעים אלו אמא שלי (בוגרת סיירת מטכ"ל של השואה - תאומת מנגלה ששרדה) נמצאת אצלי בבית... רק חסר לי שהיא תגיד "יש לך משפחה יפה" היום. זה משפט שהיא נוהגת לומר מדי פעם ואיני מייחס לו חשיבות מיוחדת,אבל היום יש לו משמעות מצמררת. אני מתלבט איך להמשיך את הפוסט הזה ומחליט לעצור כאן - לא רוצה להפוך אותו ל"יציאה מהארון" של הדור השני. אני מבין שקצת מאוחר והפוסט הפך להיות לכזה,אבל בכל זאת לא מוחק אותו.

שאול
הודעות: 12
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי שאול » 01 מאי 2011 21:55

מַה שִּׁמְךָוַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. (בראשית ל"ב כ"ח)שִׁקְשׁוּק גַּלְגַּלֵּי הָרַכֶּבֶתוְצִוְחַת הַקִּיטוֹרהִצְטָרְפוּ יַחַד, לְאָקוֹרְד הַסִּיּוּם שֶׁל סִימְפוֹנְיַת הַמָּוֶת,בַּתַּחֲנָה.מִי שֶׁאֲוִיר בְּאַפּוֹהִתְגַּלְגֵּל מַטָּה אֶל הָרָצִיףטֶרֶם הַפַּחַד אֶת הָעֵינַיִם הֵצִיף.פָּשַׁטְנוּ אֶת הַבְּגָדִים אֶת הַכִּסּוּיִים וְהָעֲטִיפוֹתמוּל צִרְחוֹת הַבּוֹגְדִים בָּאָדָםדִּבַּרְנוּ מִסְפָּרִית.אֵין לִי שֵׁםרַק מִסְפָּר צָרוּב בִּזְרוֹעִי הַשְּׂמָאלִיתבִּמְקוֹם תְּפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁנִּזְרְקוּ לַעֲרֵמַת הַחֲפָצִיםוְאֶעֱזֹב אֶת הַתַּחֲנָה בִּתְחִנָּהאָנָּא אֵלִי יֵשׁ לִי שֵׁם.

MosheL
הודעות: 662
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי MosheL » 01 מאי 2011 22:54

לאבי זכרונו לברכה נהגנו לחגוג שני ימי הולדת כל שנה, בנוסף ליום ההולדת המקובל, חגגנו לו כיום הולדת את השני למאי (מחר), היום שבו שוחרר ע"י הצבא הרוסי ממחנה הריכוז. זה היה פריט המידע היחיד שאבי סיפר לנו על קורות חייו בין גיל 9 שבו נקרע ממשפחתו עם פרוץ המלחמה ועד גיל 18, כשעלה לישראל, דרך מחנה מעצר בקפריסין, והצטרף ישירות לפלמ"ח (ולחם עם אביו של קובי"ש יבדל"א בתקיפת משטרת נבי יושע). בדיעבד, מתוך שברי שיחות עם חברים וקרובי משפחה, בעיקר לאחר פטירתו, הבנתי שאבי, כמו רבים בני דורו, לא סיפר על חייו בתקופה ההיא בעיקר מתוך רצון להגן. רצון להיות חייץ בלתי עביר אשר ירחיק את זוועות הפלנטה ההיא מאיתנו, ילדיו, ויאפשר לנו לגדול בצורה "נורמלית" ללא המשא הנורא של הזכרונות שבחר לשאת לבדו.

סמל אישי של המשתמש
balderman
הודעות: 357
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי balderman » 02 מאי 2011 07:13

הדור של הניצולים אכן לא דיבר והסיבה הרשמית אכן היתה "רצינו לחצוץ בינכם ובין הזוועות שעברנו..". אבל זה רק חלק מהסיפור,שהם הגיעו לארץ הם מצאו (עוד לפני שהקימו משפחות) שאין כאן אוזן קשבת (במקרה הטוב) - דבר שכיבה מהר מאד את הרצון המהוסס לדבר. השואה קיבלה די מהר את שם הקוד "שם" ועד היום אמא שלי מתבטאת בעזרת הקוד "הוא היה שם...". אני לא חושב ש"הטריק" של לא לספר עובד. בהשאלה מעולם הפיזיקה ומחוקי השימור אני חושב שקיים "חוק שימור הטראומה" - כלומר האנרגיה "החולה" שטראומה עוררה בך לא תתאדה מאליה אליה ותמצא את הדרכים שלה (דיכאון,אלימות,ניתוק ועוד) גם אם לא תדבר עליה. גם אבי לא דיבר (גם לא עם אימי) מתוך אותם שיקולים. שהגעתי לגיל שבו השואה טילטלה אותי טלטלה עזה הוא לא הבין מה לי ולזה וממש הייתי צריך "להוכיח" שגם אני נפגעתי גם אם לא חוויתי פיזית את החוויות שהורי חוו.

סמל אישי של המשתמש
Geller
הודעות: 435
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
מיקום: Israel
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי Geller » 02 מאי 2011 10:15

לי לא היה מושג מה היה עם המשפחה באירופה. רק ידעתי שסבא וסבתא מצד אמא ברחו מפולין לפני המלחמה, ומצד אבא שרדו רק הצעירים שברחו לרוסיה והסתתרו שם.שנים אחר כך קיבלתי פניה דרך הפייסבוק, לא פחות ולא יותר, ממישהו ביאקימה, וושינגטון. הוא בן דוד מדרגה... מרוחקת מאוד שלי, שהצליח לאתר אותנו דרך דפי העד שסבא שלי מילא בשביל יד ושם! ג'ון (בן הדוד) עשה טיול שורשים ארוך בפולין וכך למדתי להכיר את כל המשפחה של סבא וסבתא - כולל לצערי היכן ומתי כל אחד נרצח. מעבר לזה גם פתאום גיליתי שיש לי עוד משפחה גדולה מאוד, ושיש עוד בת דודה של סבתא שהצליחה לשרוד את השואה והקימה משפחה לתפארת בארה"ב.ועוד פרט שלמדתי- מסתבר שסבתא שלי היתה רצה למרחקים קצרים במכבי וורשה.

סמל אישי של המשתמש
balderman
הודעות: 357
הצטרף: 01 ינואר 1970 03:00
יצירת קשר:

עולם הולך ונעלם

הודעהעל ידי balderman » 02 מאי 2011 11:26

מישהו נרשם לברלין השנה? :-)


[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/vendor/twig/twig/lib/Twig/Extension/Core.php on line 1107: count(): Parameter must be an array or an object that implements Countable
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/vendor/twig/twig/lib/Twig/Extension/Core.php on line 1107: count(): Parameter must be an array or an object that implements Countable

חזור אל “"עוף טופיק" - עוף ואל תחזור”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים